לאה פלדבלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לאה פלדבלום
Laja (Léa) Feldblum
אין תמונה חופשית
לידה 13 ביולי 1918
ורשה, ממלכת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1989 (בגיל 70 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
עדות במשפט קלאוס ברבי בדרכן לבית המשפט. לאה פלדבלום הראשונה מימין בשורה הקדמית

לאה פלדבלום (Laja (Léa) Feldblum; ‏ 1 ביולי 1918 בוורשה, פולין - 1989 בתל אביב) הייתה ניצולת השואה היחידה מהמעון שבו עבדה, ובו היו ילדי איזיו, לאחר שבחרה להתלוות לילדים בדרכם למחנה השמדה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאה פלדבלום נולדה בוורשה למשפחה יהודית בה היו לה עוד אח ואחות. בשנת 1929 עברה המשפחה לאנטוורפן שבבלגיה, שם הייתה פלדבלום חברה בתנועת השומר הצעיר. לאחר שגרמניה הנאצית כבשה את בלגיה, נמלטה המשפחה לצרפת והתגוררה ב-Le Bousquet-d'Orb שבקרבת מונפלייה בדרום צרפת. הוריה נפטרו בנפרד כשמונה חודשים לאחר מכן. אחיה ואחותה גורשו לאושוויץ ב-12 בספטמבר 1942.

פלדבלום החלה לעבוד כמורה וכיועצת במעונות של OSE, ותקופה מסוימת גם במטה של OSE בשאמברי שבאזור האיטלקי. בסופו של דבר הצטרפה לסגל המעון באיזיו(אנ').

ילדי איזיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ילדי איזיו

בשנת 1944 עבדה פלדבלום במעון לילדים יהודים באיזיו(צר') שבמחוז איין, 70 ק"מ מזרחית לליון, למרגלות הדרומיים של הרי היורה. היא עבדה שם תחת השם Marie-Louise Decoste. דיירי המעון היו בני 5 עד 17, כולם יהודים שרוב הוריהם גורשו, ועברו לטיפול הארגון היהודי OSE. על מנת להסתיר אותם מסר אותם OSE למעון. פלדבלום נקשרה לחניכים שהיו בטיפולה. היא גורשה מתחנת בוביני(צר') למחנה הריכוז דראנסי ומשם לאושוויץ בשיירה מספר 71 מיום 13 באפריל 1944(צר') (אותה השיירה שבה גורשה סימון וייל) יחד עם 44 ילדים(צר') ושישה מטפלים נוספים מאותו המעון, ובכלל זה המנהל מירון זלטין. ברשותה של פלדבלום היו מסמכים מזויפים שאיפשרו לה להינצל מהגירוש לאושוויץ. לאחר שפעמיים סירבה לנצל הזדמנויות לעבור לשווייץ, היא העדיפה לחשוף בתחנת המעבר בדראנסי את זהותה האמיתית, כדי להישאר עם חניכי המעון. ב-15 באפריל 1944 הם הגיעו לאושוויץ. היא הובילה את טור הילדים לנקודת הסלקציה, אך כשהודיעה לאנשי ה-SS שאלה ילדי מעון, היא הופרדה מהם. הילדים נשלחו להשמדה, והיא נשלחה למחנה האסירים. היא נבחרה לעבור ניסויים רפואיים, שגרמו לה נזקים רבים. הפרידה הפתאומית מהילדים, המחשבות על גורלם האכזר, וחייה הקשים במחנה הותירו את רישומם הקשה עליה עד סוף ימיה.

לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלדבלום הייתה היחידה מבין הילדים והמטפלים במעון הילדים באיזיו שניצלה. בינואר 1945 היא שוחררה וחזרה לצרפת דרך אודסה. ב-1946 היא עלתה לארץ ישראל, ובאותה שנה התחתנה. שנתיים לאחר מכן התאלמנה, כשבעלה נהרג במלחמת העצמאות.

פלדבלום נשאה בתוכה את זכרם של אותם 44 הילדים עד יום פטירתה. בשנת 1987, במשפטו של מי שהיה מפקד הגסטפו בליון קלאוס ברבי, שהוביל את פשיטת הגסטפו על המעון, היא מסרה עדות מרגשת מאוד ומזעזעת על גירושם וגורלם של הילדים מהמעון באיזיו[1].

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורה מופיע בסרט הטלוויזיה הצרפתי "La Dame d'Izieu".
הסרט ״סבתא לילי״, בבימויו של זיו רובינשטיין, מספר את סיפורה של פלדבלום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלן גורגיאל, לאה (לילית) פלדבלום, גיבורה אלמונית, בתוך "ילקוט מורשת לחקר השואה והאנטישמיות", חוברת 53, גיליון נ"ג, עמודים 155 - 159, מרחשון תשנ"ג, 1 בנובמבר 1992[2].
  • Guide des lieux de mémoire 2012 עמ' 224 (בצרפתית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]