יוסף קאליש

יוסף קאליש

לידה	1878 ה'תרל"ח
פטירה	ינואר 1936 (בגיל 58 בערך) ג' בשבט ה'תרצ"ו אוטבוצק, רפובליקת פולין
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בוורשה
מקום מגורים	אוסטרובה, אמשינוב
מקום פעילות	אוסטרובה, אמשינוב
תקופת הפעילות	?–1936
תחומי עיסוק	רבנות, אדמו"רות
רבותיו	אביו, רבי מנחם קאליש
בת זוג	שרה וקס
אב	רבי מנחם קאליש
צאצאים	רבי יעקב דוד קאליש, רבי יצחק קאליש
אדמו"ר ה־3 תרע"ח–תרצ"ו → רבי מנחם קאליש רבי יעקב דוד קאליש (השני), רבי יצחק קאליש ←

רבי יוסף קאליש (תרל"ח, 1878 – ג' בשבט תרצ"ו, ינואר 1936) היה האדמו"ר השלישי מאמשינוב, ורבה של אוסטרוב מזובייצקה.

ביוגרפיה

בנם הגדול של רבי מנחם ואסתר גולדה לבית אלברשטיין. נישא לשרה וקס בתו של רבי חיים אלעזר וקס, ה"נפש חיה". בצעירותו, כבן 27, הוכתר לכהן ברבנות אוסטרוב מזובייצקה, בה הייתה קהילה יהודית גדולה ולמדנית, על מקומו של הרב הקודם יהודה לייב גורדין. הוא נבחר לרב בהשתדלות הרב בן ציון אוסטרובר, שהצליח להשפיע על תושביה הלא-חסידים של העיר לקבלו כרב. הוא זכה להצלחה בתפקידו ורבים מהמתנגדים בעיירה הפכו לחסידיו. כשנפטר אביו, והוא נקרא למלא את מקומו באמשינוב, ניסו בני אוסטרוב לשכנעו להישאר בעירם, כשהם מתחייבים לבנות עבורו "הויף" - חצר חסידית ושאר הצרכים ככל שיידרשו. אחרי שעבר לאמשינוב, הוקמו קלויזים של חסידיו באוסטרוב ובערי הסביבה, כמו ציז'וב, גוברובה, אוסטרולנקה, דלוגה-שודלה, מאקאוו, פאלטוסק, רוז'אן ווישקאוו; בכולן לא היו קיימים לפני כן בתי כנסת ושטיבלאך חסידיים.

באוסטרוב יסד את "חברת מאכל כשר" שדאג להספקת מזון לחיילים היהודים; בקרבת העיר חנו בקביעות שני גדודים של חיל רגלים רוסי, שמנו עד אלפיים חיילים, ומתוכם נמצאו תמיד מאתיים עד שלוש מאות חיילים יהודים. הצבא הרוסי לא דאג ליהודים לאוכל כשר, והם נאלצו לאכול במטבח הכללי, הטרף, או שנאלצו לרעוב. הרב קאליש הקים את המוסד כדי לדאוג לאותם חיילים, ומוסד זה התקיים עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. הבסיס הכלכלי למפעל היה התנדבויות חודשיות של התושבים, שנגבו על ידי בחורי בית המדרש, וכן אירועי התרמה, בדרך כלל במהלך חתונות. בנוסף, לפני כל חג ומועד השתדל להשיג שחרור עבור החיילים היהודים מהצבא, כשלצורך כך הוא משחד את הקצינים. החיילים היו מתארחים על שולחן התושבים, כמו גם על שולחן הרב.

עמד על משמר הדת בצורה תקיפה, ובתקופת רבנותו כל החנויות היהודיות בעיר היו סגורות בשבתות ובחגים. גם כשניסו להקים בעיר קולנוע הפעיל את כל כובד השפעתו, ואכן הצליח למנוע את הקמתו.

