כנף המודיעין ה-9 (ארצות הברית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כנף המודיעין ה-9
9th Reconnaissance Wing.png
סמל היחידה
Semper Paratus
פרטים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג כנף איסוף מודיעין
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1949
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כנף המודיעין ה-9 (באנגלית: 9th Reconnaissance Wing או בראשי תיבות: 9th RW) היא כנף איסוף מודיעין של חיל האוויר של ארצות הברית. היחידה מוצבת בבסיס בייל (Beale Air Force Base), בקליפורניה ונמצאת תחת חיל האוויר ה-25 של פיקוד הקרב. היחידה מפעילה נכון להיום מטוסי ‏U-2R דראגון ליידי, RQ-4 גלובל הוק, ביצ'קראפט MC-12 הרון לאיסוף מודיעין חזותי ואלקטרוני בזמני שלום, חירום ומלחמה. המטוס מפעיל גם מטוסי אימון T-38 טאלון בשל הזמינות הנמוכה של מטוסי U-2 לאימון.

הכנף מפורסמת בהפעלה המבצעית של מטוסי SR-71 במשך 22 שנים במגוון זירות, מלחמות ותקריות.

תתי יחידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחידה כוללת כ-6,500 אנשים בארבע להקים בבסיס ביל ובנקודות פריסה שונות ברחבי העולם:

  • להק תמיכה המשימתית ה-9.
  • להק הרפואה ה-9.
  • להק האחזקה ה-9.
  • להק המבצעים ה-9.
  • טייסת המודיעין ה-1, מפעילה מטוסי U-2S,‏ T-38,‏ RQ-4.
  • טייסת המודיעין ה-5, מפעילה מטוסי U-2S בבסיס אוסאן, קוריאה הדרומית.
  • טייסת המודיעין ה-99, מפעילה מטוסי U-2S.
  • טייסת המודיעין ה-427, מפעילה מטוסי MC-12W.
  • טייסת המודיעין ה-489, מפעילה מטוסי MC-12W.
  • להק המודיעין ה-69, מוצבת בבסיס גראנד פורקס, צפון דקוטה.
  • טייסת המודיעין ה-12, מפעילה מטוסי RQ-4.
  • טייסת המודיעין ה-348, מפעילה מטוסי RQ-4.

היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנף הוקמה ב-1 במאי 1949 כ-כנף המודיעין האסטרטגי ה-9 בבסיס פארפילד-סויסאן בקליפורניה (שמו של הבסיס השתנה ב-1951 לבסיס טראוויס) והיא הפעילה את טייסות המודיעין האסטרטגי ה-1, ה-99 וה-5 ולהק המודיעין ה-9. הטייסת הפעילה את מטוסי ה-RB-29 סופרפורטרס ו-‏RB-36 פיסמייקר כמטוסי צילום מגביהי טוס. משימת המודיעין של הכנף נמשכה 11 חודשים בלבד כאשר בראשון באפריל 1950 הכנף הפכה לכנף ההפצצה ה-9 עם שינוי השמות של כל תתי היחידות שלה והפעילה את מטוס ה-B-29. בשנת 1953 הכנף עברה לבסיס מאונטיין הום, איידהו, באותו השלב הכנף סיפחה לתוכה את טייסת התדלוק האווירי ה-2 שהפכה לטייסת התדלוק האווירי ה-9. המיקום החדש היה מבודד ולכן מיטבי לפיקוד האוויר האסטרטגי שרצה להפעיל מטוסי הפצצה אסטרטגיים הרחק ממרכזים האורבניים של קליפורניה.

הבסיס החדש עבר שיפוץ והתאמה מקיפים שכן בשנת 1954 הכנף תוכננה להפעיל את ה-בואינג B-47 סטרטוג'ט, כאשר ב-15 בספטמבר נחת מטוס הסטרטוג'ט הראשון בבסיס. ביוני 1955 הכנף ביצעה את בחינת הניידות שלה בפריסה של 60 ימים בבריטניה ובספטמבר פריסה שנייה בניו זילנד תוך טיסה רציפה עם תמיכה של מטוסי תדלוק, זאת הייתה הטיסה הארוכה בין היחידות של הפיקוד האוויר האסטרטגי עד אז.

