ישראל אברהמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

ישראל אברהמסאנגלית: Israel Abrahams‏; 26 בנובמבר 1858 - 6 באוקטובר 1925) היה חוקר של מדעי היהדות באוניברסיטת קיימברידג', מחשובי החוקרים בזמנו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהמס נולד בלונדון ולמד בקולג' היהודי (Jew's College), שהיה בניהולו של אביו ברנט אברהמס ולאחר מכן בקולג האוניברסיטאי של לונדון ובאוניברסיטת לונדון. הוא לימד מקצועות שונים כגון מתמטיקה (1881-1899), דרשנות (1894-1903) ושימש כמדריך בכיר (1899–1905) בקולג' היהודי. למרות הסביבה האורתודוקסית בה גדל ועבד בראשית חייו, בהמשך עבר להיות תומך נודע של יהדות ליברלית המדגישה ערכים אוניברסליים.

למשך כ-25 שנה כתב אברהמס טור שבועי פופולרי בעיתון ג'ואיש כרוניקל על ענייני ספרות. לאחר מכן עבר לכתוב לעיתון ג'ואיש גרדיאן הליברלי יותר. בשנת 1895 שיתף פעולה עם קלוד מונטיפיורי בחיבור הספר "היבטים של היהדות" (Aspects of Judaism). ספרו הידוע ביותר של אברהמס הוא "החיים היהודים בימי הביניים" (Jewish Life in the Middle Ages, 1896), שסוקר את החיים היהודים בימי הביניים מהיבטים מגוונים. מסקנתו של אברהמס היא כי ימי הביניים הנוצרים הותירו חותם מתמשך על היהודים בעיקר בכך שהם העמיקו את בידודם מהחברה שמסביבם. ספר ידוע אחר שלו הוא "פרקים על הספרות היהודית" (Chapters on Jewish Literature, 1898) בו סקר את הספרות היהודית מחורבן בית שני עד ימיו של הפילוסוף משה מנדלסון. אברהמס פרסם עוד עשרות ספרים, תרגומים ומאות מחקרים נוספים העוסקים בכל תחומי מחשבת ישראל וההיסטוריה היהודית. בשנת 1899 ייסד ביחד עם קלוד מונטיפיורי את כתב-העת Jewish Quarterly Review, מכתבי-העת החשובים ביותר בתחום מדעי היהדות, ושימש כאחד מעורכיו הראשונים. הוא כתב ערכים רבים לאנציקלופדיה בריטניקה (1911) ואנציקלופדיה ביבליקה (1903).

בשנת 1902 ירש את תפקידו של שניאור זלמן שכטר כפרופסור לספרות רבנית ותלמודית באוניברסיטת קיימברידג' לאחר שזה עזב לארצות הברית. את תפקיד זה מילא עד פטירתו. לצד זאת הוא היה חבר פעיל בהתאחדות האנגלו-יהודית, בחברה היהודית להיסטוריה ובמוסדות נוספים של הקהילה היהודית. בשנת 1922 הוא קיבל את הכבוד להציג את מחקריו בסדרת "הרצאות שווייך על ארכאולוגיה מקראית" (Schweich Lectures on Biblical Archaeology) באקדמיה הבריטית. הרצאותיו עסקו בכיבוש ארץ ישראל בידי אלכסנדר הגדול ולאחר מכן פורסמו כספר (Campaigns in Palestine from Alexander the Great, 1922). לאחר פטירתו, חוקרים ומכרים פרסמו לזכרו קובץ גדול של מחקרים במדעי היהדות וכן מאמרי הספד וביבליוגרפיה של כתביו (Jewish Studies in Memory of Israel Abrahams, 1927).

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפרים אלימלך אורבך, "כבוד הבריות : דברים שנאמרו לזכרו של הרב פרופ’ ישראל אברהמס ז"ל", טורי ישרון ל"ט (תשל"ד), עמ' 7–10.
  • George Alexander Kohut (ed.), Jewish Studies in Memory of Israel Abrahams, New York: Press of the Jewish institute of religion, 1927.
  • Harvey W. Meirovich, "Israel Abrahams : master teacher of liberal Judaism", European Judaism 34,1 (2001), pp. 4-16
  • Elliott S. Horowitz, ""Jewish Life in the Middle Ages" and the Jewish life of Israel Abrahams", The Jewish Past Revisited (1998), pp. 143-162
  • David G. Dalin, "Israel Abrahams, leader of liturgical reform in England", Journal of Reform Judaism 32,1 (1985) 68-83

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל אברהמס בוויקישיתוף