לואיג'י קרמונה
 | |
| לידה |
7 בדצמבר 1830 פאביה, ממלכת לומברדיה-ונציה  |
|---|---|
| פטירה |
10 ביוני 1903 (בגיל 72) רומא, ממלכת איטליה |
| שם לידה |
Luigi Cremona |
| ענף מדעי |
גאומטריה אלגברית |
| מקום מגורים | איטליה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת פאביה |
| מנחה לדוקטורט |
פרנצ'סקו בריוסקי |
| מוסדות | |
| תלמידי דוקטורט |
ג'וזפה ורונזה, Eugenio Bertini, Giovanni Battista Guccia |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
לוּאִיגִ'י קְרֶמוֹנָה (באיטלקית: Antonio Luigi Gaudenzio Giuseppe Cremona; 27 באוגוסט 1858 – 20 באפריל 1932) היה מתמטיקאי, מהנדס מבנים, ובשלהי חייו, פוליטיקאי איטלקי. חייו הוקדשו ללימודי גאומטריה ולרפורמה בהוראה מתמטית מתקדמת באיטליה. הוא עבד על עקומים אלגבריים ומשטחים אלגבריים, במיוחד דרך מאמרו "Introduzione ad una teoria geometrica delle curve piane" (מבוא לתאוריה גאומטרית של עקום מישורי), והיה מייסד האסכולה האיטלקית לגאומטריה אלגברית (אנ').[1]
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואיג'י קרמונה נולד בפאביה (לומברדיה), אז חלק מממלכת לומברדיה-ונציה בשליטה אוסטרית. אחיו הצעיר היה הצייר טרנקווילו קרמונה (אנ').[2]
בשנת 1848, כאשר מילאנו וונציה התקוממו נגד אוסטריה, קרמונה, אז רק בן שבע עשרה, הצטרף לשורות המתנדבים האיטלקים. הוא נשאר איתם, נלחם למען חירות ארצו, עד שבשנת 1849, הכניעה של ונציה שמה קץ למערכה.
לאחר מכן חזר לפאביה, שם המשיך את לימודיו באוניברסיטה בהדרכת פרנצ'סקו בריוסקי (אנ'), והיה נחוש בדעתו לחפש קריירה כמורה למתמטיקה. הוא סיים את לימודיו ב-1853 בתואר "דוקטור להנדסה אזרחית ולימודי אדריכלות" (dottore negli studi di ingegnere civile e architetto), אך בתחילה לא הצליח למצוא משרת הוראה בגלל עברו המהפכני ונתן שיעורים פרטיים למשפחות שונות, אף על פי שכבר פרסם עבודות מדעיות בצד.
המשרה הראשונה שלו היה כמומחה מתמטיקה בגימנסיה והליציאום של קרמונה, ולאחר מכן הוא קיבל תפקיד דומה במילאנו. בשנת 1860 הוא מונה לפרופסור לגאומטריה גבוהה באוניברסיטת בולוניה, וב-1866 לפרופסור של גאומטריה גבוהה וסטטיקה גרפית במכון הטכני הגבוה של מילאנו (הישות שקדמה לאוניברסיטה הפוליטכנית במילאנו). באותה שנה הוא התמודד על פרס שטיינר (Steiner-Preis) של האקדמיה של ברלין (אנ') עם מסה בשם "Memoria sulle superfici del terzo ordine" (זיכרון על משטחים מסדר שלישי), וחלק את הפרס עם המתמטיקאי הצרפתי ז'אק סטירם (אנ'). שנתיים לאחר מכן הוענק לו אותו פרס ללא תחרות.
כבר ב-1856 החל קרמונה לתרום ל-"Annali di scienze matematiche e fisiche" (שנתון מדעי המתמטיקה והפיזיקה), ול-"Annali di matematica" (שנתון המתמטיקה), שלאחר מכן הפך לעורך משותף שלו. מאמרים שלו הופיעו בכתבי העת המתמטיים של איטליה, צרפת, גרמניה ואנגליה, והוא פרסם כמה יצירות חשובות, שרבות מהן תורגמו לשפות אחרות. המדריך "סטטיקה גרפית" שלו ו"אלמנטים של גאומטריה פרויקטיבית" פורסמו באנגלית על ידי הוצאת אוניברסיטת אוקספורד.
