לאליזה

לאֶלִיזֶה (מגרמנית: Für Elise; בעבר הייתה מקובלת בעברית הצורה המעוברתת "לְעַלִּיזָה") הוא השם הנפוץ לבגאטלה (אנ') (זוטה) בלה מינור, WoO מספר 59, יצירה לפסנתר שהלחין לודוויג ואן בטהובן. היא נכתבה בערך בשנת 1810. מבקרי וחוקרי בטהובן אינם יודעים בוודאות מי הייתה "אליזה" שלה מוקדשת היצירה. התאוריה הסבירה ביותר היא שבטהובן קרא במקור ליצירה "לתרזה" ("Für Therese") – הכוונה היא לתֶרֶזֶה מַלפָאטי פון רוֹהרֶנבַּך צוּ דּצָה (Therese Malfatti von Rohrenbach zu Dezza;‏ 1792–1851), שאיתה התכוון בטהובן להתחתן בשנת 1810. היא הייתה בתו של סוחר וינאי בשם יעקב מלפאטי פון רוהרנבך (1769–1829). כשהיצירה פורסמה בשנת 1865, מגלה היצירה, לודוויג נוֹהל (אנ'), תעתק את השם בצורה שגויה ל"לאליזה", אך כיוון שכתב היד המקורי אבד, אין אפשרות להוכיח טענה זו. בחייו של בטהובן היו גם נשים אחרות, שלאחת מהן אולי הקדיש את היצירה, בהן אליזבת בארנפלד, תלמידתו הצעירה והמוכשרת, שאכן כונתה לעיתים "אליז".

הלחן מפורסם מאוד ומנוגן על ידי פסנתרנים רבים ברחבי העולם. ניתן לשמוע יצירה זו מנוגנת באירועים רשמיים יותר ופחות.

בחלקים מסוימים של טאיוואן, איראן וכנראה במדינות נוספות מנוגן הלחן במשאיות זבל. בברזיל ובטורקיה הוא מנוגן במשאיות בלוני גז כדי ליידע את האנשים שהמשאית בסביבה. בישראל הוא מנוגן לעיתים על ידי אוטו גלידה וכן בצלצולים של בתי ספר.

הלחן שימש השראה לשירים רבים, ביניהם שירי ראפ, רוק ופופ. בתחילת עידן הטלפונים הסלולריים היה נפוץ מאוד רינגטון המבוסס על היצירה.

וריאציה של היצירה הופיעה בתחילת הסרט ממזרים חסרי כבוד של קוונטין טרנטינו.

הראפר Nas משתמש בקטע מהיצירה כרקע בשיר שלו "i can".

	Für Elise - להאזנה
	לעזרה בהפעלת הקובץ

היצירה כתובת בסולם לה מינור - הרמוני (לכן יש סול דיאז).

הפתיחה של היצירה מוכרת בחזרתיות שלה בשני התווים מי ורה דיאז. בטהובן עושה "משחק" המהלך היצירה שכן בפתיחת היצירה מששתמש במי בתור התו המוביל ואז רה דיאז. בחלק השני של הפתיחה דווקא מתחיל בטהובן מרה דיאז (כתו מוביל) ואז מי.

סגנון היצירה מתאים ללימוד אצל פסנתרנים מתחילים שכן הוא משלב טכניקות רבות. ביצוע היצירה מכיל שליטה בדינמיקה שכן היצירה מתחילה בפיאניסימו ומגיעה למצו פורטה בחלק הראשון. בטהובן רשם בתחילת היצירה "poco moto" (תנועתיות) דבר אשר משפר את הטכניקה של תנועת היד על הפסנתר. היצירה מכילה שימושים בארפג'ו, בסולם בלה מינור בפתיחה ובחלק הראשון של היצירה שמכיל שבסופו קצב של 1 חלקי 32 (קצב מהיר). טכניקה נוספת שיש ביצירה היא לימוד אוקטובות בפתיחה (על תו מי). לאחר החלק הראשון המהיר, ישנו קושי רב לשמור על הקצב ההתחלתי של היצירה מה שמצריך ספירה נכונה. בחלק השני משולבים טכניקות של עשיית אקורדים ביד ימין, נון לגטו ביד שמאל על אותו התו, ארפג'ו קצר ושימוש בסולם כרומטי.