כריסטי מת'יוסון
 | |
| לידה |
12 באוגוסט 1880 Factoryville, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
7 באוקטובר 1925 (בגיל 45) Saranac Lake, ארצות הברית |
| עמדה |
מגיש |
| היכל התהילה | נבחר בשנת 1936 |
| קבוצות כשחקן | |
|
1900–1916 1916 |
ניו יורק ג'איינטס סינסינטי רדס |
| הישגים כשחקן | |
|
זכייה בוורלד סיריס (1905) 2 זכיות בטריפל קראון למגישים (1905, 1908) 4 פעמים מוביל ה-NL בניצחונות (1905, 1907, 1908, 1910) | |
| קבוצות כג'נרל מנג'ר | |
| 1916–1918 | סינסינטי רדס |
  | |
כריסטופר מת'יוסון (באנגלית: Christopher Mathewson; 12 באוגוסט 1880 – 7 באוקטובר 1925), שהיה ידוע בכינויים "הג'נטלמן הנוצרי" ו"מאטי", היה שחקן בייסבול במייג'ור ליג האמריקאי בין השנים 1900–1916. שיחק רוב הקריירה בקבוצת ניו יורק ג'איינטס, ונחשב לאחד המגישים הטובים ביותר אי פעם.[1] ב-1936, נבחר מת'יוסון למחזור הראשון של היכל התהילה של הבייסבול, לצידם של ארבעה שחקנים נוספים.
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
מת'יוסון נולד בפנסילבניה בשנת 1880, והחל לשחק בייסבול חצי-מקצועני כבר בגיל 14. הוא למד באוניברסיטת באקנל, ושיחק בקבוצות הבייסבול, הכדורסל והפוטבול שלה. במהלך לימודיו הוא החל לשחק בליגת הבייסבול של ניו אינגלנד, ושנה לאחר מכן כבר נרכש על ידי ניו יורק ג'איינטס. לאחר פתיחה חלשה (מאזן 0–3 במשחקיו הראשונים), הפך מת'יוסון לשחקן המפתח של הקבוצה והוביל אותה לחמש זכיות באליפות הליגה הלאומית בשמונה עונותיו הראשונות.
בוורלד סיריס של 1905, הפגין מת'יוסון את הדומיננטיות שלו בכך שהגיש שלושה משחקים ללא נקודות מול פילדלפיה אתלטיקס - דבר שהעניק לג'איינטס את אליפות ה-MLB הראשונה בתולדותיה. באותה עונה הוא גם הוביל את הליגה הלאומית בניצחונות (31), ממוצע רצים שהרשה (1.28) ופסילות (206), וזכה בטריפל קראון הראשון בקריירה שלו. ב-1908 הוא שיחזר את ההישג, ואף הוביל את הליגה במשחקים כפותח, באינינגים שהגיש ובמשחקים שלמים.
בין 1911 ל-1913 העפיל מת'יוסון עם הג'איינטס לשלוש סדרות גמר רצופות, אך בכולן הם הפסידו (פעמיים לפילדלפיה אתלטיקס ופעם אחת לבוסטון רד סוקס). בהמשך הקריירה שלו עם הג'איינטס, מת'יוסון כבר החל להיחלש, ואיתו גם הקבוצה. ב-1915, עונתו הלפני אחרונה בניו יורק, הג'איינטס היו הקבוצה הגרועה ביותר בליגה הלאומית. מת'יוסון, שהביע עניין לשמש כמנג'ר, סיכם עם סינסינטי רדס על חוזה לשלוש שנים, ועזב את ניו יורק ביולי 1916.
מת'יוסון שיחק משחק אחד במדי הרדס, ולאחר מכן פרש כדי להתמקד בתפקידו כמנג'ר. הוא אימן את הקבוצה במשך עונה וחצי (עד אמצע 1918) וסיים במאזן כולל של 164 ניצחונות ו-176 הפסדים. במשך 17 עונות בליגה הבכירה, הוא רשם 373 ניצחונות (שיא לליגה הלאומית), 79 משחקים ללא נקודות ו-ERA מרשים של 2.13. גם מבחינת התקפית הוא נחשב למגיש שחובט טוב, וב-11 משחקי וורלד סיריס קבע ממוצע חבטות של 281.
לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלהי עונת 1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה, התגייס מת'יוסון לצבא ארצות הברית. הוא שירת מעבר לים כקפטן בחיל הכימי החדש שהוקם, ביחד עם כוכבי בייסבול אחרים כמו ג'ורג' סיסלר וטיי קוב. כשהגיע לצרפת, הוא נחשף בטעות לגז חרדל במהלך אימון כימי, ובעקבות כך התפרצה אצלו מחלת השחפת.[2] הוא המשיך לשרת בחיל המשלוח עד פברואר 1919, ושוחרר מאוחר יותר באותו חודש.
אף על פי שחזר לג'איינטס כמאמן בין השנים 1919 ל-1921, בילה מת'יוסון חלק ניכר מהזמן הזה במאבק בשחפת. בשנת 1923, מת'יוסון חזר לבייסבול מקצועני כאשר רכש יחד עם עורך הדין של ג'איינטס את בוסטון ברייבס. אף על פי שהתוכניות המקוריות קבעו שמת'יוסון יהיה הבעלים הראשי ונשיא הקבוצה, בריאותו התדרדרה כל כך עד שהוא יכול היה לבצע תפקידים קטנים בלבד.
ב-7 באוקטובר 1925, ביום בו החלה סדרת הגמר בין וושינגטון סנטורס לפיטסבורג פיירטס, מת מת'יוסון ממחלת השחפת. הוא נקבר בבית הקברות בלואיסבורג, פנסילבניה, בסמוך לאוניברסיטת באקנל. שחקני הסנטורס והפיירטס ענדו לזכרו סרטי זרוע שחורים במהלך הגמר.
מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מת'יוסון נחשב לאחד המגישים הטובים ביותר ששיחקו אי פעם בייסבול מאז היום שבו פרש. בפברואר 1936, כשפורסמו התוצאות של הבחירות הראשונות להיכל התהילה של הבייסבול, התגלה כי מת'יוסון קיבל 205 קולות מתוך 226 הצבעות. ארבעת הנבחרים האחרים באותה שנה היו וולטר ג'ונסון, הונוס ואגנר, טיי קוב ובייב רות'.
בשנת 1998, הוא דורג שביעי ברשימת מאה שחקני הבייסבול הגדולים ביותר, שנערכה על ידי המגזין "Sporting News", כשרק וולטר ג'ונסון הקדים אותו מבין המגישים.[3] בסוף המאה ה-20, שנים רבות לאחר מותו, הליגה גם בחרה בו לקבוצת המאה.
בעיירת הולדתו - פקטורוויל, פנסילבניה, מציינים ביום שבת השני של חודש אוגוסט בכל שנה את "יום כריסטי מת'יוסון". החגיגות כוללות מצעד ממכללת קייסטון לפארק שקרוי על שמו, מרוץ באורך שישה קילומטרים (בעקבות הכינוי של מת'יוסון, "השש הגדול"), ברביקיו, משחקים ופעילויות נוספות.[4]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מת'יוסון נישא לג'יין סטאוטון (1880–1967) בשנת 1903. בנם היחיד, כריסטופר ג'וניור, נולד זמן קצר לאחר מכן. כריסטי מת'יוסון ג'וניור שירת כטייס במלחמת העולם השנייה, ומת בפיצוץ בביתו בטקסס ב-16 באוגוסט 1950. אחד מאחיו של מת'יוסון, הנרי, שיחק גם הוא לזמן קצר עבור ניו יורק ג'איינטס כמגיש.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כריסטי מת'יוסון, באתר Baseball-Reference.com MLB
- כריסטי מת'יוסון, באתר Baseball-Reference.com ליגות אחרות
- כריסטי מת'יוסון, באתר ESPN.com MLB
- כריסטי מת'יוסון, באתר MLB.com
- כריסטי מת'יוסון, באתר The Baseball Cube
- כריסטי מת'יוסון, באתר היכל התהילה של הבייסבול
- כריסטי מת'יוסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כריסטי מת'יוסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- כתבי כריסטי מת'יוסון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Major League Baseball's Top 10 Starting Pitchers of All Time, באתר Bleacher Report, 23 באפריל 2018
- ^ Christy Mathewson, באתר HistoricBaseball.com, 28 באוקטובר 2006
- ^ 100 Greatest Baseball Players, באתר Baseball Almanac, 22 במרץ 2012
- ^ Christy Mathewson Day, באתר Factoryville.org