אוז"ה
אוז"ה (בצרפתית: Œuvre de secours aux enfants ובראשי תיבות: OSE, ביידיש: אָזע, "מפעל הסיוע לילדים") הוא ארגון הומניטארי יהודי, שסייע למאות ילדים, פליטים יהודים מצרפת וממדינות אחרות באירופה. הוא הוקם ב-1912 כארגון בריאות יהודי, ובמהלך מלחמת העולם השנייה הציל על פי הערכות, יותר מ-5,000 ילדים מאיום ההשמדה הנאצי.[1][2] הארגון פעל בעיקר במהלך התקופה שלאחר הכיבוש הגרמני של צרפת והקמת צרפת של וישי.
שנים ראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגון הוקם בשנת 1912 בסנט פטרסבורג שברוסיה על ידי רופאים, כדי לעזור לחברים נזקקים באוכלוסייה היהודית. הוא נקרא Obshchetsvo Zdravookhraneniya Yevreyiev ("ארגון להגנה על בריאותם של יהודים", ובקיצור- OZE). סניפים הוקמו במדינות נוספות. בשנת 1923 מרכז הארגון עבר לברלין, תחת נשיאותו הסמלית של אלברט איינשטיין. בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, העבירו אותו שוב, הפעם לצרפת, שם הוא נקרא Œuvre de Secours aux Enfants ("מפעל הסיוע לילדים", ובקיצור - OSE).
במלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתי הילדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הכרזת המלחמה בספטמבר 1939, נאלץ הארגון להתמודד עם שטף פליטים שזרם לצרפת ולחשוב מחדש על הפעילות החברתית שלו, בהתאם למצב הפוליטי במדינה. לצרפת הובאו ילדים פליטים מגרמניה הנאצית. ילדים אחרים הגיעו בעצמם או הובאו על ידי קרובי משפחה, ואוז"ה הפך למקלט לילדים יהודים מגרמניה ומאוסטריה שהפכו להיות "נתיני אויב". בתחילת המלחמה הקים הארגון בתי ילדים (המכונים גם "ארמונות"). בבתים אלה שהו ילדים יהודים בגילים שונים, כולל תינוקות, שהוריהם נשלחו למחנות ריכוז נאציים או נהרגו. עד מאי 1939 בתי הילדים של אוז"ה החזיקו יותר מ-200 ילדים פליטים. בין בתי ילדים אלה היו בתי הילדים בטירת שאבאן שבסן-פייר-דה-פורסאק (אנ'), במרכז צרפת, בהנהלתו של פליקס שברייה, וכן בשאמוני ובאיזיו.
הילדים חונכו והוכשרו בהתאם לגילם. כדי להכין את הילדים לסכנות אפשריות בעתיד, הקדישו מורי הארגון תשומת לב מיוחדת לכישורי הישרדות וחינוך גופני. ב-14 בתי הילדים הזמניים (הארמונות) שקמו בתחילת המלחמה, הן החילוניים והן הדתיים, החלו לקיים חינוך מקצועי בשיתוף עם רשת אורט וכן פעילויות פנאי וספורט. נערכו תחרויות ספורט מאורגנות בתוך הבתים ובין הבתים, כדי למנוע מהילדים חיים של לחץ והסתגרות ולהתכונן לעתיד.
לאחר הבליץ הגרמני על צרפת במאי 1940, אוז"ה צריך היה לארגן את הפינוי של ילדים מאזור פריז כדי להגן עליהם מפגיעות.
בחודשים יוני וספטמבר 1941, יצאו בהנהגתה של אנדרה סלומון שלושה משלוחים שהביאו 350 ילדים מבתי אוז"ה לארצות הברית דרך מרסיי. לאחר מכן הם טופלו בחסות הוועדה לטיפול בילדים אירופיים ונעזרו באגודת הידידים (הקווייקרים). כמעט כל הורי הילדים האלה נרצחו מאוחר יותר על ידי הנאצים. פעילות ההצלה של סלומון המשיכה גם בשנים הבאות, כשהשתתפה בהברחת ילדים לשווייץ ולספרד הנייטרלית.
