ליברטיניזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ליברטיניזם מתואר כהדוניזם קיצוני, גישה חסרת עכבות בכל מה שנוגע ליחסי מין ורואה חשיבות רק בהנאה. הליברטין הוא אחד נטול חסמים מוסריים אשר נתפסים בעיניו כמיותרים ולא רצויים, מתעלם ודוחה בבוז התנהגויות שהן טאבו בחברה.

כפילוסופיה, לליברטיניזם הייתה פופולריות מסוימת בבריטניה וצרפת במאות ה-17, ה-18 וה-19. בין התומכים המפורסמים של פילוסופיה זו ניתן למנות את המרקיז דה סאד וג'ון וילמוט.

היסטוריית המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה "ליברטין" הוטבעה במקור על ידי ז'אן קלווין כדי לתאר באופן שלילי את המתנגדים למדיניותו בז'נבה שבשווייץ. קבוצת הליברטינים, בראשות אמי פרין, טענה נגד "התעקשותו של קלווין כי משמעת הכנסייה צריכה להיאכף באופן אחיד נגד כל חברי ובעלי בריתו של פרין". ב-1548 נבחרו תומכיו של פרין לראשונה למועצת העיר ז'נבה, והרחיבו את בסיס התמיכה שלהם על ידי הגברת התרעומת בקרב האזרחים הוותיקים בעיר נגד מספרם ההולך וגדל של פליטים דתיים צרפתיים שברחו למדינה.

עד שנת 1555 המשיכו תומכי קלווין לשלוט במועצת העיר. באותה שנה הגיבו תומכי פרין בניסיון הפיכה משולב שדרש לפטר את הממשלה ולטבח בצרפתים.

במאות ה-18 וה-19 המונח הפך קשור יותר למונחים של דיבור. שארל-מוריס דה טליראן כתב שז'וזף בונפרטה "חיפש רק תענוגות חיים וגישה קלה לליברטינות" בעודו על כס המלוכה של נאפולי.

תיאטרון וקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליברטינים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]