יצחק שולהוף

**יצחק שולהוף**
**Itzhak Schulhof**
לידה	שנות ה־40 של המאה ה־17; פראג, ממלכת בוהמיה
פטירה	9 בינואר 1733; פראג, ממלכת בוהמיה
תקופת הפעילות	? – 9 בינואר 1733

הרב יצחק שולהוף ובשמו המלא רבי יצחק בן זלמן בן משה שולהוף הלוי / איזאק שולהוף (בגרמנית: Itzhak Schulhof;‏ פראג, בין 1645–1648 – פראג, 9 בינואר 1733) היה מלומד יהודי ורב שחווה ומאוחר יותר כתב על המצור על העיר בודה ב-1686.

ביוגרפיה^[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו, זלמן בן משה, היה גם הוא רב ודיין (חבר בית הדין הרבני של פראג). יצחק למד אצל רבי אפרים הכהן, ולאחר מכן נשא לאישה את בתו הצעירה אסתר. ב-1666 עבר לבודה עם חותנו, שלאחר מותו ב-1678 קיבל לידיו את ההנהגה הרוחנית של הקהילה. במהלך המצור (האוסטרי) על בודה ב-1686, הוא ובנו נתפסו, ואשתו נהרגה. הניצולים הצליחו לזהות 72 גופות של יהודים, ביניהן של אשתו אסתר - ספר הזיכרון בוורמס שומר על זכרם. למחרת המצור, ב-3 בספטמבר (בי"ד באלול ה'תמ"ו, לפי הלוח העברי), שני סוכניו של שמואל אופנהיימר רב ההשפעה, יהודי בחצר הווינאית של בית הבסבורג, שהם היו זנדר (אלכסנדר) זיסקינד טאוסק או טאוסיג, ואישה מסתורית, אלמונית שיחררו אותו מהשבי תמורת כסף וכד יין. את סכום הכופר שילם לזרוס הירש, יהודי מסטומפה.^[2] את זכר שחרורו ובריחתו חגגה משפחתו מדי שנה, כ"פורים שולהוף".^[3] לאחר שחרורו נסע תחילה לניקולסבורג ולאחר מכן בחזרה לפראג, שם נישא בשנית. עם זאת, מזלו הרע המשיך ללוות אותו, הוא איבד הכל בשריפה ב-1689.^[4] הוא מת ב-19 בינואר 1733 (כ"ב בטבת, ה'תצ"ג) בפראג.

יצירותיו^[5][עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק שולהוף כתב על המצור ועל מות משפחתו בספר זיכרונותיו בשפה העברית בשם "הכרוניקה של בודה" ובעברית "מגילת אופן" (אופן-Ofen, הוא שמו הגרמני ההיסטורי של העיר בודה), ובשני שירי אבל האחד בשם "קינה", והשני בשם "קינה גדולה על חורבן אובן". על אף שתיאוריו אינם חסרי פניות לחלוטין בשל מצבו הנפשי, אך בתוספת מקורות זמינים אחרים, כגון דיווחי המנצחים, אנו מקבלים תמונה מפורטת של מצב היהודים בבודה במהלך שני העשורים האחרונים של השלטון העות'מאני (1686-1666) ומיד לאחר מכן. מה שנותן ליצירותיו של הרב שולהוף ערך מיוחד הוא שניתן להכיר מהן את תקופה זו של ההיסטוריה ההונגרית מהיבט אחר לגמרי, מנקודת מבטו של המיעוט היהודי בעיר.

שיר אבל "קינה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק שולהוף כתב כאמור שתי קינות על המצור על בודה ב-1686. מתוכם, שיר האבל "קינה" מציג בפני הקוראים בעיקר נתונים ביוגרפיים ואת הטרגדיה האישית של משפחת הרב-המשורר, אך אינו מכיל נתונים היסטוריים כלליים. בהערות המצורפות ליצירה^[6] הוא מסביר שכתב אותה לזכרו של בנו, כדי שיוכל להקריא אותה מדי שנה ביום השנה למותו ולבקש מחילה על חטאיו.

