יצחק אבן לטיף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי יצחק בן אברהם אבן לַטִּיף (לפני 1244 - אחרי 1290) היה פילוסוף ומקובל מחכמי יהדות ספרד במאה ה-13.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יצחק אבן לטיף חי ופעל רוב ימיו בטולדו, לעת זקנתו (1290) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, בה נפטר ונקבר.

שיטתו התאולוגית כוללת מושגים קבליים אך בסיסה תואם לגישות הפילוסופיות בנות זמנו והוא נתפס בקרב חוקרי משנתו כנאופלאטוניסט. הוא היה ממעריצי הרמב"ם וכתביו הם כנראה המקור הראשון לאמרה המפורסמת אודותיו "ממשה עד משה לא קם כמשה". מצד מצדדי הקבלה שוללי הפילוסופיה, זכה ליחס אמביוולנטי: הריב"ש כתב כי "נראה שראה הרבה בפילוסופיא והיה עם זה תוריי וחסיד", אך הוא סבר כי בהבנת עשר הספירות סטה אבן לטיף מדרכו של הרמב"ן ותלמידיו, וכי שיטתו היא חידוש עצמי שלו ולא קבלה מרבותיו. גם המקובל רבי יהודה חייט הסתייג מתורתו בתחומים הנוגעים לקבלה וכתב כי "בדברים הנוגעים לחכמת הקבלה, רגלו אחת בפנים ורגלו אחת מבחוץ (כלומר בפילוסופיה), לכן קצהו תראה וכולו לא תראה".

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שער השמים - על מורה נבוכים לרמב"ם
  • צרור המור - אחד עשרה פרקים בנושאים שונים
  • אגרת התשובה - על המחקר הפילוסופי
  • צורת עולם או צורת הארץ
  • רב פעלים - שמונים ושמונה מאמרים
  • פירוש על קהלת
  • פירוש על ספר איוב
  • גנזי המלך - סודות מעשה בראשית לפי חכמת הטבע

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]