יחידה 684

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יחידה 684
מדינה קוריאה הדרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1968 עריכת הנתון בוויקינתונים
פירוק היחידה 1971 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יחידה 684קוריאנית: 684부대) הייתה יחידה צבאית בחיל האוויר של הרפובליקה של קוריאה אשר הייתה פעילה בין אפריל 1968 עד אוגוסט 1971, ומטרת היחידה הייתה להתנקש במנהיג הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה קים איל-סונג.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

על רקע המתיחות הגוברת בין צפון לדרום קוריאה על מעורבותן במלחמת וייטנאם[1], בשנת 1968 נכנסו חברי יחידת 124 השייכת לכוחות המיוחדים של צפון קוריאה אל דרום קוריאה. מטרת היחידה הייתה להתנקש בפאק צ'ונג-הי מנהיג קוריאה הדרומית. 31 חברי היחידה חצו רגלית את ה-DMZ המפריד בין צפון לדרום קוריאה, על מנת להגיע לסיאול. תקוותיהם של מנהיגי צפון קוריאה היו, שההתנקשות בפאק הדיקטטור תוביל למהפכה קומוניסטית בדרום קוריאה. לאחר שארבעה גברים שנתקלו בחברי היחידה עדכנו את הרשויות על כך, והחלו בחיפושים אחריהם. לבסוף חברי היחידה התגלו על יד הבית הכחול, מעונו של הנשיא, וקרב יריות נפתח בין כוחות היחידה לכוחות הביטחון הדרום קוריאנים. לאחר 9 ימים של מרדפים אחרי 31 חברי היחידה רובם נתפסו. בסה"כ בתקרית נהרגו 26 חיילים ואזרחים דרום קוריאנים, 66 נפצעו ושלושה חיילים אמריקאים נהרגו[2].

הקמת היחידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כישלון הפשיטה על הבית הכחול, פאק צ'ונג-הי החליט להקים יחידה צבאית התכלול 31 לוחמים (בדומה ליחידה 124) ומטרתה תהיה להתנקש בקים איל-סונג. שמה של היחידה נגזר מתאריך הקמתה: אפריל 1968 [3]. הלוחמים נבחרו מאזרחים פשוטים, על פי מראם החיצוני, כפי שיאנג דונג-סו, מדריך לשעבר של יחידה 684, תיאר: "Intelligence officers approached the men who looked like they might have played sports and had a strong physique and recruited them...These people were either a shoeshine boy, a newspaper boy, a cinema worker or a bouncer." (דונג-סו, 2018). לאחר מכן הנבחרים הועברו לאי סילמידו, אי לא מיושב הנמצא סמוך לעיר אינצ'ון בדרום קוריאה. האימונים היו ברוטאליים וחסרי רחמים, כאשר נאסר הן על הלוחמים והן על מאמניהם ליצור קשר עם העולם החיצון. במהלך האימונים 7 לוחמים נהרגו, לפי משרד ההגנה הקוריאני שניים הוצאו להורג על ניסיון עריקה, לוחם אחד הוצא להורג על כך שאיים על מאמנו, ושלושה נוספים הוצאו להורג או נהרגו לאחר תקרית בה הם ברחו מהאי ואנסו אישה מקומית. כמו כן, זמן לא רב לאחר הקמת היחידה תנאי ההעסקה של לוחמיה ומאמניה הופרו, בדו"ח שיצא בשנת 2006 נמצא כי שלושה חודשים לאחר שהוצבו בסילידו מפקדים הפסיקו לחלק משכורות למאמני היחידה, וניתן להם אוכל ברמה נמוכה[4]. מאמן לשעבר של היחידה העיד כי בשנתיים הראשונות להקמת היחידה מאמניה היו מפקדי אימונים, אך עם הזמן אלו השתחררו משירותם הצבאי, הממשלה לא הפנתה משאבים להחליפם באנשים מקצועיים, וחיילים זוטרים נשלחו להחליפם [5].

המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות שיפור ביחסים בין צפון לדרום קוריאה, המשימה להתנקש בקים איל-סונג נזנחה, אך חברי יחידה 681 הונחו להישאר באי סילמידו בבידוד ללא יכולת לתקשר עם העולם.

מנסיבות מעורפלות, ב-23 באוגוסט 1971, לוחמי היחידה פנו נגד מאמניהם. הם רצחו 18 מתוך 24 המאמנים שהיו על האי, ברחו ממנו, וחטפו אוטובוס על מנת להגיע לסיאול. הם נתקלו בכוחות ביטחון ומשטרה ואלו נלחמו בהם. מספר לוחמים התאבדו בזריקת רימון, נוספים נהרגו בפיצוץ האוטובוס, וארבעה שניצלו את הפיצוץ נאסרו, הובאו למשפט צבאי והוצאו להורג במרץ 1972[4].

תודעת הציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטי יחידה 684 והמרד ב-1971 נשארו חסויים על ידי הממשלה הקוריאנית, ומסמכים רבים אודותיהם הושמדו[4]. בשנת 2003 יצא סרט בשם "סילמידו" אשר הפך לשובר קופות, והביא את המקרה לתשומת לבו של הציבור[6]. עד שנת 2001 ממשלת קוריאה הכחישה את השמועות על כך ששלחה מרגלים לצפון קוריאה, אך לאור התחממות היחסים בין שתי המדינות תחת מדיניות אור השמש, ממשלת דרום קוריאה החלה לאשר את קיומם של המרגלים, ואת קיומה של יחידה 684. בעקבות זאת משפחות אשר נפגעו מהמדיניות החשאית נגד צפון קוריאה החלו לצאת בקריאות לקבלת פיצויים מהממשלה [7]. בשנת 2006 הוקמה לבסוף ועדה על מנת שתוציא דו"ח רשמי על מאורעות היחידה והמרד, שם הכירה ממשלת דרום קוריאה לראשונה בטעותה ובפגיעה באזרחיה. משפחות הקורבנות ממרד יחידה 684 גם הם תבעו את ממשלת דרום קוריאה על פגיעתה בהם. תחילה ממשלת קוריאה סרבה להכיר בבני משפחותיהם כקורבנות משום שלא נכנסו לאדמת אויב, אך לבסוף בית משפט קבע שהמשפחות יפוצו בסכום של 217,000$. בפסק הדין נכתב כי: "The Silmido agents were not informed of the level of danger involved with their training, and the harshness of the training violated their basic human rights”, כמו כן, בית המשפט הכיר בעוגמת הנפש שנגרמה בעקבות הכחשה הממשלה באירוע עד שנת 2006[6].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Balázs Szalontai, In the Shadow of Vietnam: A New Look at North Korea's Militant Strategy, 1962–1970, Journal of Cold War Studies 14, 2012-10, עמ' 122–166 doi: 10.1162/jcws_a_00278
  2. ^ Sebastien Roblin, How North Korea's Crazy Commandos Tried to Kill South Korea's President, The National Interest, ‏2017-09-23 (באנגלית)
  3. ^ KoreaTimes : Military Admits `Silmido Unit' for First Time, web.archive.org, ‏2006-05-13
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Ivan Watson and Jake Kwon CNN, How a plot to kill Kim Il Sung ended in mutiny and murder, CNN
  5. ^ The Korea Herald, Survivors recall tragic Silmido uprising, www.koreaherald.com, ‏2010-04-06 (באנגלית)
  6. ^ 6.0 6.1 Silmido agents’ families get $217,000, Korea JoongAng Daily
  7. ^ Onishi, Norimitsu (15 בפברואר 2004). "South Korean Movie Unlocks Door on a Once-Secret Past". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2019.