ירוחם בן משולם
רבנו ירוחם בן משולם (מוכר בכינויו רי"ו, 1290-1350 לערך), רב ופוסק מגדולי הראשונים. מחבר ספר מישרים ותולדות אדם וחוה.
חייו
רבינו ירוחם נולד בפרובנס ולאחר גירוש צרפת ב-1306, עבר לטולדו. שם למד תורה במשך זמן קצר אצל הרא"ש, ואחר פטירתו המשיך את לימודיו אצל רבי אברהם בן אסמעיל תלמיד הרשב"א. ברבי אברהם ראה רבי ירוחם את רבו המובהק. בשנת ה'צ' החל לכתוב את ספרו מישרים וסיימו כעבור ארבע שנים, בהמשך ולקראת סוף חייו, כתב את ספרו תולדות אדם וחוה
פרטים שונים בחייו שנויים במחלוקת. חוקרים שונים (כגון ה' גראס) טוענים שמקום הולדתו היה בלנגודאק ולא בפרובנס, ואחרים טוענים שהוא גורש רק בשנת 1320.
תורתו
עיקר עיסוקו של רי"ו היה בתחום ההלכה, ותרומתו התבטאה אף בדורות מאוחרים. פסקיו מוזכרים פעמים רבות בספר בית יוסף, והשפיעו על פסיקתו של רבי יוסף קארו בשולחן ערוך, ומתוך כך על הלכות רבות הנהוגות גם בימינו.
ספריו
רי"ו חיבר שני ספרים. האחד הוא ספר מישרים שדן בדיני ממונות, והשני הוא ספר תולדות אדם וחוה על דיני איסור והיתר המעשיים והנוהגים בזמננו. מגמה זו לעסוק רק בהלכות הנוהגות בגלות היה נפוץ ומקובל, ומתבטא בייחוד אצל הרי"ף. הספר מחולק לתולדות אדם העוסק בדינים שונים של האדם משעת לידתו עד שנושא אשה, ודיני ברכות ותפילות ומנהגים, ומחולק לעשרים ואחד נתיבים, ולחוה דינים משעת נשיאתו אשה עד ליום פטירתו (נתיב כב-כח).(ע"פ ספר "סדר הדורות" עמ' 382 )
אף שספריו נפוצים, שמותיהם לא נקלטו, ומכונים בשם כולל בשם מחברם רבנו ירוחם.
מתוך כתביו [1] אנו יודעים שכתב אף "רמזים של ההגדות", ושעסק באיסוף אגדות התלמוד ובפרשנותן.
מספר אגדות עממיות דבקו בספריו של רי"ו. החיד"א[2] טוען כי על ספר העיטור ועל ספרי רבינו ירוחם חלה קללה שאין לחבר עליהם פירוש, וכי כל הפירושים שחוברו עליהם אבדו ומחבריהם ניזוקו או נפטרו בדמי ימיהם. כתוצאה מאגדות אלו נפוצו אך ורק דפוסי צילום ממהדורת ונציה שי"ג של הספר. ראוי לציין כי במהלך השנים הודפסו מהדורות אחרות ומבוארות של ספרי רבינו ירוחם, מבלי שיאונה למהדיריהן כל נזק. גם גישתו של החיד"א, ביחס לבעייתיות בכתיבת פרושים, זכתה להתנגדות, בטענה שלימוד תורה צריך להעשות בצורה הטובה יותר ולכן קשה להניח שיוטלו עיכובים בידי כוחות עליונים על אינטרס זה. כהוכחה לכך ציינו את הפרוש שנות חיים, ואת שרידות החיבור והמחבר.
יש הרואים הד קדום לאגדה בדבר איסור ההדרת וביאור הספר בדברי "ספר המגיד" לרבי יוסף קארו. לפי ספר זה כינה המגיד את רבינו ירוחם בכינוי הארמי "טמירי"[3], כלומר "הנסתר".
הספר עצמו יצא בכמה מהדורות (קושטנטינא רעו; קפוסט תקסח) אולם המהדורה הנפוצה היא מויניציאה שנת שי"ג, שיצאה בדפוסי צילום נוספים. על הספר יצא אף ביאור בשם שנות חיים (למברג, תרל"א) מהרב ראובן חיים קליין. ספר זה יצא בדפוס צילום על ידי מכון ירושלים בשנת תשמ"ה.
כמו כן מיוחסים לספריו שיבושים והשמטות לרוב. דברים אלו הובילו למיעוט הלומדים בספריו, כיום ידוע על ניסיון מחודש להוציא את ספריו לאור בליווי ביאור ועל-פי כתבי יד שונים. בקובץ התורני מוריה [4] התפרסם חלק מספר מישרים, ותוכנית עבודה להוצאה מחודשת ומפורשת שלו. בשנת 2007 יצא לאור כרך ראשון ממהדורה חדשה לספר שכולל מספר נתיבים.
במשך השנים נהוג היה לייחס לרי"ו את כתיבת "ספר אסור והיתר", אף שספר זה נכתב על ידי ר' יצחק מדורא.
כינויו "רי"ו"
בספרי הלכה נקרא המחבר וספריו בראשי-התיבות רי"ו. הרב אליהו לוין מעלה השערה לגבי סגנון ראשי-התיבות בעובדה שרבנו ירוחם חי בתקופתו של רבי ישעיה די טראני, שנקרא בקיצור רי"ר[5] (רבי ישעיה הראשון, שבימינו מוכר יותר בשם הקיצור רי"ד), ומאחר ולא ניתן היה לכנות את רבי ירוחם בשם בעל שתי אותיות (שהרי ר"י יכול להיות גם קיצור של רבינו יונה ועוד), נכתב הקיצור עם האות הבאה בשם ירוחם (האות ו)[6].
קישורים חיצוניים
- זה ספר תולדות אדם וחוה, קושנטינא רע"ו 1515, באתר היברובוקס
- תולדות אדם וחוה, קושטא רע"ו, באתר היברובוקס
- רבנו ירוחם א, ויניצאה שי"ג 1553, באתר היברובוקס
- רבנו ירוחם ב, ויניצאה שי"ג 1553, באתר היברובוקס
- רבנו ירוחם ג, ויניצאה שי"ג 1553, באתר היברובוקס
- תולדות אדם וחוה, קאפוסט תקצ"ז 1837, באתר היברובוקס
- תולדות אדם וחוה, לבוב תרל"א 1871, באתר היברובוקס
הערות שוליים
| תקופת חייו של הרב ירוחם בן משולם על ציר הזמן |
|---|
 |