מבצע כוח מאוחד
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: מלחמת קוסובו | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמות יוגוסלביה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 24 במרץ 1999 – 10 ביוני 1999 (11 שבועות ויומיים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | קוסובו | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לנאט"ו: הקמת כוח קוסובו, נסיגת כוחות יוגוסלביה מקוסובו | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | הפרדה דה-פקטו של קוסובו מיוגוסלביה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
מבצע כוח מאוחד (באנגלית: Operation Allied Force) הוא שם קוד שניתן בנאט"ו למבצע הפצצות רחב היקף ומאסיבי על הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, שנמשך מ-24 במרץ ועד 10 ביוני 1999 ונחשב לחלק חשוב במלחמת קוסובו. "כוח מאוחד" היה המבצע רחב-ההיקף הראשון בהיסטוריה של נאט"ו, לאחר מבצע כוח מכוון (Operation Deliberate Force) שבוצע במלחמת בוסניה במהלך ספטמבר 1995.
מטרותיה המוגדרות של נאט"ו היו לאלץ את הממשלה הסרבית להביא לקץ מלחמת האזרחים בקוסובו בין הצבא של הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה וכוחות פרה-צבאיים סרביים לבין צבא שחרור קוסובו. ממשלת יוגוסלביה טענה כי היא הגנה על המיעוט הסרבי בקוסובו מפני התקפות של צבא שחרור קוסובו. מחלקת המדינה של הממשל האמריקני הגדירה בעבר את צבא שחרור קוסובו כארגון טרור.
ניהול המלחמה מצד כוחות נאט"ו מהווה דוגמה למהפך המחשבתי שנקרא Revolution in Military Affairs, או RMA, שבבסיסו ניצבה הגדרה של המלחמה כ"מבצע לוגיסטי להשמדת מטרות", כלומר הכרעה חדה בקרב באמצעות מאמץ האש בלבד, ללא תמרון יבשתי.
ב-27 במרץ 1999 הופל מטוס F-117 בשמי סרביה, בידי יחידת נ"מ של צבא סרביה שהפעילה סוללת נ"מ מדגם S-125 נייבה. במאי 1999 הופל על ידי כוחות הנ"מ הסרביים מטוס F-16 שהוטס על ידי דייוויד גולדפיין. בשני המקרים נטשו הטייסים את המטוסים וחולצו מאזור הקרבות על ידי יחידות איתור וחילוץ.
ביקורת באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניסיון מדינות נאט"ו לזכות לאישור מועצת הביטחון של האומות המאוחדות לשימוש בכוח נגד יוגוסלביה לא זכה להצלחה בשל איום רוסיה להטיל וטו על כל החלטה כזו. מחשש של טבח עם הסכימו מדינות אירופה לפתוח במבצע הצבאי, לראשונה בלי אישור בינלאומי זה. במהלך המבצע ספגה הממשלה האיטלקית ביקורת מבית,[1] וסקר שנערך במרץ הראה כי יותר מ-50% מהאיטלקים מתנגדים להפצצות.[2] מחאות הושמעו גם מכיוון יוון וצרפת שקראו לשוב למשא ומתן ולחדול מההפצצות.[3]
פעילי זכויות אדם טוענים כי מלחמה זו לא הייתה חוקית כל עיקר, היות שהחלה ללא אישור בינלאומי ובכך הפרה את פרק ז' במגילת האומות המאוחדות ואת אמנת וינה 1969.[4][5]
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-10 ביוני הסכימה הממשלה היוגוסלבית בראשות הנשיא סלובודן מילושוביץ' להסיג את כוחות הצבא מקוסובו. ב-12 ביוני כוחות נאט"ו ואו"ם נכנסו לקוסובו למשימת שמירת שלום והגנה על האזרחים מפני כוחות סרביים. ביקורת פנימית על המצב הכלכלי הובילה להדחתו של מילושוביץ' ב-5 באוקטובר 2000. במהלך הסכסוך נהרגו באימונים (מחוץ לשדה הקרב) רק שני חיילי נאט"ו.[6] מצבא יוגוסלביה נהרגו בין 132–169 חיילים וכ-300 נפצעו.[7] מספר ההרוגים האזרחים היה גבוה יותר ועמד על כ-500.[8]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה עברי סוקניק, האם לקחי קוסובו מבשרים ירידה בלוחמת התמרון המסורתית ביבשה?, מערכות 368 (1999) עמ' 26–27
- דו"ח בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר, על הפצצות נאט"ו.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דבריו של נציג איטליה בנאט"ו, מצוטט בדיווח הניו יורק טיימס מ-4 באפריל 1999.
- ^ דיווח ה-BBC מ-27 במרץ 1999.
- ^ דיווח הוושינגטון פוסט מ-20 בספטמבר 1999.
- ^ סקירת מלחמת נאט"ו בקוסבו, נועם חומסקי, אפריל-מאי 2001
- ^ ארגוני זכויות אומרים שהפצצת נאט"ו ביוגוסלביה אינה חוקית, הניו יורק טיימס, 8 ביוני 2008
- ^ דיווח ה-BBC מ-5 במאי 1999.
- ^ דיווח הוורלד נט דיילי מ-2 ביולי 1999.
- ^ הערכת Human Rights Watch
