ההעתק המזרח אנטולי
ההעתק המזרח אנטולי (בטורקית: Doğu Anadolu Fay Hattı) הוא אזור שבר גדול באורך של כ-700 קילומטרים, המשתרע ממזרח טורקיה, לדרום-מרכזהּ.
המערך הטקטוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההעתק המזרח אנטולי יוצר גבול מסוג תנועה אופקית שמאלית בין הלוח האנטולי ללוח הערבי. ההעתק המזרח אנטולי, והצפון אנטולי שהוא בעל תנועה אופקית ימנית, אחראים יחד לתנועה מערבה של הלוח האנטולי עצמו (ביחס ללוחות הסמוכים לו), שכמו נסחט שמאלה (מערבה/הַחוּצָה) בין שני ההעתקים הללו, כתוצאה מהלחיצה שמתרחשת מזרחה להם, של הלוח הערבי כנגד הלוח האירואסייתי (ראו במפת התצלום)[1][2].
השבר הסורי-אפריקני שמהווה גבול בין תת הלוח ישראל סיני ללוח הערבי, מסתיים ו"נחסם" בצפונו על ידי ההעתק המזרח אנטולי. רמת הפעילות הסייסמית בהעתק המזרח אנטולי גדולה כמעט פי 10 מהרמה הסייסמית של השבר הסורי אפריקני: בהכללה ניתן לומר, כי התקינה לבנייה עמידה למבנים רגילים בפני רעידת אדמה שתתרחש בשבר הסורי אפריקני, מתייחסת במדינת ישראל לרעידה במגניטודה 6 בערך[3]; בעוד שביחס לפרמטרים דומים, התקינה בטורקיה מתייחסת לרעידת אדמה, על העתק המזרח אנטולי, במגניטודה 7[1].
רעידות האדמה ההרסניות בשנת 2023[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רעידות האדמה בטורקיה ובסוריה (2023)
שתי רעידות האדמה ההרסניות שהתרחשו בטורקיה ובסוריה בפברואר 2023, התרחשו על ההעתק המזרח אנטולי[4]. הראשונה הייתה במגניטודה 7.8 והשנייה במגניטודה 7.6, כל אחת על מקטע אחר של ההעתק. שבועיים לאחר מכן התרחשה רעידת אדמה הרסנית נוספת במגניטודה של 6.8[4]. ברעידות אלה נהרגו יותר מ-60 אלף בני אדם, ונפצעו יותר מ-120 אלף. על פי מחקר מקיף שפורסם באביב 2023 עולה, שפוטנציאל הסיכון מרעידות אדמה גָדַל בהעתקים הסמוכים להעתק המזרח אנטולי בעקבות רעידות האדמה הללו[4]. מחקר אחר שפורסם גם כן באביב 2023 קבע, שגיל ההעתק המזרח אנטולי הוא כ-5 מיליון שנה[5][6], צעיר בהרבה מהשבר הסורי אפריקני שגילו כ-20 מיליון שנה[7].
היווצרות פער סייסמי במהלך המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המאה ה-20 השתרר שקט סייסמי לאורך ההעתק המזרח אנטולי ונוצר פער סייסמי[4]. במאות שקדמו לה, התרחשו על ההעתק הזה רעידות אדמה הרסניות כדלקמן: בשנת 1789 רעידת אדמה במגניטודה 7.2; בשנת 1795 רעידת אדמה במגניטודה 7, בשנת 1872 רעידת אדמה במגניטודה 7.2, בשנת 1874 רעידת אדמה במגניטודה 7.1, ב־1875 רעידת אדמה במגניטודה 6.7, ב־1893 רעידת אדמה במגניטודה 7.1 ובשנת 1905 במגניטודה 6.8[1]. בשנת 1866, התרחשה רעידת אדמה במגניטודה 7.2 בגבול המזרחי של קו ההעתק, במיפגש עם הלוח הערבי והלוח האירואסייתי[8]. מאז הרעידה של שנת 1905, השתרר כאמור שקט סייסמי שהופר החל משנת 1998 בסדרה של רעידות אדמה שהתרחשו על ההעתק הזה, או בסמוך לו[4]: מדובר ברעידות האדמה של עדאנה-קייהן (אנ') בשנת 1998 במגניטודה 6.3; רעידת האדמה של בינגול (אנ') בשנת 2003 במגניטודה 6.4[9]; רעידת האדמה של אלאזיג (אנ') בשנת 2010 במגניטודה של 6.1; רעידת האדמה באלזי בשנת 2020 במגניטודה 6.7 ושתי רעידות האדמה של שנת 2023 המוזכרות לעיל[10][11].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Sezim Ezgi Güvercin et al., Active Seismotectonics of the East Anatolian Fault, Oxford Academic, Februay, 2022
- ^ Geologic Overview of Anatolia, The University of Arizona
- ^ אסף קלר וחבריו, מפות תאוצה ספקטראלית לשימוש בת"י 413 גליון תיקון 5, באתר הטכניון והמכון הגאולוגי לישראל, יוני 2011.
- ^ 1 2 3 4 5 Hayrullah Karabulut et al.,, Long silence on the East Anatolian Fault Zone (Southern Turkey) ends with devastating double earthquakes (6 February 2023) over a seismic gap: implications for the seismic potential in the Eastern Mediterranean region, Geological Society Publication, 11 May 2023
- ^ Donna L. Whitney et al., Breaking plates: Creation of the East Anatolian fault, the Anatolian plate, and a tectonic escape system, Geology 51, pp. 673–677., 2023
- ^ יוגב ישראלי, חוקרים חשפו כיצד נוצר השבר המזרח אנטולי בטורקיה, באתר ynet, 29 ביוני 2023
- ^
אופירה גל, הבקע הסורי-אפריקאי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ Ambraseys, N.N. (1997). The little-known earthquakes of 1866 and 1916 in Anatolia (Turkey). Journal of Seismology. 1, pp. 289–299
- ^ Claus Milkereit et al., Implications of the 2003 Bingöl Earthquake for the Interaction between the North and East Anatolian Faults, Geo Science World, 2004
- ^ Wendy Zukerman, Turkey earthquake reveals a new active fault zone, New Scientist, 24 October 2011
- ^ USGS, 24 January 2020. M 6.7 – 4km ENE of Doganyol, Turkey. United States Geological Survey
