לדלג לתוכן

גז מדמיע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גז מדמיע
CS
שם סיסטמטי 2-chlorobenzalmalononitrile
שמות נוספים CS, o-chlorobenzylidene malononitrile
כתיב כימי C10H5ClN2
מסה מולרית 188.6 גרם/מול
מראה אבקה גבישית לבנה
מספר CAS 2698-41-1
צפיפות 1.04 גרם/סמ"ק
מצב צבירה מוצק
טמפרטורת היתוך 93 °C
366.15 K
טמפרטורת רתיחה 310 °C
583.15 K
NFPA 704
NFPA 704#סיכון לשריפהNFPA 704#אזהרות מיוחדותNFPA 704#אי יציבות / פעילותNFPA 704#סיכון בריאותי

גז מדמיע הוא כל גז או תרסיס, שגורם למתח נפשי לזמן קצר, באמצעות גירוי העיניים או מערכת הנשימה. הגז מגרה את הרקמות הריריות של העין, האף, הפה והריאות. גורם בכי, עיטוש, שיעול, כאב בעיניים, עיוורון זמני[1] וקשיי נשימה[2]. גז מדמיע משמש כנשק אל-הרג לפיזור הפגנות או התפרעויות.

הגז המדמיע, הנפוץ בשימוש כוחות משטרה או ביטחון במדינות רבות, הוא גז מסוג CS. הוא מיועד בעיקר לפיזור הפגנות והפרות סדר. החומר פותח על ידי שני כימאים אמריקאים: Ben Corson ו-Roger Stoughton בשנת 1928 והשם CS מקורו באותיות הראשונות של שמות משפחתם[3]. כבר במאמר המקורי בו דווחה סינתזת החומר ציינו החוקרים כי "לכמה מהדי-נייטרלים יש השפעה של גזים מדמיעים וגורמי עיטוש, הם בלתי מזיקים במצב רטוב אך הטיפול באבקה יבשה נורא". CS מסיס בממסים אורגנים כמתילן כלוריד (עד 39% משקלי) ואצטון (עד 42% משקלי) אך מסיסותו במים נמוכה מאוד – 0.0002M[4].

השפעת CS נובעת, כנראה, משחרור אטומי כלור או חומצת מימן כלורי HCl, כאשר החומר נספח לרקמה רירית[5].

CS מיוצר מכלורובנזנאלדהיד ClC6H4CHO ומאלוניטריל H2C(CN)2 בנוכחות בסיס חלש כפירידין כמודגם באיור.

באופן ידידותי יותר לסביבה ניתן לייצר את החומר גם ללא ממס אורגני באמצעות חימום במיקרוגל של תמיסה מיימית של המגיבים.

סינתזת CS
רימון גז מדמיע מתפוצץ




פיזור החומר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גז CS הוא למעשה ארוסול המורכב מנוזל נדיף בו מומסת התרכובת 2-chlorobenzalmalononitrile, חומר מוצק בטמפרטורת החדר החומר הפעיל מתגבש לאחר התנדפות הממס. בהשתלטות ה-FBI על מתחם בקרבת וייקו נעשה שימוש בדיכלורומתאן CH2Cl2 כממס. דרכים נוספות לפיזור החומר באוויר כוללות התזת חומר מותך, כאבקה דקה (בצורה זו נקרא החומר CS2) או כגז חם.

ניתן להפעיל אותו בכמה דרכים:

  • מטול M203 המחובר לנשק קל שבאמצעותו ניתן לירות פצצות גז לטווח של כ-100 - 200 מטר (נפוץ בעיקר בצבא).
  • מטול רימונים מסוג "פדרל" - פועל בפני עצמו (אינו מחובר לנשק קל) וניתן לירות באמצעותו פצצות גז בדומה למטול.
    גז מדמיע מפוזר מרחפן על מפגינים בביתא, ספטמבר 2021
  • "רינגו" הוא נשק דומה לפדרל אך בשונה מן המטול - קצב האש גדול יותר, מכיוון שניתן לטעון 6 פצצות ביחד בתוף מיוחד.
  • מרסס גז מדמיע - מכל שבו דחוס גז, אשר המפעיל יכול לשחרר אותו בקצב שהוא בוחר (נפוץ בעיקר במשטרה).
  • רימון יד - נזרק באופן ידני, מתאים לטווח קרוב.
  • מדוכה - אמצעי המתחבר לנשק קל, שבאמצעותו ניתן לירות רימוני יד לטווחים גדולים יותר.
  • פיזור ממסוקים.
  • פיזור באמצעות רחפנים[6] - אמצעי בו הוחל להשתמש כנגד הפגנות על גבול עזה בשנת 2018 ובגדה בשנת 2021[7].


