כיבוש תוניס (1574)
כיבוש תוניס בשנת 1574 סימן את הכיבוש האחרון של תוניס על ידי האימפריה העות'מאנית מהאימפריה הספרדית.[1] זה אירוע בעל משמעות רבה, משום שקבע שצפון אפריקה תהיה תחת שלטון מוסלמי ולא נוצרי, וסיים את הכיבוש הספרדי של צפון אפריקה, שהתחיל בזמן איזבלה הראשונה מקסטיליה ופרדיננד השני מאראגון.[2][3] כיבוש תוניס בשנת 1574 "קבע את השליטה העות'מאנית על המגרב המזרחי והמרכזי".[4]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוניס נכבשה בתחילה על ידי העות'מאנים תחת פיקוחו של ברברוסה בשנת 1534. בשנה שלאחר מכן, הקיסר הרומי הקדוש צ'ארלס החמישי יצא במשלחת צבאית גדולה וכבש אותה בחזרה בקרב 1535. הוא הקים חיל מצב ושליט וואסל. המושל של אלג'יר אולוג'י עלי פאשה כבש את תוניס בשנת 1569 עבור האימפריה העות'מאנית, אולם בעקבות הניצחון הנוצרי בשנת 1571 בקרב על לפנטו הצליח ג'ון מאוסטריה לכבוש את תוניס בחזרה באוקטובר 1573.[5]
כיבוש תוניס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1574 ניסו וילם מאורנז' ושארל התשיעי מצרפת ניסו להשיג את תמיכתו של השליט העות'מאני סלים השני, כדי לפתוח חזית חדשה נגד מלך ספרד פליפה השני.[6] סלים השני שלח את תמיכתו דרך שליח, שהשתדל ליצור קשר עם ההולנדים עם מוריסקוס המורד בספרד ועם שודדי הים באלג'יר.[7] סלים שלח גם צי גדול לתקוף את תוניס בסתיו 1574 ובכך הצליח להפחית את הלחץ הספרדי על ההולנדים.
לקרב לה גולטה, סלים השני גייס צי של בין 250 ל-300 אוניות מלחמה, עם כ-75,000 איש.[8] על הצי העות'מאני פיקד סינאן פאצ'ה ואלג'יי עלי. [9] הצי העות'מאני בשילוב כוחות שנשלחו על ידי מושלי אלג'יר, טריפולי ותוניס, נוצר כוח משולב של כמאה אלף חיילים. הצבא תקף את תוניס ואת לה גולטה; העיר לה גולטה, שהוגנה על ידי 7,000 איש, נפלה ב־24 באוגוסט 1574. הכוחות הנוצרים האחרונים במבצר קטן מול תוניס נכנעו ב־3 בספטמבר 1574.[9]
חואן מאוסטריה ניסה להסיר את המצור עם צי מנאפולי וסיציליה אך נכשל עקב מזג האוויר. הכתר הספרדי, שהיה מעורב מאוד בהולנד ובמחסור גדול בכספים לא הצליח לעזור משמעותית.[10]
סרוואנטס השתתף באירועים אלה כחייל והיה בין כוחותיו של דון חואן מאוסטריה שניסו לחלץ את העיר. הוא טען כי העות'מאנים ביצעו 22 תקיפות נגד מבצר תוניס, ואיבדו 25,000 איש, בעוד שרק 300 נוצרים שרדו.[2] הוא כתב על הקרב:
"בגולטה ובמבצר ביחד, החזיקו בקושי 7,000 חיילים. איך יכול היה כוח כה קטן, נחוש ככל שיהיה, לצאת ולהחזיק בעצמו כנגד צבא אויב כה גדול. ואיך אתה יכול שלא תאבד מעוז כאשר הוא מוקף בצבא עיקש ורב מאוד, ובאדמה שלו?[2]
עבד אל-מליק, מלך מרוקו העתידי, השתתף בכיבוש תוניס 1574 לצד העות'מאנים.[11]
לאחר הכיבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצלחתם של הטורקים בפיקוד אוקשיאלי[1][12] בקרב גולטה הפחית את הלחץ הספרדי על ההולנדים, והוביל למשא ומתן בוועידת ברדה.[7] עם זאת, לאחר מותו של צ'ארלס התשיעי, במאי 1574, העות'מאנים תמכו במרד 1575–1576, והקימו, בשנת 1582, קונסוליה באנטוורפן (דה טורקס-גריקס נאטי).[13]
העות'מאנים חתמו על הפסקת אש עם ספרד, והעבירו את תשומת ליבם לסכסוך שלהם עם פרס (1578–1590).[7]
הכתר הספרדי הגיע לפשיטת רגל ב־1 בספטמבר 1575.[10]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Setton, Kenneth Meyer (1984). The Papacy and the Levant, 1204–1571: Vol.IV. Philadelphia.
- ^ 1 2 3 María Antonia Garcés Cervantes in Algiers: A Captive's Tale Vanderbilt University Press, 2005, pp. 222
- ^ The new Cambridge modern history R. B. Wernham, p.354
- ^ The Regency of Tunis and the Ottoman Porte, 1777–1814: Army and Government of a North-African Ottoman Eyâlet at the End of the Eighteenth Century by Asma Moalla, Routledge, 2004
- ^ The new Cambridge modern history R. B. Wernham, p.354
- ^ The General Crisis of the Seventeenth Century – Google Boeken
- ^ 1 2 3 Geoffrey Parker, Lesley M. Smith The General crisis of the seventeenth century Routledge, 1978,p. 71
- ^ Cervantes In Algiers: A Captive's Tale – María Antonia Garcés – Google Boeken. Books.google.com. Retrieved 18 March 2013.
- ^ Garcés, p.220
- ^ 1 2 Garcés, p.221
- ^ history of the Muslim world by Frank Ronald Charles Bagley, Hans Joachim Kissling p.103
- ^ Tarih Sitesi: Kılıç Ali Paşa
- ^ Goris, J.A. (1922-1923) Turksche kooplieden te antwerpen in de XVIe Bijdragentot de Geschiedenis 14/1:30