לאזר זין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לאזר זין
אין תמונה חופשית
לידה 1899 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1991 (בגיל 92 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לָאזְר זִיןרומנית: Lazăr Zin:‏ 18991991) היה צייר יהודי רומני.

זין נולד בבוקרשט, רומניה, בשם "זינגר לאזר" (Singer Lazăr), במשפחה של יהודים עניים, בסביבה חסידית, בקרבת בית הכנסת "פורדים". בגלל המצב הכלכלי הקשה החל לעבוד כבר בנעוריו, אך היה צמא ללימודים ולמד בתיכון ערב ולאחר סיומו, ב-1923, נרשם ל"אקדמיה לאמנויות יפות של בוקרשט", בכיתתו של הפסל פרדריק סטורק. המצב הכלכלי אילץ אותו להפסיק לימודיו כעבור שנתיים והוא התגייס לצבא רומניה. ב-1927 שב ללימודים, הפעם ב"בית הספר החופשי לציור" בבאיה מארה, שם הפיק עבודות חשובות, שרק מעטות נשמרו. זין הציג מיצירותיו בהזדמנויות שונות ב"סלון הרשמי" וב-1928 קיבל את פרס אנאסטאסה סימו (פרס למצטיינים בציור המוענק על ידי עיריית בוקרשט).

בתחילת שנות השלושים נסע לצרפת ונרשם ללימודים ב"בית הספר הרומני שב-Fontenay aux Roses", אך סולק כעבור חצי שנה. לדבריו סולק על ידי ניקולאה יורגה על רקע היותו יהודי וקומוניסט. נסע למקומות רבים במטרה לשפר את אמנותו בציור פורטרטים, נסע לבלצ'יק, סוריה, פולין, יוון וארץ ישראל.

ב-1938, כאשר התכונן לתערוכה של ציוריו, בה התכונן להציג פורטרטים של יהודים וערבים באזור הכותל המערבי ופורטרטים של כורים, החלה רדיפת היהודים ברומניה והחקיקה האנטישמית והתערוכה לא יצאה לפועל. מרבית ציוריו אבדו יחד עם ביתו והסטודיו שלו, שהופצצו במלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה היה בין עובדי הכפייה היהודים שנשלחו לפרק את הקברים בבית העלמין היהודי סבסטופול בבוקרשט. במהלך העבודה, שנמשכה שנים, זין צייר 53 מצבות, כדי לשמר את האמנות של בוני המצבות.

אחרי המלחמה נשאר ללא מקום מגורים עד שקיבל דיור בדירה קטנה, בה לא היה לו מקום לצייר. ב-1945 הציג ב"סלון הרשמי לציור, חריטה וכרזה" שלוש כרזות מתוך הסדרה על יצרני התחמושת. הוא עבד כפועל פשוט והתקשה לעסוק בציור. ב-1964, כשהשלטונות החליטו לפרק את בית הכנסת "קולטורה", נרתם להנציח את המראה החיצוני והפנימי על ידי הציור שלה. מכאן המשיך במלאכת התיעוד על ידי ציור מצבות ישנות בבתי עלמין יהודיים בדורוחוי, מיכאילן ושטפנשט ועל כך קיבל פרס ב-1968.

זין הלך לעולמו בגיל מופלג, בבית אבות בבוקרשט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]