בשנת תרע"ח נפטר אביו, והוא נקרא למלא את מקומו ברבנות ואדמו"רות אמשינוב. כדרכה של חסידות אמשינוב-וורקא, נהג באהבת ישראל, ובלט בהכנסת האורחים שלו. גם חסידיו היו מתאכסנים אצלו כשהיו נוסעים לחצרו. עם זאת, גם כאן, כשהיה צורך לעמוד על משמר הדת עשה זאת בצורה תקיפה, וכשניסו אנשי "המזרחי" להקים באמשינוב בית ספר משלהם בשם "תחכמוני", דפק הרבי על הבימה במהלך אירוע סיום הש"ס והכנסת ספר תורה ומחה נמרצות במקימים, ובית הספר אכן לא הוקם.

נודע כמתמיד, וכתוצאה מעיונו, חלה במחלת עיניים והתעוור.

לא היה מהאדמו"רים הפעילים באגודת ישראל, אך חתם על הכרוזים שפורסמו מטעם אגודת ישראל בענייני דת. כמו כן חתם על הכרוזים בעניין הבחירות לסיים הפולני ולקהילות היהודיות המקומיות. בשנת תרפ"ט (1929) השתתף ונאם בכנסייה הגדולה השנייה בווינה.

בשנותיו האחרונות חלה בלבו, ועבר לאוטבוצק, עיירת נופש בה התגורר ונהג באדמו"רות אחיו רבי שמעון שלום קאליש, עמו היה בקשר טוב. אליו התלווה בנו רבי יצחק, לימים האדמו"ר בארצות הברית. בכסלו תרצ"ה הוסיפו לו את השם "ירחמיאל אהרן", כסגולה לרפואה, אך כעבור שנה, בשבט תרצ"ו, נפטר. בהלווייתו שיצאה מאוטבוצק לכיוון ורשה השתתפו אלפי מלוים, והוא נקבר באוהל אביו, בבית הקברות היהודי בוורשה (גנשא).

מתלמידיו ומקורביו היה הרב ישראל יצחק פיקרסקי.

משפחתו

אחיו היה רבי שמעון שלום, האדמו"ר באמשינוב באוטבוצק ולאחר השואה בארצות הברית.

ילדיו היו:

• רבי יעקב דוד, ממלא מקומו. נרצח בשואה עם אשתו וילדיו.
• רבי יצחק, ניצל מהשואה וכיהן כאדמו"ר בארצות הברית.
• רבי מנחם, נספה במחנה פוניאטובה.
• יוטא, אשת רבי יעקב שרגא זינגר רבה של אוסטרובה.
• דבורה טויבא, אשת רבי בנימין מורגנשטרן רב העיירה סטרדין (בנו של רבי הרבי מסוקולוב).
• פריבה, אשת הרב צבי מונק מוורשה.
• צפורה מרים, אשת הרב שלמה וישקובסקי מוורשה.
• שפרה מירל, אשת האדמו"ר רבי שמואל שלמה ליינר, מראדזין.
• חנה רייצא, אשת רבי אלימלך מורגנשטרן (בן גיסו, רבי יעקב אריה מראדזימין).
• ביילה, אשת הרב שמואל ליברמן מלודז'.
• הענא ריבה פייגה, אשת רבי אלימלך הולשטוק מנשלסק (בנו של הרבי מאוסטרובצה).
• הנדל ריקל, אשת הרב פייבל קליין מקרקוב.
• לאה הדסה, אשת הרב יחזקאל אברמצ'יק מסוסנביצה.

מרבית ילדיו, בני זוגם וילדיהם נספו בשואה.

לקריאה נוספת

• הרב דוד הלחמי, אהל יוסף, בני ברק, תש"מ. שני חלקים, הראשון על רבי יוסף קאליש והשני על קהילות אמשינוב שנחרבו בשואה. הוצאה מחודשת עם תולדות אדמו"רי השושלת ועוד הוספות, ארצות הברית תשע"ד.
• יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות - אישים, בערכו.
• כ"ק מרן אדמו"ר הרה"ק רבי יוסף מאמשינאוו זי"ע, "שיח חסידים" עמודים קכ"א-ק"מ, יו"ל על ידי איגוד "זרע יצחק", ברוקלין ניו יארק, תשע"ז

קישורים חיצוניים

• תולדות רבי יוסף מאמשינוב באתר אוצר החכמה
• אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' יוסף קאליש זצ"ל", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 110, באתר היברובוקס
• מכתב היסטורי בכתי"ק האדמו"ר רבי יוסף קאליש מאמשינוב, לחיזוק תנועת 'אגודת ישראל'