התארגנות ב-1942
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת 1942, בשיתוף עם אוז'י"ף (האיחוד הכללי של יהודי צרפת), אוז"ה עבר בהדרגה מעבודה פילנתרופית למשימה של התנגדות הומניטרית. המצב היה שונה באופן קיצוני מאזור אחד למשנהו בהתאם לתנאים של הכיבוש. עם זאת, תחושת סכנה והצורך להתפזר ולהסתיר את הילדים באופן מלא הופיעה רק לאחר מצוד היהודים הזרים ב-16 ו-17 ביולי 1942 באזור הכיבוש הצפוני (בעיקר מצוד ולודרום ד'היב בפריז), וב-26 באוגוסט באזור הדרומי של משטר וישי.
ב-11 בנובמבר 1942 נכנסו הגרמנים לאזור וישי והחליפו את ממשלת וישי. יהודים החלו לעזוב את אזור החוף. בתגובה לכך פתח הארגון מרכזים בלימוז', ניס, מז'ב, סן-ז'רווה ושאמברי. בטולוז פאו וליון, צוותים כיסו את הטיפול במרכזים שבסביבה. פשיטות של הגסטפו בשנים 1943–1944 הובילו למספר רב של מעצרים. בסך הכל, אוז"ה גייס יותר מ-25 רופאים וחמישים עוזרים. מרכז הניהול של הארגון עבר לאזור האיטלקי בשאמברי, כשהמטה בז'נבה דאג להשגת הכסף הדרוש למימון כל הפעולות, שהגיע בעיקר מארגון הג'וינט האמריקאי.
הקמת רשת גארל
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנת 1942 החלה המשטרה לבצע גירושים מבתי היתומים למחנות הריכוז הנאציים, ואוז"ה ייסד רשת מחתרתית על מנת להבריח את הילדים למדינות נייטרליות. לאחר "ליל וניסיה" (ליד ליון) באוגוסט 1942, שבמהלכו 108 ילדי אוז"ה ניצלו מכיבוש וגירוש, יוסף וייל הסתייע במהנדס היהודי-צרפתי ז'ורז' גארל כדי לארגן רשת חשאית של נתיבי בריחה לילדים, הידועה כ"חוג גארל" על שם העומד בראשה. למרות קשיים רבים, הרשת כיסתה ארבעה אזורים עיקריים של דרום וישי (למעט אזור ניס), והייתה מבצעית עד קיץ 1943.
כל אזור פעל בנפרד והיה אוטונומי, בניהולו של מנהל האזור. ז'ורז' גארל תיאם הכל מליון, ארגן את התשתית הטכנית (מסמכים מזויפים, מקומות מחבוא, שיירות), וניהל קשרים עם כל החברים ברשת. תוך כדי תנועה, הוא קיבל החלטות פוליטיות, ערך ביקורים באזורים וארגן כספים כדי להתגבר על מעצרים. אורגנו משפחות, מנזרים ופנימיות להסתרת ילדי אוז"ה. הדבר נעשה באמצעות קשרים אישיים עם הארכיבישוף של טולוז, ז'יל-ז'רו סאלייז', ובאמצעות פעילים ברשת היהודית והלא יהודית. סגירתם הסופית של כל בתי הילדים לקחה יותר משנה.
1943–1944: הברחת הילדים לשווייץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]הברחת ילדי אוז"ה לשווייץ החלה באפריל 1943, בעקבות משא ומתן עם הרשויות השווייצריות להגעתם של ילדים ללא ליווי. כמה מבריחים שעבדו ישירות עם הארגון הוקצו למטרה זו. נבחרו ילדים פגיעים במיוחד שנשלחו לבתים חדשים באזור נפת שבלה, או בקבוצות של 6 עד 10 ילדים לשווייץ. באוגוסט 1943, מספר פלוגות ההברחה הוגדל ממרכזי מגורי הפינוי בסן-ז'רווה (Saint-Gervais) ומז'ב (Megève).
בספטמבר 1943, עם הדיפת הגרמנים לאזור האיטלקי, המשימה הפכה לקשה יותר. ארגון פלוגות ההברחה לשווייץ הופקד בידי ז'ורז' לואנז'ה. לאחר מעצרים רצופים של אנשי הארגון מנובמבר 1943 ועד מרץ 1944, הברחת הילדים כמעט נעצרה. במרץ 1944 היא התחדשה בקצב מואץ, שבוצע במשותף על ידי אוז"ה, "השישית" (תנועת הנוער EIF) ותנועת הנוער הציונית (MJS).
