באיה מארה

באיה מארה
Baia Mare
סמל באיה מארה	דגל באיה מארה
מדינה	רומניה
מחוז	מחוז מרמורש
ראש העיר	Cătălin Cherecheș
בירת העיר	באיה מארה
תאריך ייסוד	1329
שטח	233.30 קמ"ר
גובה	228 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	123,738 (נכון ל־31 באוקטובר 2011)
‑ צפיפות	641 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	47°40′00″N 23°35′00″E / 47.6666666666667°N 23.5833333333333°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.baiamarecity.ro
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת רומניה רגילה) בוקרשט קלוז' נאפוקה טימישוארה יאשי קונסטנצה קראיובה גאלאץ בראשוב פלוישט אוראדיה אוקראינה מולדובה אוק. בולגריה סרביה הונגריה ס. הים; השחור; באיה מארה

באיה מארה (ברומנית: Baia Mare, בהונגרית: Nagybánya, בגרמנית: Frauenbach, ביידיש: באניע), עיר במחוז מרמורש שבצפון מערב רומניה, בשיפולי הרי הקרפטים המזרחיים בטרנסילבניה.

באיה מארה היא בירת מחוז מרמורש והגדולה בעריה. מספר התושבים, נכון ל-2002, היה 137,921. היישוב הוזכר לראשונה במסמכים ב-1329 וב-1469 נתן מתיאש הוניאדי היתר לבניית חומות העיר.

במלחמת העולם השנייה היו בעיר כ-15,000 יהודים שרוכזו בגטו ונשלחו לאושוויץ ו-85% מתוכם נרצחו. לאחר המלחמה היו בעיר פחות מאלף יהודים, כולל יהודים שהגיעו מיישובים אחרים. כעת יש בעיר יהודים בודדים.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים: (79.81%)
הונגרים: (14.84%)
צוענים: (0.51%)
גרמנים: (0.36%)
אוקראינים: (0.25%)
יהודים: (0.10%)^{[דרושה הבהרה]}

מבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבאיה מארה המבנה הגבוה ביותר ברומניה, ארובת מפעל הנחושת הפניקס, גובהה 351.5 מטר.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבאיה מארה עשר ערים תאומות

הקהילה היהודית בבאיה מארה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד המחצית השנייה של המאה ה–19, הייתה באיה מארה נעולה בפני יהודים, וזאת בשל חוק משנת 1963 המגביל את התיישבותם במקום. יהודים בודדים שהצליחו להשיג היתר חריג מצד השלטונות להתיישב במקום, היו נתונים למגבלות קשיחות בנושא תעסוקה, ולפיקוח הדוק.

עם הסרת המגבלות לקראת סוף המאה ה–19 הלך וגדל מספר היהודים בבאיה מארה בקצב מהיר. עיקר עיסוקם סבב סביב מלאכה, מסחר ותיווך. יתירה מכך, היהודים היוו גורם משמעותי להתפתחות ענף המכרות בעיר.^[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנקס הקהילות רומניה ב, עמוד 86–89
נאג'-באניא (באניה, באיא מארה), בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 236–237. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)