לוי אידלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לוי אידלסון (1910 - אפריל 2004) היה ספורטאי ועסקן ספורט ישראלי. חבר במכבי עולמי, ממייסדי מכבי עתיד (ברית מכבים עתיד), מקים מחלקת אתלטיקה כבדה (הרמת משקולות) באגודת מכבי תל אביב ומייסד "מפעל אידלסון" באתלטיקה קלה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי נולד ביפו בשנת 1910. דור שישי בארץ ונצר למשפחת שמרלינג, שהייתה בין המשפחות היהודיות הבודדות ביפו. יחד עם שאר יהודי יפו גורשה משפחתו מן העיר במלחמת העולם הראשונה, והוא אז בן חמש, וחזרה רק לאחר שנה של נדודים בטבריה ובסג'רה. בשנות הארבעים היה פעיל ב"הגנה" ואחר כך היה לקצין. במלחמת השחרור השתתף בקרבות לשחרור לוד ורמלה.

כבן למשפחה דתית למד בבית הספר היסודי הדתי "תחכמוני" וכבר אז גילה את אהבתו לספורט. בהיותו תלמיד בית הספר היסודי הצטרף לשורות ה"מכבי" ולקח חלק פעיל בנבחרת הכדורגל של האגודה, אשר השתתפה ואף זכתה באליפות בתי הספר בשנת 1923. פציעה בגבו עצרה את קרירת הכדורגל שלו. הוא נאלץ לעזוב את הענף ובמקומו עבר לענף האתלטיקה הקלה, שם היה פעיל גם אחיו התאום חיים, שהיה אלוף בריצות הקצרות. עם פרישתו מתחרויות מיהר והפך לעסקן ספורט וככזה תרם רבות להתפתחותה של האתלטיקה הקלה בישראל ולאגודת מכבי תל אביב.

עוד בהיותו אתלט צעיר התבלט לוי באופיו הנמרץ וביכולות הארגון שלו. הוא היה בין מייסדי אגודת "מכבי עתיד" שלימים נקראה "ברית מכבים עתיד" וב-1939- היה בין מניחי היסוד ל"מכבי צפון" אשר התאחדה בהמשך עם "מכבי תל אביב". לוי היה פעיל בכל המכביות, החל בראשונה ועד למכביה ה-12 וכן עסק בארגון והוצאה לפועל של תחרויות אתלטיקה קלה בינלאומיות. לוי היה עסקן שהצטיין במעשים ולא בדיבורים. תחילה היה שופט וחבר הוועדה לאתלטיקה קלה. על פעילותו בענף זה במכביות השונות זכה להוקרה רבה, כמו גם על התנדבותו לפעילות ארגון ושיפוט במפעלי הספורט העממי.

"כשלוי אידלסון רוצה משהו, זה מתגשם בדרך כלל, בלי צורך לנאומים. כשרצה לפני שנה להקים מחלקת הרמת משקלות בבית מכבי ת"א לא עמדו על דרכו. ניתן ציוד, יש מאמן-אלוף, יש משקולאים – אז באים גם הניצחונות".

[1]

מארח ספורטאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכבוד המכביה השביעית, בשנת 1965, הגיעו לארץ שני אתלטים אורחים מארצות הברית – רייפר ג'ונסון (האלוף האולימפי מרומא 1960) וג'ון תומאס. השניים הוזמנו להופיע בתחרויות ראווה והממו את הקהל בתצוגות הספורטיביות שלהם. לוי אירח את השניים ואף הזמינם לארוחת החג בבית אחותו.

לוי היה מ"מאמצי" אתלטים בראשית דרכם, בחיבוק, מיטה וארוחה חמה. ולטר פרנקל, אריך פויאר, דבי (טרנר) מרכוס,[2] דוד ברגר הי"ד[3] וספורטאים אחרים, רבים מאוד, זכו לטיפולו המסור. עוד בראשית שנות השלושים היה בית משפחת אידלסון מעונם הראשון של ספורטאים עולים, בעיקר מתחום האתלטיקה הקלה ולימים גם באתלטיקה הכבדה. שם מצאו מזרן לישון, ארוחה חמה לאכול ויותר מכל - מילה חמה ועזרה בהשתלבות בחיים בארץ. ביתו ולבו היו תמיד פתוחים לשמוע ולעזור לספורטאים. הוא השתדל לפתור כל בעיה בה נתקלו, ולרבים מהם הצליח, במאמצים לא מעטים, למצוא תעסוקה ופרנסה.

