פג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פג הוא תינוק שנולד לפני השבוע ה-37 של ההיריון. לידה רגילה מתרחשת לרוב סביב השבוע ה-40 של ההיריון.

משום שהלידה מתבצעת לפני הזמן, ולפני סיום מוחלט של התפתחות המערכות בגופו של התינוק ובפרט מערכת החיסון, הפג רגיש יותר למחלות וסיכונים בריאותיים, למשל: שיתוק מוחין, בעיות במערכת הנשימה, בעיות עיכול, פיגור שכלי, בעיות ראייה (כמו למשל, רטינופתיה של פגות) ובעיות שמיעה, וכן צהבת וזיהומים שונים.

אף על פי שידועים מספר גורמים היכולים להביא להולדת פג (ראו להלן), לא ידועים הגורמים לכמעט חצי מלידות הפגים. בתנאים מסוימים ממליצים רופאים לבצע הפלה מלאכותית, משום שלידה מוקדמת מסוכנת לאם ולתינוק, ויש חשש שהתינוק לא ישרוד.

כיום, בעקבות התקדמות גדולה מאוד בהבנת הבעיות בפג ופיתוח טכנולוגי, ישנם פחות סיכונים לחיי הפג. אחוז הפגים המתים ירד משמעותית, אך אחוז הפגים הנולדים רק הולך וגדל ובדרך כלל התפתחותו העתידית של הילד נפגעת.

בישראל, כעשרה אחוז מכל הנולדים הם פגים - 15,000 פגים מתוך 150,000 לידות בשנה, בממוצע.

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מגורמי הסיכון ללידת פגים:

פג

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הלידה מובא הפג למחלקה מיוחדת בבית החולים, מחלקת טיפול נמרץ בפג ובילוד, שבה הוא מקבל טיפול מיוחד על ידי מומחים. במחלקה נשמרים התינוקות באינקובטורים, מעין עריסה סגורה שתפקידה הוא לדמות ככל שניתן את סביבת ההתפתחות הטבעית של התינוק בבטן אמו, ובכך לתרום לגדילתו ולחיזוקו. באינקובטור ניתן לקבוע את הטמפרטורה, וכן הוא מהווה סביבה היגיינית ונקייה מחיידקים, למניעת זיהומים. במקרים מסוימים מסופק לתינוק באינקובטור גם חמצן, אם התינוק אינו מסוגל לנשום בעצמו. במצבי כשל נשימתי קיצוניים ניתן לטפל בפגים באמצעות מכשיר ECMO.

ישנן שתי דרכי טיפול עיקריות בלידה מוקדמת: השהייה של הלידה עד כמה שניתן, או היערכות ללידת התינוק לפני הזמן, כפג. משתמשים בשתי הטקטיקות גם יחד. בדרך כלל מנסים הרופאים לעכב את הלידה ככל שניתן, להיערך ללידת הפג ולדאוג שסיכויי הישרדותו יהיו גבוהים.

תינוק פג

עיכוב הלידה המוקדמת הוא האפשרות המועדפת. כך נותנים לעובר את מירב הזמן 'להתכונן', ולמערכות גופו להתפתח בטרם יציאתו לעולם. ישנן מספר שיטות שבהם משתמשים כדי לעכב את הלידה: האחת היא מנוחה מוחלטת של האם, בלי לצאת מהמיטה ובלי לזוז (שמירת היריון). כמו כן, שכיבה על הצד, במצב אופקי מפחיתה את הלחץ על צוואר הרחם. כשיורד הלחץ על הרחם יש פחות התכווצויות רחם. כמו כן, תזונה מתאימה ובעיקר הוספת מים חשובה מאוד; התייבשות גורמת להתכווצויות ברחם. בנוסף, ישנן מספר תרופות נגד התכווצויות הרחם (לדוגמה- מגנזיום).

לא תמיד ניתן לעכב לידה מוקדמת. במקרים שבהם הלידה מתבצעת מוקדם מאוד, עלול לקרות מצב שבו מערכת הנשימה או מערכת העיכול של התינוק עדיין לא התפתחה; במקרים כאלה מקבל התינוק באינקובטור אספקת חמצן ומזון לתוך הווריד, בהתאם לצרכיו.

היבטים מוסריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתינוקות הנולדים יותר משבועיים קודם לשבוע ה-40 של ההיריון יש סימנים גופניים המעידים על הלידה המוקדמת, וכן יכולות להתפתח אצלם בעיות בעתיד. גיל הלידה המוקדם ביותר שבו יכול הוולד לשרוד תלוי בגבול יכולת הקיום, ממתי העובר נחשב ליצור חי. בדרך כלל מתייחסים במחלקת הטיפול בפגים לתינוק שנולד בשבוע ה-25 לפחות, במשקל 400-500 גרמים, כבעל יכולת לשרוד. מתחת לזה סיכויי ההישרדות הם קטנים.

ליציאת התינוק לעולם בגיל מוקדם כל כך יש השלכות לעתידו גם אם הוא שורד. כשיגדל, עלולות התפתחותו הגופנית או השכלית של התינוק להתעכב.

מסיבות אלה ישנם ויכוחים מוסריים רבים לגבי טיפול בפגים. ישנם אנשים הטוענים שאין טעם לטפל בפג שנולד מוקדם כל כך, משום שהוא סובל סבל מיותר, וגם אם ישרוד, סביר שימשיך להרגיש את השלכות הלידה המוקדמת כל חייו, ולכן הם תומכים בביצוע הפלה מלאכותית במקרים שבהם סיכויי ההישרדות קטנים. מאידך, אנשים התומכים בטיפול בפגים בכל מצב טוענים שצריך לעשות הכול כדי להציל את חייו של התינוק, ושסבל עתידי או סבל בזמן מסוים הם כאין וכאפס לעומת הישרדותו.

לפי עמדת היהדות, צריך לעשות ככל שניתן כדי להציל את הפג, אך אם תהיה האם בסכנת חיים כתוצאה מלידת הפג, יש להפיל את הפג כדי למנוע נזק לאם, משום שחיי האם קודמים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]