ירי גז מדמיע באמצעות מטול. ביתא 2021




אף על פי שבחומר נעשה שימוש נרחב ונחשב בדרך כלל אמצעי בטוח ולא קטלני לפיזור הפגנות, יש בשאיפתו סיכון רב (עד מוות) לאנשים הלוקים במחלות בדרכי הנשימה (כמו אסתמה) והשלכות חמורות לנשים הרות. כמו כן, קיימות עדויות על פגיעה ממשית שנגרמה לריאות של אנשים בריאים לחלוטין ואף על מקרי מוות, כתוצאה משאיפת כמות רבה מהחומר, בעיקר כאשר החשיפה לו התרחשה בחלל סגור. כך, למשל, נגרמו פגיעות קשות לנצורים בהשתלטות ה-FBI על מתחם וייקו[4].

בדיקות רעילות על חיות מעבדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשה לקבוע רמות חשיפה בטוחות בבני אדם על סמך ניסויים בחיות מעבדה. זאת משום, שאופי הפגיעה משתנה בהתאם לדרך אותה עוברת הטיפה בדרכי הנשימה ולמהירות זרימת האוויר (הנקבעים מהאורך והקוטר של קנה הנשימה והסימפונות) ובשטח האפיתל ביחס לגודל הגוף. כך שהרגישות לחומר תשתנה בין מכרסמים, כלבים, קופים או בני אדם באופן שאי אפשר לחזות על סמך חישובים של כמות חומר ביחס למסת הגוף המקובלים בטוקסיקולוגיה[4]. ברוב החומרים אחרים הנשאפים כאירוסול נשמרת מכפלה קבועה של ריכוז החומר באוויר c וזמן החשיפה t הגורמת לאותו אחוז תמותה. בניגוד לכלל זה, ב-CS שאיפת אותה כמות חומר בריכוז קטן לאורך זמן ממושך פוגעת יותר מחשיפה לריכוז גבוה באוויר לזמן קצר. בניסוי בחולדות נמצאה תמותה של 50% לאחר 18 דקות חשיפה לריכוז של 4,000 מ"ג למטר מעוקב אוויר (c x t =70,000) לעומת זאת בריכוז CS של 40 מ"ג למטר מעוקב אוויר נדרשו רק 600 דקות (c x t =24,000) לקבלת אותו אחוז תמותה.

קצב התמותה עלה באופן מעריכי ולא ליניארי עם זמן החשיפה והכמות הנשאפת[8]. חשיפת קופים לריכוזים גבוהים (2,850 מ"ג למ"ק אוויר) של CS למשך 10 דקות גרמה נזק משמעותי לריאות: בצקת, אמפיזמה ודלקת סמפונות. בריכוז של 300 מ"ג למ"ק נגרמו רק שיעול ונזלת בזמני חשיפה של עד 30 דקות. כלבים מתים כמה שעות לאחר חשיפה לריכוזי CS גבוהים מבצקת ושטפי דם בריאות, וצמיקת ריאה (atelectasis). נצפו שינויים ברעילות בהתאם לטכניקת הפיזור של החומר.

החשיפות הנמוכות ביותר (ריכוז כפול זמן c x t) שגרמו מוות בחיות מסוכמות בטבלה[4]:

מין בעל החיים אופן הפיזור ריכוז (מ"ג במטר מעוקב אוויר) זמן חשיפה בדקות c x t
קוף רימון גז 1950 32 62,400
קוף CS מותך 469 24 11,246
קוף אבקה 1700 25 42,500
כלב רימון גז 2595 5 12,975
כלב CS מותך 508 36 18,276
כלב אבקה 2400 28 67,200
חולדה רימון גז 600 15 900

בדם CS מתפרק במהירות ולא נמצאו השפעות לחשיפה כרונית לחומר בחיות מעבדה[9].

