יעקב שרגא זינגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב שרגא זינגר
אין תמונה חופשית
לידה 1899
אלכסנדר לודז', פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 ביולי 1942 (בגיל 43 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יעקב שרגא פייבל זינגר (תרנ"ט, 1899 - ט"ז בתמוז תש"ב, 1 ביולי 1942) היה רבה האחרון של אוסטרובה (אוסטרוב מזובייצקה) הפולנית, נכדם של אדמו"רי אלכסנדר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרב יצחק מאיר, רבה של אלכסנדר לודז'. אביו היה בנו של הרב אליהו אב"ד בפשיסחה ואחר כך רבה של קאליש וחתנו של רבי שמואל צבי דנציגר בעל ה"תפארת שמואל" מאלכסנדר. בילדותו התחנך אצל סבו האדמו"ר מאלכסנדר ובגיל 11 נשלח לקאליש ללמוד אצל סבו הרב זינגר. אצל סבו זה למד מלבד גמרא גם הלכה והוראה וכבר בבחרותו התפרסם כלמדן ותלמיד חכם. בגיל 18 התארס ליוטא, בתו של רבי יוסף קאליש, אז רבה של אוסטרוב ולימים האדמו"ר מאמשינוב ונישאו בשנת תרע"ז באוסטרוב.

בשנת תרע"ח נפטר רבי מנחם קאליש האדמו"ר מאמשינוב, ובנו רבי יוסף נקרא למלא את מקומו. הרב יעקב פייבל עזב יחד עמו לאמשינוב שם ישב ושקד על לימודו בהתמדה גדולה. את מקום חמיו ברבנות מילא רבי מאיר דן פלאצקי אשר נפטר בשנת תרפ"ח. שנתיים חיפשו תושבי העיר רב שימלא את מקומו ולא מצאו. באותם הימים הגיע רבי יוסף שכיהן כאדמו"ר מאמשינוב לביקור בעיר רבנותו לשעבר ותושבי העיר נזכרו בגעגועים בתקופת רבנותו ואז הועלתה ההצעה לקחת את חתנו רבי יעקב פייבל לכהן כרב וכך בט"ו בשבט תר"צ הוכתר לרבה של אוסטרוב. הרב זינגר התמסר לקהילתו וניהל את העיר בחכמה על פי עצת חותנו.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת תרצ"ט החלו הנאצים להפציץ את העיר וכעבור שבוע נכנסו לעיר ומיד עם כניסתם רצחו חמישה עשר יהודים. הרב יעקב פייבל יחד עם כמה יהודים התעסקו בקבורתם והנאצים רצו להורגם בבית הקברות. בני המשפחה יללו והתחננו לנאצים והם שיחררו אותם חזרה לביתם. בראש השנה ת"ש לקחו הנאצים את הרב ואת מזכיר הקהילה והכריחו אותם לגזוז אחד לשני את זקנם ולאחר מכן התעללו בהם. הרב זינגר החליט לברוח לשטחים שהיו כבושים על ידי הרוסים אך לפני שהספיק נתפס שוב על ידי הגסטפו שדרשו ממנו להביא חמישה קילו זהב תוך 24 שעות. באותו לילה נמלט לזמברוב ומשם לסלונים (שהייתה אז כבר חלק מבלארוס בשליטת הרוסים) שם שהה אצל בן דודו רבי שלמה דוד יהושע וינברג האדמו"ר מסלונים (חתן דודו ה"עקידת יצחק").

בסלונים התאושש הרב זינגר והחל לדאוג לפליטי עירו ששהו בסביבה. הרב זינגר תכנן להמלט לווילנה שהייתה אז עצמאית בשלטון ליטא ושלח לשם את בנו הבכור הרב יחיאל מנחם למצוא דירה שם. בינתיים השתלטו הרוסים על וילנה ולאחר מכן בוטל ההסכם עם הנאצים ואלו האחרונים פתחו במבצע ברברוסה והשתלטו על סלונים. מיד עם הכיבוש החריבו הנאצים את העיר ורצחו יהודים רבים ביניהם רבה של העיר הרב יהודה לייב פיין. לאחר הרצחו של הרב פיין מילא הרב זינגר באופן לא רשמי את מקומו ברבנות וישב בוועד הקהל באופן קבוע, עזר בהספקה ועזרה לבני העיר והיה אחראי על ענייני הדת. בי"ד בתמוז תש"ב (29 ביוני 1942) החלו הנאצים לרצוח את יהודי העיר. הרב הסתתר עם אשתו ותשעת ילדיו אך למחרת הוצאו על ידי השוטרים הבלארוסיים ונשלחו לכלא ולמחרת בט"ז בתמוז נרצחו בשדרות צ'פלובה יחד עם יהודי העיר.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו הבכור, הרב יחיאל מנחם (תרע"ט - ו' בחשוון תשמ"ט) שנשלח לווילנה על ידי אביו, נמלט כמו יהודים רבים יחד עם חברו יצחק טופולה לשנחאי ולאחר המלחמה היגר לארצות הברית שם נישא לרחל, אחותו של חבירו (בני הרב ישראל יעקב טופולה אב"ד סדוונא). עבד במסחר ביהלומים. בסוף שנות ה-80 הוכתר על ידי קבוצה מחסידי אלכסנדר לאדמו"ר. הוציא את ספרי השושלת מחדש, "ישמח ישראל" ו"תפארת שמואל". לאחר פטירתו ממלא את מקומו בנו רבי יוסף יצחק מאיר. בן אחר הוא רבי אברהם ברוך האדמו"ר מוורקא-אלכסנדר, ראש ישיבת "תפארת שמואל" אלכסנדר בבורו פארק בארצות הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]