לגיהנום ובחזרה (סרט)
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | הספר "לגיהנום ובחזרה" מאת אודי מרפי |
|---|---|
| בימוי |
ג'סי היבס  |
| הופק בידי | ארון רוזנברג |
| תסריט |
אודי מרפי |
| עריכה | ויליאם מייס |
| שחקנים ראשיים | אודי מרפי |
| מוזיקה | אירווין גרץ |
| צילום | מורי גרסטמן |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| חברת הפקה |
סרטי יוניברסל |
| חברה מפיצה | אולפני יוניברסל |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 2 בספטמבר 1955 |
| משך הקרנה | 106 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט ביוגרפי, סרט דרמה, סרט מלחמה, סרט פעולה |
| הכנסות | 6,000,000$ |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
לגיהנום ובחזרה (באנגלית: To Hell and Back) הוא סרט מלחמה ביוגרפי משנת 1955 על אודי מרפי, החייל המעוטר ביותר בתולדות ארצות הברית. מרפי משחק בתפקיד הראשי את עצמו.
התסריט מבוסס על האוטוביוגרפיה של מרפי בשם זה שנכתבה על ידו ויצאה לאור ב-1949.
גנרל וולטר בדל סמית' (אנ') שהיה ראש המטה של המפקדה העליונה של חיל המשלוח של בעלות הברית, מופיע בתחילת הסרט כשהוא מדבר על אודי מרפי ולאחר מכן הוא מלווה בקולו את התפתחות העלילה בעזרת מפות.
מלבד מרפי, מופיעים שחקנים רבים בתפקידים צבאיים משניים. את הדמות הנשית בסרט משחקת סוזן קוהנר בתפקיד מריה האיטלקייה המארחת עם משפחתה את מרפי בהיותו בחופשה בנאפולי.
את הסרט מלווה המרש "Dogface Soldier" שנכתב בידי שני חיילים והפך בתחילה להמנון דיוויזיית החי"ר ה-3 ואחר כך להמנון שאר יחידות החי"ר של צבא ארצות הברית.
הסרט היה הצלחה מסחרית וביסס את קריירת המשחק של מרפי.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אודי מרפי הוא נער הגר עם אמו ושבעת אחיו ואחיותיו בחוה קטנה בטקסס ודואג לכלכלת המשפחה לאחר שהאב נטש אותם. כאשר האם מתה הוא נאלץ לשלוח אותם לבית אחותו המבוגרת. בעצת חוואי שכן הוא מנסה להתגייס לצבא אך נדחה על ידי הצי, המארינס והצנחנים בגלל גילו הצעיר וקומתו הנמוכה. לבסוף מסכימים לקבלו לחיל רגלים כרובאי.
לאחר אימון בסיסי הוא נשלח באנייה לקזבלנקה כרובאי בדיוויזיית החי"ר ה-3 ומתקבל בלגלוג על ידי החיילים הוותיקים. במחלקה שלו יש אנשים מרקע שונה, קובק - מהגר פולני, סוופ - אינדיאני המכונה "צ'יפ", ולנטינו - איטלקי שיש לו משפחה בנאפולי, ג'ונסון - רודף נשים ועוד.
טבילת האש של מרפי היא בפלישה לסיציליה בה הוא מצליח לחסל עמדה גרמנית ומועלה לדרגת קורפורל. הוא מצטיין גם בקרבות באיטליה ומועלה לדרגת סרג'נט.
מרפי מצטיין בראש יחידתו בקרב על בית חווה החולש על חוף הנחיתה באנציו. הוא מסתער על הבניין, מחסל את הגרמנים ונאלץ לסגת תחת התקפה קשה של הגרמנים מלווית בטנקים. הוא מדרבן את אנשיו לחזור שוב לגיהנום הזה ומכאן שם הספר והסרט. לבסוף נכבש הבית ומרפי מועלה לדרגת לוטננט שני אף על פי שלא עבר קורס קצינים.
הקרב האחרון בו השתתף מרפי הוא בכיס קולמר ליד העיירה Holtzwihr. הוא נשאר בודד מול התקפה של עשרות חיילים גרמנים המתקרבים אליו. הוא זינק על צריח של משחית טנקים בוער ופתח באש ממקלע כבד M2 בראונינג וחיסל עשרות גרמנים עד שאזלה התחמושת. ההתקפה הגרמנית נשברה והוא הצטרף להתקפת הנגד של חבריו למרות שנפצע בירך. על כך עוטר בעיטור הגבוה ביותר בצבא ארצות הברית - מדליית הכבוד.
הסרט מסתיים כאשר מוענק למרפי עיטור מדליית הכבוד בטקס מרשים כשחיילי החי"ר צועדים לצלילי "Dogface Soldier".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"לגיהנום ובחזרה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"לגיהנום ובחזרה", באתר נטפליקס
"לגיהנום ובחזרה", באתר AllMovie (באנגלית)
"לגיהנום ובחזרה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "לגיהנום ובחזרה", באתר אידיבי
"לגיהנום ובחזרה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- קדימון לסרט לגיהנום ובחזרה, באתר יוטיוב
- לגיהנום ובחזרה, באתר TCM
- מרש Dogface Soldier, באתר יוטיוב