רעילות לבני אדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל הדמיון באנטומיה ובפיזיולוגיה של מערכת הנשימה סביר שהרמה המסוכנת לאדם קרובה לזו שנמדדה בקופים.

סימני חשיפה ל-CS כוללים גרוי בעיניים, דמעות, עווית העפעף (blepharospasm), תחושת צריבה באף ובגרון, ריור, תחושת התכווצות בחזה וחנק, עיטוש ושיעול ותחושות שרפה או דקירה בעור. בריכוזים גבוהים יותר עשוי CS לגרות את הקיבה ולגרום הקאות ושלשול.

ריכוז הסף לזיהוי החומר באוויר בחוש הריח הוא 4 מיקרוגרם למטר מעוקב; בריכוז 0.5 מ"ג למטר מעוקב אנשים יעזבו את השטח, ריכוז של 1 מ"ג למ"ק יגרום דמעות וריכוזים שמעל 10 מ"ג למ"ק ירתיעו גם כוחות מנוסים. הריכוז הנחשב למזיק בריאותית ל-50% מהנחשפים הם כ-10–20 מ"ג למ"ק לדקת חשיפה. פוטנציאל הגירוי של CS מושפע מתנאי הסביבה - עליה בחום ובלחות היחסית מחמירה את הפגיעה. אנשים מגלים סבילות גבוהה יותר כאשר הריכוז עולה בהדרגה. ריכוז של 1.5 מ"ג למ"ק נסבל במשך 90 דקות כאשר מגיעים לריכוז הזה בהדרגה לאורך 30 דקות.

בשנת 2002 דווח על אירוע הרעלת CS של תשעה נחתים אמריקנים במהלך אימון המדמה מלחמה - מצב בו ממילא אסור לירות גז מדמיע לפי הסכמים בינלאומיים. כשתי יממות של אימון גופני מפרך לאחר שאיפת הגז, החיילים החלו להראות סימני הרעלה. החיילים אושפזו וסבלו מקשיי נשימה, יריקת דם (hemoptysis) וחוסר חמצן. ארבעה מהחיילים נזקקו לטיפול נמרץ וכולם החלימו בתוך 3 ימים מהופעת הסימנים[10].

שימוש בגז מדמיע נגד מפגינים בצרפת ב-2007

חשיפת נשים הרות ל-CS עשויה לגרום הפלה[1].

ביקורת על השימוש ב-CS

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפגין בנעלין מיידה רימון גז חזרה אל החיילים באמצעות קלע

מאז 1969 נכלל "גז מדמיע" בקטגוריה של "נשק כימי" האסור לשימוש צבאי, בהתאם לאמנת ז'נבה, כך שהשימוש בו הותר ליישומים משטרתיים בלבד של שמירה על הסדר. כך למשל, לאחר פיזור CS ממסוקים לפיזור התקהלות בבגדאד בשנת 2005, הואשמה חברת האבטחה בלקווטר בהפרת אמנת הנשק הכימי (CWC). החברה טענה להגנתה, כי השימוש בחומר לא היה בנסיבות מלחמתיות[11].

מתנגדי השימוש בחומר טוענים, כי בשל סכנת ההרעלה, יש להוציאו משימוש לחלוטין. ריכוז החומר הדרוש לפגיעה ממשית (אלפי מ"ג למ"ק אוויר) אמנם גבוה בהרבה מהריכוז המרתיע שיגרום לאנשים לעזוב את השטח (מיליגרמים בודדים למ"ק) אבל רימון הגז יוצר ענן בקוטר 6–9 מטרים ובו הריכוז נע בין 2,000 ל-5,000 מ"ג למ"ק. מכאן, שאנשים שיימצאו קרוב לנקודת הפגיעה עלולים להיחשף לריכוזים גבוהים של הגז. אם הגז יפוזר בחלל סגור, עלול הריכוז המקומי שלו להיות אף גבוה יותר ומסוכן[1].