לאחר מותו כתבה בת-טיפוחיו דבי (טרנר) מרכוס:

"כשהחלטתי לעלות לישראל הייתי רווקה בת 23. כבת יחידה, סבלתי מאוד מגעגועים להורי במהלך הרפתקה זו, אבל אז הופיע לוי, אשר ביקר אותי באולפן, סייע לי למצוא עבודה וטיפל בי כאשר נזקקתי לעזרה רפואית. הוא תמיד היה שם, תמיד נכון לעשות את הדברים הקטנים והמעשיים על מנת להקל על חיי. אני זוכרת שפעם התעקשתי שאני צריכה להתאמן בשעה ארבע אחר הצהרים – זו הייתה שעת האימון שלי באנגליה ולא יכולתי להעלות בדעתי להתאמן בשעה אחרת. לוי השיג את המפתח לאצטדיון כדי שאוכל להתאמן! זה היה סוג הדברים שלוי עשה למעני תמיד. הוא מעולם לא התווכח עמי או ניסה להניע אותי ממשהו, ותמיד ניסה רק לעשות דברים שישמחו אותי ויהפכו את חיי לנסבלים באותם חודשים ראשונים."

[4]

מפעל אידלסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולת הכותרת בפעילותו של לוי אידלסון היה מפעל האתלטיקה שהקים על מנת להנציח את זכר אחיו התאום חיים, צעיר נמרץ, ספורטאי בכל רמ"ח אבריו, אתלט וכדורסלן, שהלך לעולמו במפתיע בגיל 22, לאחר שהוציא את המשלחת לתחרויות בינלאומיות בהודו. חודשיים לאחר פטירתו של חיים ארגן לוי מרוץ שדה ראשון לזכרו, שלימים נודע כמפעל הספורט על שם חיים אידלסון. ראשיתו בחודש אפריל 1934, במירוץ שדה, ביערות שרונה בהשתתפות כ 100 ספורטאים מסניפי מכבי ברחבי הארץ. ומאז עושה מפעל זה דרכו בהתמדה.

יותר משהנציח את זכר אחיו, עומד המפעל כעדות חיה ונחישותו ומסירותו של לוי עצמו. זהו מפעל הספורט הוותיק והמתמיד בארץ, המתקיים ברציפות מזה 80 שנים.[5] הוא התקיים גם במהלך מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות.[6] שיאים ישראליים הושגו בתחרויות אלו. בין הזוכים במירוצים ולטר פרנקל, אריך פויאר, אריה עטר (אטרמן) אברהם הקר, יוסף להב (סלמה), אריה נווה (קליינשטוב), דב רבינוביץ' וברוך חבס.

נפטר באפריל[7] 2004.

בשנת 2005, כשנה לאחר פטירתו של לוי הפך המפעל על שם חיים אידלסון למפעל על-שם אידלסון להנצחת התאומים לוי וחיים אידלסון. מפעל אידלסון הנו תחרות האתלטיקה הרציפה הוותיקה ביותר בישראל.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב בר-און, מהקל לכבד - לוי אידלסון עזב את מסלול האתלטיקה לטפח קבוצות משקולאים במכבי תל אביב, חדשות הספורט, 24.11.1967.
  2. ^ טרנר מרכוס ב 12.1 שנ' לבנגקוק, אברהם פז, מעריב 11.10.1966
  3. ^ רפאל נאה, הבעל עודד בצעקות מהיציע ודברה קנתה כרטיס לבנגקוק, ידיעות אחרונות, 10.11.1966
  4. ^ מתוך חוברת לזכרו של לוי אידלסון (2005)
  5. ^ דוד אייגר, מפעל אידלסון חוגג יובל שנים לקיומו, מערבי ספורט, 27.3.1983
  6. ^ שמעון וילנצ'יק, מפעל 4 המלחמות, חדשות הספורט, ערב ראה"ש תשל"א
  7. ^ אתר "נשמה"