לוח קוקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוח קוקוס והלוחות הסמוכים לו: ממערב ומדרום ללוח רכסים מרכז אוקייניים שדוחפים את לוח קוקוס מזרחה וצפונה, שמתנגש עקב כך עם הלוח הצפון אמריקאי והלוח הקריבי בתהליך הפחתה שגורם לרעידות אדמה הרסניות.

לוח הקוקוסאנגלית: Cocos Plate) הוא לוח טקטוני בעל קרום אוקייני צעיר מתחת לאוקיינוס השקט מול החוף המערבי של מרכז אמריקה, והוא נקרא על שם אי הקוקוס שנמצא בתחומו.

לוח קוקוס נוצר לפני כ-23 מיליון שנה כאשר לוח פארלון העתיק (שאינו קיים כבר) נשבר לשני חלקים: ללוח קוקוס וללוח נסקה. גם לוח קוקוס נשבר לשני חלקים כאשר המיקרו לוח ריברה (אנ') נפרד ממנו.

גבולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח קוקוס תחום על ידי מספר לוחות: מצפון-מזרח הוא גובל בלוח הצפון אמריקאי ובלוח הקריבי[1], ממערב הוא תחום בלוח הפסיפי ומדרום בלוח נסקה.

הגבולות בין לוח קוקוס ללוחות השכנים לו, קובעים, בין השאר, את הרמה הסייסמית של הלוח, והסיכון לרעידות אדמה הרסניות מתנועתו היחסית. הגבולות הדרומי והמערבי, הם גבולות עם לוחות בעלי קרום אוקייני גם כן, ועל כן גובל ביניהם רכס מרכז אוקייני. לאורך הרכס/גבול מתקיים תהליך מתיחה שמתבטא ברעידות אדמה קטנות בלבד, אגב יצירת קרום אוקיאני חדש. הגבול מצפון וצְפון-מזרח הוא עם הלוח הצפון אמריקאי, בעל הקרום היבשתי, והגבול ממזרח הוא עם הלוח הקריבי שגם הוא בעל קרום יבשתי. בשני מקרים אלה, לוח קוקוס מתנגש בהם, ומתקיים שם תהליך הפחתה אגרסיבי, בו לוח קוקוס הצפוף יותר, צונח אל מתחת ללוחות היבשתיים הללו, אגב יצירת רעידות אדמה הרסניות[2]. לדוגמה: רעידת האדמה ההרסנית של מקסיקו סיטי (1985) והרעידה ההרסנית בציפאס (2017) הן תוצאה של ההתנגשות בין לוח קוקוס ללוח הצפון אמריקאי; רעידות האדמה ההרסניות של אל סלוודור בינואר (אנ') ופברואר (אנ') 2001 הן תוצאה של ההתנגשות בין לוח קוקוס ללוח הקריבי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוח קוקוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ What are the major sources of earthquakes in Central America?, SAGE - Seismological Facility for the Advancement of Geoscience
  2. ^ V.C. Manea et al., 2013, A geodynamical perspective on the subduction of Cocos and Rivera plates beneath Mexico and Central America, Tectonophysics, by Science Direct