גם הוא באצילים (שטראוס)
גם הוא באצילים (בגרמנית: Der Bürger als Edelmann) אופ. 60 היא סוויטה תזמורתית ומחזה אופראי שהלחין ריכרד שטראוס ועיבד הוגו פון הופמנסתאל בשנים 1911–1919.
מידע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לריכרד שטראוס והוגו פון הופמנסתאל, היה רעיון להחיות את מחזהו של מולייר משנת 1670 "גם הוא באצילים", ולשנות בו חלק מהעלילה ודברים בסגנון. הם רצו שהיצירה תהיה אופרה. רעיון זה אכן התממש כמתוכנן בשטוטגרט – ב-25 באוקטובר 1912, בשילוב מוזר, פרי המצאתם של שטראוס והופמנסתאל - לסיים את המחזה לא בחגית פאר בנוסח עותמאני אלא בהצגת האופרה "אריאדנה בנאקסוס", גם היא פרי שיתוף פעולה של שני היוצרים. התוצאה עלתה על הבמה ב-1912, אך ניכר שהתוצאה ארוכה ויקרה מדי ונחלה כישלון חרוץ.[1] הוחלט אפוא להחזיר את סיום הנשף "הטורקי" של מולייר ולולי ולחלק את היצירה המקורית לשתיים, האחת, אופרה והשנייה סוויטה תזמורתית בתשעה פרקים. את האופרה כתב הופמנסתאל בדומה למקור, המחזה של מולייר, והיא הולחנה בשנת 1917.[2]
האופרה הוצגה לראשונה בברלין ב־9 באפריל 1918 בניצוח שטראוס עצמו, בדויטשס תיאטר, במאי: מקס ריינהרדט, מנצח: איינר נילסון.[3]
בשנת 1919 חיבר שטראוס את הסוויטה התזמורתית. הופעת הבכורה של הסוויטה התקיימה ב־31 בינואר 1920 בווינה בניצוח המלחין.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרכז העלילה עומד איש העסקים מסייה ז'ורדן. מר ז'ורדן המסורבל והטיפש להוט להיות כאחד האצילים ולקנות לו שם ומעמד. כדי להגשים את שאיפתו זו עליו להרחיב את השכלתו, ללבוש בגדים שבאופנה וללמוד גינוני אצולה. לשם כך הוא מביא לביתו מורים המלמדים אותו מוזיקה, מחול, סיף ופילוסופיה, ומזמין בגדי פאר אצל החייט. בתו של מר ז'ורדן, לוסיל, אוהבת בחור פשוט בשם קליאונט, אולם ז'ורדן אינו מתיר לה להינשא לו ושואף להשיא אותה לבן אצולה. קליאונט ומשרתו קוביל לא אומרים נואש ורוקמים תחבולה משעשעת: השניים מתחפשים לנסיך עות'מאני ומתורגמנו, באים אל מר ז'ורדן ומספרים לו על רצונו של הנסיך לשאת לאישה את לוסיל בתו. מר ז'ורדן נותן כמובן את ברכתו לנישואים אלה, כיוון שלא יכול לצפות לבעל בעל ייחוס רם יותר מזה לבתו. הזוג המאושר מתחתן, וקליאונט וקוביל מטבילים את מר ז'ורדן בטקס היתולי, הנאמר כולו בג'יבריש טורקי, למממושי - תואר אצולה עות'מאני שאינו אלא פרי דמיונם.
מבנה הסוויטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסוויטה אורכת חצי שעה עד 40 דקות והיא בתשעה חלקים:
- פתיחה
- מינואט
- המאסטר לסייף
- כניסת החייטים ומחולותיהם
- המינואט של לולי
- קוראנט
- כניסת קלאונט
- פתיחה למערכה ב' (אינטרמצו)
- ארוחת ערב
למעשה במערכות 5–7 הסוויטה מבוססת על היצירה המקורית של ז'אן-בטיסט לולי, זה שהלחין את המוזיקה למחזה "גם הוא באצילים" בשנת 1670 ושיתף פעולה עם מולייר. היצירה נחשבת בעלת סממנים של מוזיקה נאו-קלאסית.[4]
תזמור
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כלי נשיפה: שני חלילים, פיקולו, שני אבובים, קרן יער, שני קלרינטים, שני בסונים, חצוצרה וטרומבון.
- כלי הקשה: מצלתיים, תוף מרים, משולש, מערכת תופים וגלוקנשפיל.
- כלי נגינה אחרים: פסנתר, נבל וכלי מיתר.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "גם הוא באצילים" ביוטיוב
- האופרה "גם הוא באצילים" ביוטיוב
- ביצוע הסוויטה התזמורתית "גם הוא באצילים"
- הפילהרמונית של דרזדן בביצוע הסוויטה התזמורתית "גם הוא באצילים"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בני הנדל, תוכניית קונצרט של הקאמרטה הישראלית ירושלים, אוקטובר 2021
- ^ Von Judith Nüsser, Werkeinführung: Richard Strauss – Der Bürger als Edelmann op. 60
- ^ Der Bürger als Edelmann, TrV 228b (Strauss, Richard)
- ^ Suite de El burgués gentilhombre, Op. 60 (עמ' 4)
- ^ Der Bürger als Edelmann Suite, TrV 228c (Strauss, Richard)
