ישראל שטרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ישראל שטרן (יידיש: ישראל שטערן; 1894 אוסטרולנקה - 1942 טרבלינקה) - היה משורר יידי ומבקר ספרות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך זיכרונותיו עולה כי נולד בחג השבועות של שנת 1894, כך שאת תאריך הלידה המדויק שלו הוא לא ידע[1]. הוא נולד למשפחה דלת אמצעים, אביו היה מלמד, הוא נפטר כשישראל היה עוד קטן. אמו נאלצה לגדל אותו ואת שני אחיו הקטנים לבד. הוא למד בחדר ויותר מאוחר למד בישיבות של לומז'ה וסלובודקה.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה שטרן בווינה שהייתה בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית, הוא נאסר כאזרח מדינת אויב (האימפריה הרוסית). עם סוף המלחמה הוא הגיע לוורשה והשתקע שם והחל לפרסם שירה. את השיר הראשון שלו פרסם ביומון דאָס פאָלק (העם, ורשה, 1919). יותר מאוחר פרסם את שיריו בעיתונים, כגון דאָס נייע וואָרט (המילה החדשה) וצוקונפט (עתיד, ניו יורק), קובצי שירה פון פוילן (מפולין, 1920), רינגען (טבעות), אונזער האָפענונג (תקוותנו).

הוא התפרסם ברבים לאחר פרסום פואמה בהמשכים בשם שפיטאָל לידער (שירי בית חולים)[2]/פרילינג אין שפיטאָל (אביב בבית חולים)[3] שהתפרסם לראשונה בווארשאווער אלמאנאך.

חוץ משירה פרסם שטרן גם בשם בדוי ביקורות ספרותיות בעיתונים כגון, היינט, דער מאמענט ואחרים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ניסה שטרן להימלט לשטח ברית המועצות, אך ללא הצלחה ונאלץ לחזור לוורשה. הוא המשיך ליצור גם כשהיה בגטו ורשה, אך רוב חיבוריו מתקופה זו אבדו. ב-1942 הוא גורש למחנה ההשמדה טרבלינקה ושם נרצח באותה שנה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]