בשנת 2003 נערך מחקר בקרב תלמידי תיכון פלסטינים, באזור רמאללה, על השפעה הבריאותית הנפשית, כולל מחלות פסיכוסומטיות (מחלות גופניות כתוצאה ממצוקה נפשית) של חשיפה לאירועים אלימים ומשפילים. המחקר נערך בעזרת דיווח סובייקטיבי בשאלון ובדק, בין השאר, את הקשר בין הבריאות לבין היחשפות לאירועים שבהם נורה גז מדמיע[12]. על פי ממצאי המחקר, 60% מהתלמידים (עירוניים, כפריים וממחנות פליטים) נחשפו לאירועים בהם נורה גז מדמיע (72% מהבנים ו50% מהבנות). במחנות הפליטים דיווחו 84% מהנערים על חשיפה לאירועים אלימים שבהם נורה גז מדמיע בשנה שקדמה לעריכת הסקר. נמצא מתאם מובהק בין מחלות פסיכוסומטיות לחשיפה לאירועים בהם נעשה שימוש בגז מדמיע (עליה של כ-40% אצל מי שנחשפו לאירועים אלימים בעלי מאפיין זה). היחשפות לאירוע בו נורה גז מדמיע, נתגלתה במחקר זה כמזיקה יותר, מבחינה נפשית, מאשר היחשפות לאירוע בו נהרג אדם, אך מזיקה פחות מהיחשפות לאירוע הטרדה מינית או חיפוש גופני.

ה-FBI הואשם, כי השימוש ב-CS בעת ביצוע ההשתלטות על המתחם של כת הדיווידים במהלך המצור בווייקו, גרמה לפגיעה נרחבת בחפים מפשע, כולל בילדים.

שימוש בגז מדמיע במחנה מעצר לפליטים בהונג קונג בשנות ה-90 גרם כוויות ל-96 אנשים: כאלו שהיו קרובים לנקודת פיצוץ רימון הגז, כאלו שנכוו ממגע עם המכל החם עצמו וכמה שסבלו מכוויה כימית עקב ספיגת הCS בבגדים[13].

גז מדמיע נורה אל עבר מפגינים במהלך המחאות בהונג קונג (2014)

פגיעה בבלתי-מעורבים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפוזר הגז הוא נע באוויר עם כיוון הרוח ויכול לפגוע באזרחים המרוחקים ממוקד העימות. בדיקת יעילות השימוש בגז מדמיע בסכסוכים ממושכים העלתה כי יעילותו יורדת עם הזמן משום שהמשתתפים בהפרות הסדר מפתחים אמצעי התגוננות (כגון כיסוי הפנים במטליות רטובות או שימוש במסכות גז) ורוכשים מיומנות בהתמודדות עם הגז ודווקא האוכלוסייה הנפגעת אקראית כשאינה מוכנה לכך סובלת מפגיעה קשה יותר. כך למשל בעימות בצפון אירלנד נמצא כי שימוש נרחב באמצעי זה חיזק את ההתנגדות לבריטים בקרב האוכלוסייה והסלים את האלימות[14]. בעימותים מול מפגינים פלסטינים התלוננו מתנחלים על פגיעה מגז מדמיע המופעל נגד פלסטינים בקרבתם[15].

תרסיס פלפל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תרסיס פלפל

תרסיס פלפל הוא סוג של גז מדמיע המצוי גם בשימוש אזרחי, המופק משרף צמח הפלפלת. הוא חלש מבחינת השפעתו מהגז המצוי בשימוש כוחות משטרה וביטחון. הוא משמש בעיקר כנגד תוקפים בודדים, לעיתים בצורה של ספריי, ולעיתים הוא מגיע בצורה של אקדח על מנת להרתיע את התוקף. החומר הפעיל בגז מדמיע זה הוא בדרך כלל רעלן עצבים טבעי, כמו הקפסאיצין, המופק מפלפלים חריפים.

הדגמת שימוש בתרסיס גז פלפל

דרכי התגוננות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתגוננות הטובה ביותר נגד גז מדמיע היא בעזרת מסכת גז או מסכת סינון אוויר. בזמן הפגנה, מפגינים יכולים להשתמש בציוד פשוט כמו צעיף רטוב או פריטי ביגוד המכסים את הפה והאף, וכן משקפי מגן או משקפי צלילה. יש ללבוש בגדים ארוכים, על מנת לכסות את העור ככל האפשר, וכן להימנע מעדשות מגע או איפור. יש לנסות לעבור למקום גבוה, כי חלקיקי גז מדמיע שוקעים למטה.

פעילים בהפגנות בארצות הברית, צ'כיה, ונצואלה וטורקיה דיווחו כי על פי ניסיונם אפשר לצמצם את השפעת הגז המדמיע על ידי בליעת תרופה נגד צרבת מדוללת במים.