שיר "קינה גדולה על חורבן בודה"^[7][עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לשיר בשם "קינה", שיר זה מכיל הרבה עובדות היסטוריות ותרבותיות מעניינות המשלימות את יצירתו השלישית בנושא דומה, "מגילת אופן". חלק בלתי נפרד מהיצירה הוא הקדמה ופרשנות ממושכת במסורת ז'אנר הקינה העברית המוקדמת המודרנית, המסבירה את הסמליות המורכבת וחושפת מידע נסתר לקורא, ולכן היא הכרחית בהחלט להבנת קריאת היצירה. השיר בנוי כמעט כולו על דגם של צנטו-שירה כמו של ורגיליוס (צנטו=פרטים בודדים מתוך שירים שונים של משורר אחד או יותר, המורכבים בצורה כזו שנוצרת משמעות חדשה לחלוטין), מתוך ציטוטים מקראיים של מספר מילים, השאובים בעיקר ממגילת איכה ומתהילים. בשיר האלפביתי של 22 חלקים מא' עד ת', ראשי הבתים נותנים את אותיות האלפבית העברי, בנוסף, הבתים א'-ז'. מכילים בסתר את חתימת המחבר ("אני, יצחק, מוֹרֵנוּ, בנו של מר ר' זלמן, הלוי") והכוונה לשם העיר כלומר ofen שהוא "תנור" בגרמנית ("עורנו השחיר כמו התנור"). בעזרת הנומרולוגיה מסתתר בו מידע נוסף כמו כינוי המחבר, השנה ושם העיר. מהשיר ומהפירוש המצורף לו ניתן ללמוד גם על כך שבבודה (Ofen) היו באותה תקופה (לפחות) שתי קהילות יהודיות:^[8] קהילה ספרדית וקהילה אשכנזית. היו שלוש קבוצות לימוד שונות של כל הלילה על בסיס שבועי (בימי שני, רביעי וחמישי), והקהילה תמכה בקביעות בעניים בארץ הקודש בכסף ללימודיהם שם ואף שילמו כופר של 2,000 טלרים עבור אסירים יהודים שנשבו באזור וינה ב-1683. האמור לעיל מלמד כיצד היהודים בבודה ניהלו חיי קהילה תוססים ומספרם היה רב.

הכרוניקה של בודה (מגילת אופן)^[9][עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק שולהוף כתב את יצירתו השלישי, יצירת פרוזה, באורך ספר של ממש, את הכרוניקה של בודה, ובשמו העברי "מגילת אופן" כנראה אחרי הקינה גדולה על חורבן בודה.^[10] המילה העברית "מגילה" יכולה להוות התייחסות למגילת אסתר ולמגילת איכה המקראית, שכן שני ספרים אלה שרדו לנו בצורת מגילות נפרדות. בעבודה זו מצייר יצחק שולהוף תמונה אידיאלית מאוד של השלטון הטורקי במאה ה-17 ולמרות שהוא כותב על הקיסר ההבסבורגי בכבוד אינסופי (בנוסחת הברכה החוזרת כל הזמן), כיבושה מחדש של בודה על ידי ההבסבורגים היה הטרגדיה הגדולה ביותר האפשרית עבורוֹ. הוא מתחיל את עבודתו כבר בהתחלה על ידי הצגת בודה הטורקית של המאה ה-17 כארץ כנען אמיתית של ארץ זבת חלב ודבש, שבו יש שקט מוחלט, הכל מאוד זול וזמין בקלות. הצדדים האפלים של החיים באותה תקופה, שהיו בשפע גם תחת השלטון הטורקי השוקע, אינם מופיעים כלל. הסיבה לכך היא שלקהילות היהודיות באמת היה גורל טוב יחסית תחת השלטון הטורקי. למרות שבין שאר ההגבלות חל עליהם גם המס המיוחד על לא-מוסלמים, רמה כזו של אפליה כמו במדינות רבות הנשלטות על ידי נוצרים, שבהן, בנוסף להשפלות רבות, גם רדיפת יהודים הייתה נפוצה מאוד באותה תקופה, לא היה אופייני בשלטון הטורקי.^[11] לפי שולהוף, לאידיליה זו שם קץ בבירור הרוזן אימרה טקיי, שההרס הבלתי מרוסן שלו הציתה את כעסו של הקיסר והניע אותו לצאת למלחמה נגד הטורקים. הוא כותב בהרחבה לא רק על המצור של 1686, אלא גם על המלחמות שקדמו לו ב-1683 וב-1684, וגם על המצור הלא מוצלח אז על בודה, שעם זאת הסתיים בהצלחת המצור שנמשך מ-18 ביוני עד 2 בספטמבר 1686. מהתיאור שלו עולה כי לאחר שתי אזעקות שווא היו רק כמה מגינים טורקים בעמדות והם כבר לא האמינו שהאזעקה השלישית היא אמיתית. שולהוף ומשפחתו שהו בבית הכנסת בזמן המצור. הוא מתאר בפירוט ונוקב כיצד נפרד ממשפחתו בבלבול הכללי וכיצד הוא עצמו ניצל כמעט בנס.

