יחידה לטיפול נמרץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יחידה לטיפול נמרץאנגלית: ICU- Intensive Care Unit או CCU- Critical Care Unit) היא יחידה ייעודית בבית חולים המספקת טיפול לחולים במצב קשה הנזקקים לטיפול נמרץ.

ברוב בתי החולים בישראל קיימת יחידה אחת, או יותר, לטיפול נמרץ בתחומים מסוימים של הרפואה. קיומן של היחידות נקבע על פי אופיו של בית החולים והמשאבים המצויים בו. ליחידות לטיפול נמרץ אין שמות אחידים. בין סוגי היחידות לטיפול נמרץ ניתן למצוא:

ציוד ושיטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המכשירים הנפוצים ביחידות לטיפול נמרץ ניתן למצוא:

  • מכונות הנשמה המסייעות בהנשמת חולים שאינם נושמים בצורה עצמונית, זאת בעזרת צינור בקנה הנשימה (endotracheal tube) או דרך פתח הנעשה בקנה הנשימה בצוואר (פיום קנה).
  • מכונות דיאליזה לסיוע לחולים הסובלים מאי ספיקה של הכליות
  • מכשירי ניטור למדידת מדדים חיוניים של הגוף, כגון: לחץ דם, טמפרטורת גוף, דופק, ועוד.
  • צינורות הזנה לחולים שאינם מסוגלים לבלוע.
  • צינורות שאיבה להוצאת נוזלים וגזים שונים מחללי הגוף (קיבה, קנה נשימה, ועוד)
  • צינורות ניקוז שתן (קתטר)
  • עירויים לנוזלים ולתרופות

חולים רבים ביחידות לטיפול נמרץ אינם נמצאים בהכרה, או נמצאים בהכרה חלקית בלבד.

מספר המיטות המוגבל ביחידות לטיפול נמרץ, מעורר לעתים קרובות דילמות קשות של אתיקה רפואית - בנוגע לברירת החולים אשר ראוי ולא ראוי לאשפזם לטיפול ביחידה שכזו.