לאונג צ'אן-יינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לאונג צ'אן-יינג

לאונג צ'אן-יינגסינית מסורתית:梁振英, ב-פין-יין :Liáng Zhènyīng, באנגלית:Leung Chun-Ying‏, ידוע גם כ- CY Leung, נולד ב-12 באוגוסט 1954 בהונג קונג) הוא פוליטיקאי ואיש עסקים סיני, המכהן החל מ-1 ביולי 2012 כראש הרשות המבצעת (Chief Executive) השלישי של הונג קונג. הוא החליף את דונלד צאנג שניהל את אזור הונג קונג החל משנת 2005. לאונג הוא מהנדס גאודזיה בהכשרתו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאונג נולד בהונג קונג בשנת 1954 כבנו של קצין משטרה שהיגר להונג קונג בשנות ה-30 של המאה ה-20 מן המחוז הסיני שאנדונג. אחרי לימודי תיכון ב"קינג'ס קולג'" של הונג קונג, בעזרת מלגה מטעם המשטרה, [1] למד לאונג עד שנת 1974 הנדסת מדידות באוניברסיטה הפוליטכנית של הונג קונג. אחר כך השתלם בשמאות ובניהול נדל"ן בבית הספר הפוליטכני בבריסטול (בימינו האוניברסיטה של מערב אנגליה) בבריטניה. החל משנת 1977 עבד למשך 5 שנים בחברה הידועה לייעוץ בענייני נדל"ן "ג'ונס לנג ווטון" (JLW) בעיר הולדתו. הפך בהמשך השותף הצעיר ביותר בהיסטוריה בת מאתיים שנה של החברה.[2] בשנים 1991-1987 היה יועץ לענייני נדל"ן של ראש העיר ומנהיג סניף המפלגה הקומוניסטית בשאנגחאי, צ'ו רונג ג'י, שהתמנה לימים סגן ראש ממשלה ואחר כך ראש ממשלת סין בשנים 2003-1998. מאוחר יותר, ב-2013 מינה לאונג את צ'ו יון-לאי, בנו הבכור של צ'ו רונג-ג'י, כיועץ מועצת פיתוח השירותים הפיננסיים של ממשל הונג קונג. בימי תנופת הבנייה הפך למיליונר. בשנת 1993 הקים לאונג בהונג קונג את חברת המדידות C. Y. Leung & Co[3] שפתחה במהרה סניפים גם בשאנגחאי ובשנג'ן. החברה הצטרפה בהמשך לקבוצה בינלאומית שכללה את CB Commercial, את Debenham Tewson & Chinnocks ואת חברת הנדל"ן דבנהם-טואר-זאדלהוף DTZ. בשנת 2000 התמזגה חברתו עם החברה דאי יוק-קונג (Dai Yuk-coeng) מסינגפור בחברה שנקראה DTZ Debenham Tie Leung Ltd. בשנת 2006 היה לבעל המניות חשוב בחברת הנדל"ן DTZ הרשומה בבורסת לונדון. בשנים 2011-2007 כיהן כיושב ראש אחראי על עסקי DTZ באסיה ובאוקיינוס השקט. בשנת 2014 נמתחו עליו על סמך כתבות בתקשורת בקורות בנוגע להיבטים בניהול עסקיו ולחשדות לניגוד אינטרסים בין עסקיו לתפקידיו הציבוריים.

לאונג כיהן בעבר בשנים 2008-1999 כיושב ראש מועצת המנהלים של אוניברסיטת לינגנאן בהונג קונג, וכן כיושב ראש ה"סיטי יוניברסיטי" של הונג קונג. הוא חבר בוועידה הפוליטית המיעצת של העם הסיני ויושב ראש המכון "ארץ אחת, שתי שיטות".

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 נכנס לאונג לחיים הפוליטיים והיה חבר בוועד המייעץ בסוגיית חוק היסוד של האזור המנהלי המיוחד הונג קונג, שנועד להפוך לחוקת הונג קונג אחרי העברת המושבה לסין העממית אחרי שנת 1997. אחרי השכנת השלטון הסיני בהונג קונג כיהן כשר הבינוי ואחרי שנת 1999 היה ראש הממשלה המקומית.

ב-25 במרץ 2012 ועדת בחירות בחרה בו לתקופה של חמש שנים בראש הרשות המבצעת של האזור המיוחד הונג קונג, עם 689 קולות מקרב 1,200 המצביעים. יריביו היו אלברט הו (המפלגה הדמוקרטית) והנרי טאנג (עצמאי) שנתמך גם הוא, יש אומרים, על ידי גורמים בשלטון בביג'ין[4][5] בבחירות אלה נהנה לאונג מתמיכת ראש ממשלת סין וון ג'יא-באו נציגי התנועה לזכויות אזרחיות אימצה את המספר 689 כסמלי עבור לאונג השנוא ו"מושכי החוטים שמאחוריו" בבייג'ינג. הוא נחשד כחבר ותיק בחשאי של המפלגה הקומוניסטית הסינית, אך הכחיש זאת בתוקף.[6] ב-1 באפריל 2012 הפגנה של כמה אלפי תושבים מחתה נגד התערבות בייג'ינג בבחירות ודרשה בחירות כלליות אוניברסליות.

לאונג נכנס לתפקיד החל מ-1 ביולי 2012. באוקטובר 2014 בימי ""מחאות המטריות" בהונג קונג, דרשו המפגינים את התפטרותו. ההפגנות התחילו אחרי שהממשל הודיע על רפורמה בשיטת הבחירות שעדיין לא כללה בחירות אוניברסליות.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאונג צ'אן-יינג נשוי לרג'ינה צי'נג-אִיי לבית היגינס, בת של קצין משטרה, ולזוג נולדו שלושה ילדים: בן -צ'ואן יאן, ושתי בנות:צ'אי-יאן וצ'אנג יאן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאונג צ'אן-יינג בוויקישיתוף

Te Ping Chen,Chester Yung - 'Hong Kong Taps Beijing Ally, Wall Street Journal 25.03.2012

Kelvin Wong, Stephanie Tong, Natasha Khan Leung Victory in Hong Kong Poll Turns Focus to Democracy Bloomberg.net'

Juliana Liu CY Leung: The troubles of Hong Kong's unloved leader BBC 6.07.2013

'Harriet Alexander Who is CY Leung and why do the Hong Kong protesters want him to resign ? Daily Telegraph 1.10.2014

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ China Daily 2012
  2. ^ China Daily 2012
  3. ^ China Daily 2012
  4. ^ Bloomberg.net 2012
  5. ^ BBC 2013
  6. ^ Bloomberg.net 2012