ב-1873 נקרא קרמונה לרומא כדי לארגן את הקולג' המלכותי להנדסה, וכן מונה לפרופסור למתמטיקה גבוהה בספיינצה – אוניברסיטת רומא.[3] המוניטין של קרמונה הפך כעת לאירופאי, ובשנת 1879 הוא נבחר לעמית מקביל בחברה המלכותית. באותה שנה הפך לחבר בסנאט של ממלכת איטליה (אנ'). ב-1898 כיהן לזמן קצר כשר החינוך (אנ').[4] האקדמיה המלכותית השוודית למדעים בחרה בקרמונה כעמית בשנת 1901. בשנה שלאחר מכן, הוא זכה בפרס הגרמני פור לה מריט למדעים ואומנויות.
הוא מת מאוטם שריר הלב ברומא ב-1903.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרמונה ידוע בשל התפקיד החשוב שמילא בהבאת ההתקדמות הגאומטרית הגדולה באיטליה. בעוד שבתחילת המאה התשע-עשרה, לאיטליה היה מעט מאוד מעמד מתמטי, בסוף המאה הייתה איטליה המובילה בגאומטריה, בעיקר כתוצאה מעבודתו של קרמונה. הוא היה בעל השפעה רבה בהכנסת רפורמות לבתי הספר התיכוניים של איטליה והפך למנהיג בשאלות של פדגוגיה מתמטית וכן בשאלות הקשורות לקידום הידע. ההתקדמות המתמטית שעשתה איטליה מאז אמצע המאה התשע-עשרה הובלה ברובה על ידי קרמונה, בריוסקי (אנ') ובלטראמי.[5] אחד מתלמידיו היה ג'וזפה ורונזה.
על שמו "העתקת קרמונה",[6] חבורת קרמונה (אנ')[7] ודיאגרמת קרמונה (אנ'), שיטה גרפית המשמשת בסטטיקה של מסבכים כדי לקבוע את הכוחות ברכיבים. הוא הסתמך בכך על עבודתו של ג'יימס קלרק מקסוול.
בשנת 1964 נקרא מכתש על הירח על שמו.[8]
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Elementi di calcolo grafico: ad uso degli Istituti Tecnici (Stamperia reale di G. B. Paravia e C., Torino, 1874)
- Elementi di geometria projettiva (G. B. Paravia e Comp., Torino, 1873)
- Introduzione ad una teoria geometrica delle curve piane (Tipi Gamberini e Parmeggiani, Bologna, 1862)
- Le figure reciproche nella statica grafica (Tipografia di G. Bernardoni, Milano, 1872)
- Opere matematiche di Luigi Cremona; pubblicati sotto gli auspici della R. Accademia dei Lincei (U. Hoepli, Milano, 1914)[9]
- Preliminari di una teoria geometrica delle superficie (Tipi Gamberini e Parmeggiani, Bologna, 1866)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לואיג'י קרמונה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לואיג'י קרמונה, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- לואיג'י קרמונה, באתר MacTutor (באנגלית)
- Dolgachev, Igor V. (2005), Luigi Cremona and cubic surfaces
- Cremona, Luigi, 1911 Encyclopædia Britannica
- Antonio Luigi Gaudenzio Giuseppe Cremona, MacTutor History of Mathematics Archive, University of St Andrews
- G. B. Mathews (1917) Opere Matematiche di Luigi Cremona, Nature
- Luigi CREMONA Tricomi: La Matematica Italiana 1800–1950
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Guerraggio, Angelo; Nastasi, Pietro (2005). Italian mathematics between the two World Wars. Science Networks. Historical Studies. Vol. 29. Birkhäuser Verlag. p. 9. ISBN 978-3-7643-6555-4
- ^ Brigaglia, Aldo; Di Sieno, Simonetta (בפברואר 2011). "The Luigi Cremona Archive of the Mazzini Institute of Genoa". Historia Mathematica. 38 (1): 96–110. doi:10.1016/j.hm.2010.03.006.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "La storia dell'Istituto Matematico Guido Castelnuovo". Dipartimento di Matematica, Sapienza Università di Roma.
- ^ "Scheda Senatore CREMONA Luigi". Senato di Republicca.
- ^ George Abram Miller, Historical Introduction to Mathematical Literature The Macmillan Company, 1916
- ^ Cremona transformation
- ^ Cremona group
- ^ Cremona
- ^ White, Henry S. (1918). "Cremona's Works". Bull. Amer. Math. Soc. 24 (5): 238–243. doi:10.1090/S0002-9904-1918-03054-1.