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה עם פיתוח מטוסים מהירים יותר ויותר פיקוד האוויר האסטרטגי מצא את עצמו עם דרישות לתגובה מאסיבית ומיידית. המטה החל בארגון מחדש של היחידות שלו תחת תפיסה חדשה שכונתה FRESH APPROACH שדרשה מהיחידות יכולת תגובה של 15 דקות בלבד. ב-1 ביולי 1957 כנף ההפצצה ה-9 הייתה לאחת משלוש היחידות שבחנו את תפיסת ההפעלה החדשה. כאשר בדצמבר 1957 היחידה השלימה את ההתאמה שלה לצורת הארגון החדשה. הכנף הייתה היחידה מבין היחידות שביצעו פריסות אימונים באותה תקופה שישמה את צורת הארגון החדשה. ב-1 באוקטובר צורת הארגון החדשה אומצה רשמית על ידי חיל האוויר וכנף ההפצצה ה-9 הייתה הראשונה שהוסמכה למסגרת זאת, על התקופה הזאת הכנף קיבלה את פרס היחידה המצטיינת של חיל האוויר.

בשנת 1962 הכנף הפכה לכנף האוויר והחלל ה-9 לאחר שקלטה את הטילים הבליסטיים מדגם טיטן 1. בין השנים 1962-1965 הכנף הפעילה מספר מטוסי EB-47E שהם דגמי לוחמה אלקטרונית של ה-B-47. ב-8 בנובמבר בסיס מאונטיין הום החל לעבור לרשות פיקוד האוויר הטקטי, עקב כך הכנף פיזרה את מטוסיה והפסיקה את הפעילות. היחידה לא פורקה ופרשה סופית אלא הפכה לארגון מצומצם.

חזרה למודיעין האסטרטגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס SR-71 בהמראה חולף על פני השער של בסיס בייל.

לקליטת מטוס ה-SR-71 מטה ה-SAC יצר את כנף המודיעין האסטרטגי ה-4200 בשנת 1964, מאוחר יותר עקב ההצעה של החזרה של כנף ההפצצה ה-9 לשורשיה במודיעין, שהתקבלה במטה הכנף ה-4200 פורקה והכנף הוותיקה עברה לבסיס בייל והפכה חזרה לכנף מודיעין האסטרטגי ה-9 והחלה בקליטת מטוס המודיעין המתקדם. במרץ 1967 נערכה בחינת אחזקה מקיפה והיחידה קיבלה את הציון הגבוהה ביותר מבין היחידות של הפיקוד האסטרטגי.

ב-8 במרץ מטוסי ה-SR-71 הראשונים נחתו בבסיס קאדינה שבאוקינאווה, יפן והחליפו את מטוסי ה-לוקהיד A-12 של הסי איי איי. בפריסה הראשונה התבסס האתר כאתר פריסה OL-8‏ (Operational Location) אך השם שונה לטובת הטעייה מספר פעמים: OL-RK באוקטובר 1970 (RK על שם איי הריוקיו), OL-KA באוקטובר 1971 (KA על שם בסיס קאדינה) ולבסוף השם נקבע ל- Detachment 1 (או Det 1) באוגוסט בשנת 1974 ונקרא כך עד לפרישת המטוס ב-1990. מטוסי הכנף השתתפו בצורה נרחבת במהלך במלחמת וייטנאם, כאשר לאחריה המטוס ביצע משימות איסוף מודיעין בעת שלום על וייטנאם, קוריאה הצפונית וברית המועצות.

טייסי הכנף טסו במזרח התיכון לראשונה במהלך מלחמת יום הכיפורים בה הם אספו מודיעין רב שהשפיע על שיחות הפסקת האש מאוחר יותר. זה היה הצעד הראשון לביסוס נוכחות באירופה מבסיס מילדנהול שבסופוק אנגליה שהפך מאוחר יותר ל-Det 4. עד סוף השירות המבצעי של המטוס בשלהי 1989 המטוס ביצע טיסות רבות לבחינת תחלופת היחידות החצי שנתית של מדינות ברית ורשה, התרגילים של המדינות הללו, מעקב אחר הצוללות של הצי הצפוני של חיל הים הסובייטי ואיסוף מודיעין אלקטרוני.

ביולי 1976 טייסת המודיעין האסטרטגי ה-99 חזרה לכנף והחלה להפעיל את מטוסי ה-U-2R במקביל הטייסת קלטה את טייסות התדלוק האווירי ה-349 וה-350. בשנת 1981 הוקמה טייסת אימון מודיעין ה-4029 שתפקידה היה לאמן טייסי U-2 ו-TR-1. הטייסת העבירה את מטוסיה לכנף המודיעין ה-17 והפכה לטייסת המודיעין האסטרטגי ה-5. הכנף פתחה מספר מוקדי פריסה במהלך שנות השמונים באנגליה, קוריאה הדרומית, פנמה, קפריסין, וערב הסעודית.