מקורות ראשוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיר אבל (קינה) בתוך: שלמה י. שפיצר– גזה קומורוצי : מקורות עבריים לתולדות הונגריה ויהדות הונגריה מתחילת 1686 (בודפשט: MTA Judaisztikai Kutatócsoport–Osiris Kiadó, 2003.), עמודים 829–830.
קינה גדולה על חורבן בודה: שלמה י. שפיצר–גזה קומורוצי: מקורות עבריים לתולדות הונגריה ויהדות הונגריה מתחילת 1686 (בודפשט: MTA Judaisztikai Kutatócsoport–Osiris 2003.)
כרוניקה של בודה. 1686 ; תורגם מעברית. הליקון הונגרי, בודפשט, 1979 (Bibliotheca historica)
כרוניקה של בודה. 1686 ; תורגם מעברית. הליקון הונגרי, בודפשט, 1981 (Bibliotheca historica)

ספרות נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה י. שפיצר - גזה קומורוצי: מקורות עבריים לתולדות יהדות הונגריה והונגריה מתחילת 1686 (בודפשט: MTA Judaisztikai Kutatócsoport - Osiris Kiadó, 2003.), עמ' 827, 846–847.
פרנץ סקאי, מי בכה על בודה הטורקית (זיכרונותיו של יצחק שולהוף), בתוך: Schulhof Izsák, Budai Krónika (Helikon Kiadó, 1979), pp. 59–86.
גזה קומורוצי, תולדות היהודים בהונגריה, כרך 2. 1 (בוסטון: הוצאת Kalligram, 2012), עמ'. 536, 545–555, 558–560.
ברוך ירון, "יצחק שולהוף", בתוך: אנציקלופדיה יודאיקה, י"ד. (ירושלים: הוצאת כתר, 1972),עמודים 1004–1005.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק שולהוף: דברי הכרוניקה של בודה (1686). ביבליוטקה היסטורית. הליקון הונגרי, בודפשט, 1981.
"יצחק שולהוף בן זלמן בן משה", ב: http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13324-schulhof-isaac-ben-zalman-ben-moses)
"cento" ב: http://mek.oszk.hu/00000/00060/html/019/pc001921.html

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Shlomo J. Spitzer – Komoróczy Géza, Héber kútforrások Magyarország és a magyarországi zsidóság történetéhez a kezdetektől 1686-ig (Budapest: MTA Judaisztikai Kutatócsoport – Osiris Kiadó, 2003), p. 827.
^ Komoróczy Géza, A zsidók története Magyarországon, vol. 1 (Pozsony: Kalligram Kiadó, 2012), p. 560.
^ Purim egy emléknap a zsidó nép egy csodás megmenekülésére, a történet részleteiben a bibliai Eszter könyvében olvasható. Lásd: http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13324-schulhof-isaac-ben-zalman-ben-moses
^ Szakály Ferenc, Aki a török Budát elsiratta (Schulhof Izsák emlékirata), in: Schulhof Izsák, Budai Krónika (Helikon Kiadó, 1979), p. 66.
^ Szakály Ferenc, Aki a török Budát elsiratta, pp. 59–86.
^ Shlomo J. Spitzer – Komoróczy Géza, Héber kútforrások, p. 829–830.
^ Shlomo J. Spitzer – Komoróczy Géza, Héber kútforrások, pp. 831–851.
^ Szakály Ferenc, Aki a török Budát elsiratta, p. 81. – Itt olvashatjuk, hogy feltételeznek egy harmadik, szír rítusú közösséget is, külön zsinagógával.
^ Schulhof Izsák, Budai Krónika (Helikon Kiadó, 1979.), pp. 5–55.
^ Shlomo J. Spitzer – Komoróczy Géza, Héber kútforrások, pp. 827.
^ Szakály Ferenc, Aki a török Budát elsiratta, pp 73–76.

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "יצחק שולהוף".

[1] Shlomo J. Spitzer – Komoróczy Géza, Héber kútforrások Magyarország és a magyarországi zsidóság történetéhez a kezdetektől 1686-ig (Budapest: MTA Judaisztikai Kutatócsoport – Osiris Kiadó, 2003), p. 827.

[2] Komoróczy Géza, A zsidók története Magyarországon, vol. 1 (Pozsony: Kalligram Kiadó, 2012), p. 560.

[3] Purim egy emléknap a zsidó nép egy csodás megmenekülésére, a történet részleteiben a bibliai Eszter könyvében olvasható. Lásd: http://www.jewishencyclopedia.com/articles/13324-schulhof-isaac-ben-zalman-ben-moses

[4] Szakály Ferenc, Aki a török Budát elsiratta (Schulhof Izsák emlékirata), in: Schulhof Izsák, Budai Krónika (Helikon Kiadó, 1979), p. 66.

[5] Szakály Ferenc, Aki a török Budát elsiratta, pp. 59–86.

[6] Shlomo J. Spitzer – Komoróczy Géza, Héber kútforrások, p. 829–830.

[7] Shlomo J. Spitzer – Komoróczy Géza, Héber kútforrások, pp. 831–851.

[8] Szakály Ferenc, Aki a török Budát elsiratta, p. 81. – Itt olvashatjuk, hogy feltételeznek egy harmadik, szír rítusú közösséget is, külön zsinagógával.

[9] Schulhof Izsák, Budai Krónika (Helikon Kiadó, 1979.), pp. 5–55.

[10] Shlomo J. Spitzer – Komoróczy Géza, Héber kútforrások, pp. 827.

[11] Szakály Ferenc, Aki a török Budát elsiratta, pp 73–76.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

ביוגרפיה[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו[5][עריכת קוד מקור | עריכה]