דרשנות (בתרבות היהודית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף דרשנות)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

דרשנות היא מונח נפוץ בעולם היהודי, המתאר נשיאת נאום (דרשה) בפני קהל בנושאי מוסר, הלכה, מקרא וכדומה. מבצע הדרשנות נקרא "דרשן". שני סוגי דרשנים היו: דרשן החי בקהילה בה קהל שומעיו היה קבוע, ו"דרשן נודד" אשר קהל שומעיו השתנה. בהיסטוריה היהודית תופעת דרשנות נודדת נפוצה באירופה בימי הביניים, בהם היה נהוג כי דרשנים נודדים יסתובבו במקומות היישוב, ותמורת כסף היו דורשים לציבור המקומי.

סביר כי המונח נקרא כך בדומה ל"מדרש", וככל הנראה המונח "דרשנות" הוא גלגול מאוחר (מתקופת בית שני) של המונח "מדרש".‏[1] סביר כי גם מבחינה תוכנית מדובר בהשתלשלות של מסורת המדרש: בתרבות היהודית קיימים סוגים שונים של מדרש כתוב, ועל בסיסם התעצבה הדרשה המדוברת. אלה הם מדרשי ההלכה ומדרשי האגדה. הדרשנות, בדומה למדרש, אינה מצטיינת בפרשנות פשט, אלא בפרשנות מרחיבה, על דרך המדרש. הדרשנים עצמם לא היו בהכרח תלמידי חכמים, ופעמים רבות הדרשנות הוזמנה; כלומר, הדרשן התבקש לקשור את דרשתו לנושא מסוים לפרשת השבוע או לסוגיה התלמודית הנלמדת, על אף שלא היה קיים קשר ישיר בין הדברים. בימי הביניים ובעת החדשה אף נכתבו כמה ספרים בידי רבנים אודות אומנות הדרשנות.

התפתחות הדרשנות לאורך ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך הדורות, היוותה הדרשה אחת הבמות הדתיות-חברתיות המרכזיות עבור החברה היהודית.[דרוש מקור] יש הטוענים כי הדרשה עתיקת יומין היא, ותחילתה עוד בימי הנביאים, ואף ייתכן שיש בתורה רמזים לקיומה. יש המייחסים את ההתפתחות הראשונה של המדרש לימי הבית השני שבהם היו קוראים את התורה, מתרגמים אותה לארמית הלשון המדוברת באותה עת, ומוסיפים דברי הסבר ופירוש לפשט המקרא. הדעה המקובלת כיום במחקר משייכת את תחילתה של הדרשה לימי התנאים והאמוראים.[דרוש מקור] ישנם הסוברים כי היא באה כתחליף למתורגמן, וישנם אלה המשייכים את תחילתה לעליית מעמדו של בית הכנסת. מקור הדרשה כבר בימי הנביאים, ומקובל לראות בנבואותיהם מעין דרשה ציבורית. בימי בית המקדש הראשון והשני הלכו והתפתחו הדרשות בתוך תחומי המקדש, ועם חורבן הבית השני והתבססות דור יבנה, החלו הדרשות והדרשנים השונים לתפוס את מקומו של המקדש. הדרשות ביטאו את התפתחות התורה שבעל פה ומקובל לראות בהם מעמד ציבורי שיצר ועיצב את אופי התרבות היהודית שלאחר תקופת המקדש.

מהמאה השנייה לפנה"ס ועד המאה ה-6 לערך התפתחה הדרשה בעל פה, כאשר לאורך כמה נקודות בהיסטוריה הלכו ונכתבו דרשות שנמסרו עד אז בעל פה. שתי נקודות מרכזיות כאלה הן עריכת המשנה המיוחסת לרבי יהודה הנשיא ועריכת התלמודים הבבלי והירושלמי. עריכת הטקסטים הקאנונים הללו קיבעה את מעמדן של ההלכות שנמסרו בעל פה ועיצבה את תרבות המחלוקת היהודית.

בימי הביניים הלכה והתפתחה תרבות בתי הכנסת, ונהוג היה לשאת דרשות בשבתות, בעיקר סביב פרשת השבוע. בבתי המדרש נישאו דרשות אודות סוגיות תלמודיות, נושאי הלכה ומוסר, לרוב בשיעור של הרב המלמד או של ראש הישיבה או בית המדרש.

הדרשנות בזרמים המתחדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרבית הקהילות של הזרמים המתחדשים ביהדות, נשיאת דרשה היא חלק בלתי נפרד מהתפילה בציבור, וחלק חשוב מתפקידו של רב הקהילה.

הכנסת הדרשה לסדר התפילה הייתה אחד השינויים הראשונים שהוצעו על ידי מבשרי הרפורמה, אנשי תקופת ההשכלה היהודית, במאה ה-18, ואחד השינויים הראשונים שהונהגו בסדר התפילה לקראת סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. הדרשות נישאו בשפת המדינה, ובכך פנו לכלל המתפללים, ובפרט לנשים שרובן לא הבינו עברית. הדרשות התמקדו בדרך כלל בנושאים מוסריים, ולא בהלכה.

הכנסת דרשה בשפת המדינה לסדר התפילה הייתה אחד מהשינויים הפחות שנויים במחלוקת שהוצעו בתקופת הרפורמה, בין השאר משום שהחידוש יונק ממסורת הדרשנות היהודית, ואינו סותר את ההלכה. גם רבנים המחויבים להלכה אימצו את המסורת הזו, כמו הרש"ר הירש, אבי הנאו-אורתודוקסיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נחם אילן, כרמי הורוביץ, קימי קפלן (עורכים), דורש טוב לעמו - הדרשן, הדרשה וספרות הדרוש בתרבות היהודית, מרכז זלמן שזר, 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שהוא עצמו גלגול מאוחר של המונח "לדרוש" במשמעות "לחפש". ראו בשני המאמרים ממט"ח בפרק קישורים חיצוניים.