בראשון בינואר 1990 ה-SR-71 פרש משירות בחיל האוויר וטייסת המודיעין האסטרטגי ה-1 הסבה ל-U-2. במהלך מלחמת המפרץ הראשונה מטוסי ה-U-2 של הכנף אספו כמויות נכבדות של מודיעין על מוקדי התאספות של כוחות האייב, תוצאות הפצצה, שיגורי הסקאד ואף כתם הנפט הגדול במפרץ. בעוד מטוסי התדלוק של הכנף תמכו נרחבות במטוסי ה-F-117.

בזמן הזה מטוסי ה-U-2 היו מבצעים טיסות באזור קרואטיה והרצגובינה לבחינת המשבר באזור, כאשר המצב הסלים לכדי טיהור אתני בבוסניה ולמבצע מבצע כוח מאוחד, מטוסי הכנף היו אחראים על כ-80 אחוז מכלל המודיעין שנאסף, ולזכות הכנף נרשמו הרס של 39 סוללות טילי קרקע אוויר ו-28 מטוסים של הכוחות הסרבים.

עם התפרקות ברית המועצות חיל האוויר עבר שינוי ארגוני בשנת 1991 שבעקבותיו כנף המודיעין האסטרטגי ה-9 הפכה להכנף ה-9, בשנת 1994 טייסות התדלוק האווירי של הכנף עברו לפיקוד הניידות האווירי הכנף הפכה לכנף המודיעין ה-9 בשל ההתמקצעות שלה במודיעין.

ב-2006 הכנף קלטה את מטוסי ה-RQ-4 הראשונים והיא המפעילה הבלעדית שלהם.

אתרי הפריסה של הכנף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Det 1‏ (OL-8,‏ OL-KA ו-OL-RK)- בבסיס קאדינה באוקינאווה, יפן. מיקום הפריסה של ה-SR-71 פעלה מ-1968 עד 1989.
  • Det 2‏ (OL-A)- בסיס אוסאן בקוריאה הדרומית. פעיל מ-1976 עד 1994. ה-Det 2 מאוחר יותר הפעיל את ה-SR-71 מבסיס אדוארדס, קליפורניה בשנים 1995-1998.
  • Det 3‏ (OL-OH)- במקור זה היה אתר פריסה של הסי איי איי (Det G) שהופעל עקב מלחמת ההתשה וסקר את מהלך מלחמת יום כיפור. האתר עבר לידי כנף המודיעין האסטרטגי ה-100 כ-OL-OH ‏(OH הם ר"ת של Olive Harvest) בשנת 1974 וב-1976 עבר לידי הכנף ה-9, משמש לבחינת ההיענות של מצרים וישראל להסכם השלום ומשמש כבסיס ביניים למטוסי U-2 שבאים או חוזרים מאזור המפרץ.
  • Det 4 - נקודת פריסה בבסיס מילדנהול בסופוק, אנגליה. שימש את מטוסי ה-SR-71 וה-U-2. פעל מ-1976-1989.
  • Det 5 ‏(OL-LF)- בבסיס פאטריק, פלורידה. שימש לטיסות מעל ניקרגואה, אל סלוודור, והאיטי פעל בשנים 1972-1974.
  • Det 6- מפעל 42 של חיל האוויר- זה היה קומפלקס ששימש לייצור ולהשבחה של מטוסים שונים. אתר הפריסה שימש את הכנף בלוגיסטיקה ובאחזקה כבדה בביקורות תקופתיות של מטוסי SR-71.
  • OL-UK- אתר הפריסה של מטוסי U-2 בבריטניה בבסיס פיירפורד במהלך פעילות בבוסניה הייתה פעילה מינואר ועד אוקטובר 1995, אחרי זה מוקד הפריסה עבר לצרפת.
  • OL-FR- אתר הפריסה של מטוסי U-2 בצרפת בבסיס איסטרס במהלך מלחמת בוסניה פעלה עד סוף שנות ה-90.
  • OL-CH- אתר הפריסה של מטוסי U-2 בערב הסעודית בחק הצבאי של נמל התעופה הבינלאומי המלך פהד במהלך מלחמת המפרץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כנף המודיעין ה-9 בוויקישיתוף