הסתתרות ושחרור צרפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מעצרם של כל מנהיגי אוז"ה ואוז'י"ף בשאמברי בפברואר 1944, נדרש הארגון לרדת למחתרת מוחלטת. הארגון החליט לסגור את בתי הילדים האחרונים וגם את כל המרכזים והמשרדים שלו. אוז"ה המשיך להתקיים באמצעות מפגשים תקופתיים בליון, ברנה בורל או בקרונות רכבת.
לאחר שחרור צרפת בשנת 1944, הארגון המשיך את עבודתו. הוא פתח מחדש את בתי-הילדים כדי לקלוט ילדים שהוריהם נספו וילדים ששרדו את מחנות הריכוז. לאחר מכן החל הארגון לפזר את הילדים שבטיפולו. הילדים נשלחו לבתים בצרפת או לארצות אחרות, כולל ארץ ישראל וארצות הברית. אחד מהבתים בצרפת שהיה בשימוש הארגון לאחר המלחמה ואליו הובאו "ילדי בוכנוואלד" הוא הארמון Château d'Ambloy שהיה בבעלות משפחת מרצבך בכפר אמבלואה (Ambloy) בחבל לואר-א-שר (Loire-et-Cher).[3]
הד"ר יוסף שתקאי היה ממיסדי ארגון אוז"ה בישראל.[4]
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1950, הגיע משווייץ לארצות הברית, ד"ר הנס קליי חבר במועצה המנהלת של אוז"ה בשווייץ שהיה גם אחד ממנהיגי הקהילה היהודית השווייצרית. דר קליי מכריז שם שעיקר הפעולות של אוז"ה הם התוכנית שלו בצפון אפריקה ופעילויות בישראל. כמו כן הדגיש שהפעילויות באירופה בעיקר בצרפת ואיטליה נשארות חלק חשוב של עבודת הארגון. הוא סקר את פעולות הארגון בישראל להבטחת שירותי בריאות לעולים החדשים שמגיעים לישראל ובעיקר לילדים.[5]
בשנת 1951 הפך אוז"ה לעמותת צדקה. כיום היא מעסיקה 650 עובדים ומעל ל-100 מתנדבים. העמותה ממשיכה למלא את המשימה של סיוע רפואי-חברתי בשישה תחומים עיקריים: ילדים, בריאות, נכים, קשישים, זיכרון ופעולה בינלאומית. הארגון תומך בילדים ובני נוער במצוקה, באנשים עם מוגבלויות, קשישים עם מחלת אלצהיימר ובניצולי השואה בהתאם ל"ערכים יהודיים-הומניסטים".[6]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אוז"ה- האוז"ה - מפעל הסיוע לילדים באתר יד ושם.
- אוזה באתר יד ושם.
- בתי ילדים של האוז"ה בצרפת הכבושה - תערוכה מקוונת באתר יד ושם.
- האתר הרשמי של OSE. (בצרפתית)
- אוז"ה, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- מיכאל בייזר, אוז"ה, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- ראיון בצרפתית עם ז'ורז' גארל
- ארכיון אוז"ה (OSEׂׂ) פריז, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
- ארכיון אוז"ה (OSE) לונדון, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
- שורץ ש., רומם פ., רומם י., שני מ., מסע הגזזת הנשכח של "אזע־טאז" (OZE-TOZ) פולין, הרפואה • כרך 148 • חוב' 4 • אפריל 2009
- ארכיון אוסף פרסומי תעמולה של החברה לשמירת בריאות היהודים "אזע", גרמניה., בספרייה הלאומית
- מידע על Œuvre de secours aux enfants בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אוזה באתר יד ושם
- ^ עופר אדרת, מת ז'ורז' לואנז'ר, לוחם מחתרת צרפתי-יהודי שהציל מאות ילדים יהודים בשואה, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2018
- ^ טירת אמבלוי
- ^ פרופ' נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור-הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, שתקאי (שוויג) יוסף, עמוד 427]
- ^ Dr. Klee, Ose Leader, Arrives in United States; Reports on Non-jewish Aid to Group, JEWISH TELEGRAPHIC AGENCY, 18.1.1950 (באנגלית)
- ^ האתר הרשמי של OSE (בצרפתית)