במהלך המחאות בהונג קונג (2019–2020) והמחאות בצ'ילה (2019–2020), מונו צוותים של מפגינים לטיפול בתקיפת גז מדמיע. חברי הצוות צוידו בבגדי מגן וכפפות חסינות חום, ולעיתים כיסו את הידיים והרגליים בניילון נצמד כדי למנוע גירוי בעור. בזמן תקיפת גז מדמיע, חברי הצוות מאתרים את מכלי הגז וזורקים אותם בחזרה לעבר השוטרים, או מכבים אותם במים. כמו כן הם מצוידים בתמיסת מלח המיועדת לשטיפת עיניהם של הנפגעים.

הטיפול באדם שנפגע מגז מדמיע דומה לטיפול בכוויה, ולא קיימת תרופה לריפוי פגיעות מסוג זה. אופן הטיפול הנפוץ הוא שאיפת אוויר צח, הסרת בגדים המזוהמים בגז, הימנעות משימוש במגבות משותפות והסרת עדשות מגע.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 Howard Hu et al, Tear Gas—Harassing Agent or Toxic Chemical Weapon? JAMA. 1989;262:660-663
  2. ^ Humane & Experimental Toxicology June 1996 15: 461-465, PJ Anderson, Acute effects of the potent lacrimator o-chlorobenzylidene malononitrile (CS) tear gas
  3. ^ Ben B. Corson, Roger W. Stoughton, REACTIONS OF ALPHA, BETA-UNSATURATED DINITRILES, J. Am. Chem. Soc., 1928, 50 (10), pp 2825–2837
  4. ^ 1 2 3 4 [1] Uwe Heinric Possible lethal effects of CS tear gas on Branch Davidians during the Branch Davidians during the FBI raid on the Mount Carmel compound FBI raid on the Mount Carmel compound near Waco, Texas near Waco, Texas April 19, 1993
  5. ^ Kari Blaho-Owens, Crowd-Control Agents, from: Clinical Forensic Medicine: A Physician’s Guide, 2nd EditionEdited by: M. M. Stark, Humana Press Inc., Totowa, NJ
  6. ^ משה נוסבאום, ‏פיתוח נגד מפגינים: רחפן גז מדמיע, באתר ‏מאקו‏, 21 במרץ 2018
  7. ^ אתר למנויים בלבד יהושע בריינר, המשטרה החלה להשתמש ברחפנים להטלת רימוני גז מדמיע נגד מפגינים, באתר הארץ, 28 באפריל 2021
  8. ^ חשיפה של החולדות לריכוז CS של 4,000 מ"ג למטר מעוקב אוויר ל-5, 10 ו-20 דקות הביאה לתמותה של 3%, 27% ו-83% בהתאמה
  9. ^ Keller, William C. ; Elves, Robert G. ; Bonnin, John C; Assessment of CS (o-Chlorobenzylidene Malononitrile) Environmental Toxicity at Eglin AFB, Florida
  10. ^ THOMAS Richard J. et al.,Acute pulmonary effects from o-chlorobenzylidenemalonitrile Tear Gas: A unique exposure outcome unmasked by strenuous exercise after a military training event, Military medicine 167:136–139, 2002Richard J. Thomas, Philip A. Smith, Dominic A. Rascona, James D. Louthan, Bart Gumpert, Acute pulmonary effects from o-chlorobenzylidenemalonitrile "tear gas": a unique exposure outcome unmasked by strenuous exercise after a military training event, Military Medicine 167, 2002-02, עמ' 136–139
  11. ^ The 2008 Chemical Weapons Convention Review Conference
  12. ^ File/Humiliation%20Rita%20etc%202007.pdf Rita Giacaman et al, Humiliation: the invisible trauma of war for Palestinian youth, Public Health (2007) 121, 563–57
  13. ^ A. M. B. Zekri et al. Acute mass burns caused by o-chlorobenzylidene malononitrile (CS) tear gas Burns Volume 21, Issue 8, December 1995, Pages 586-589
  14. ^ Sjef Orbons, Non-Lethality in Reality. A Defence Technology Assessment of its Political and Military Potential
  15. ^ עוזי ברוך, הגז המדמיע שהורס את השבת, באתר ערוץ 7, 12 במאי 2013