אלכסנדר השישי

אלכסנדר השישי
Alexander VI
	אלכסנדר השישי. פרט מתוך "תחיית המתים" (1495-1492), פרסקו מאת פינטוריקיו
	אלכסנדר השישי. פרט מתוך "תחיית המתים" (1495-1492), פרסקו מאת פינטוריקיו
לידה	1 בינואר 1431; שטיבה, ולנסיה, כתר אראגון
נהרג	18 באוגוסט 1503 (בגיל 72); רומא, מדינת האפיפיור
מקום קבורה	Santa Maria in Monserrato degli Spagnoli
מדינה	מדינת האפיפיור
השכלה	אוניברסיטת בולוניה
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית
בנות זוג	אין ערך Vannozza dei Cattanei ; Giulia Farnese ;
ילדים	Pier Luigi de Borgia, Girolama Borgia, Isabella Borgia, Giovanni Borgia, Laura Orsini, Gioffre Borgia, Giovanni Borgia, 2nd Duke of Gandia, לוקרציה בורג'ה, צ'זארה בורג'ה, Rodrigo Borgia
מספר ילדים	10
	11 באוגוסט 1492 – 18 באוגוסט 1503; (11 שנים)
	→ אינוקנטיוס השמיני פיוס השלישי ←

אלכסנדר השישי (בלטינית: Alexander VI‏; 1 בינואר 1431 – 18 באוגוסט 1503, שמו במקור: רודריגו בורג'ה) היה האפיפיור בין 1492 ל-1503. אלכסנדר, בן למשפחת בורג'ה, היה ידוע כאחד האפיפיורים המושחתים בתולדות הוותיקן, והראשון שהכיר בגלוי בילדיו שנולדו מחוץ לנישואים. הוא הורה להוציא להורג את ג'ירולמו סבונרולה, אשר קרא תיגר על האפיפיורות. סמלו היה פר אדום על רקע זהב.

תולדות חייו

הוא נולד בעיר שטיבה (Xàtiva) שבאזור ולנסיה בכתר אראגון, בשם רודריגו לנסול (Lanzol או Llansol). הוא נסע לבולוניה ללמוד משפטים, כאשר בסיום לימודיו תואר כ"אחד המשפטנים הבולטים ביותר". כשדודו קָליקסטוּס השלישי התמנה לאפיפיור שינה את שמו לבורחה (Borja), או בהגייה האיטלקית בורג'ה (Borgia), כשם משפחתם של אמו ושל דודו. בגיל 26 מינה אותו דודו, בהתאם לגישה הנפוטיסטית אשר רווחה אז, להגמון, (בישוף) לחשמן (קרדינל) ולבסוף לסגן קנצלר ולמנהל החצר של האפיפיור. בעת בחירתו לאפיפיור היו לבורג'ה הכנסות משלוש משרות הגמון בהן החזיק, וממנזרים שונים שעמד בראשם בספרד ובאיטליה, ממלגה שנתית של 8,000 דוקטים כסגן קנצלר ו-6,000 דוקטים כחשמן. הוא היה מעורה מאוד בניהול עסקי הכנסייה ובמנגנון הבירוקרטיה האפיפיורית בשלושים וחמש שנות כהונתו כחשמן. עם השנים הפך לעשיר שבין חברי הקולגיום הקדוש.

את העושר הרב שצבר ניצל בורג'ה להתענגות על מנעמי החיים; הוא בנה לעצמו ארמון רחב ידיים בן שלוש קומות, שרוהט ברהיטים מפוארים מצופים בבד סאטין וקטיפה רקומת זהב, אולמות מעוטרים בגובלנים וכלי שולחן עשויים זהב ופנינים. הוא התרברב שברשותו די מטבעות זהב כדי למלא את הקפלה הסיסטינית. הוא נחשב לאדם מוכשר, נשוא-פנים, נעים הליכות וטוב מזג, שנון, מבריק, מלומד עם ידע באומנויות ומדעים וכבוד רב לכנסייה. כמו כן ידועה הייתה חיבתו לנשים "הנמשכות אליו בכוח רב מזה שבו נמשך הברזל אל המגנט"^[1], תוך התעלמות בוטה מחוקי הצליבט. דוגמה ידועה לשחיתותו המינית היא מופע החשפנות והאורגיה ההמונית שזכתה לכינוי "בלט הערמונים", במהלכו נשים לבושות התפשטו בהדרגה תוך שליקטו ערמונים שהיו מפוזרים על הרצפה, בעוד שהאפיפיור ואחותו צפו^[2]. את מערכת היחסים הארוכה ביותר ניהל עם פילגשו ונוצה דיי קטני (Vanozza dei Cattani), שילדה לו ארבעה צאצאים, ביניהם לוקרציה וצ'זארה בורג'ה. בגיל 59 לקח לו לפילגש את ג'וליה פארנזה בהיותה בת 19 ונשואה לאחר. בסך הכול נולדו לו שבעה ילדים לא חוקיים, אך הוא הכיר בכולם ודאג להשיג להם משרות, תארים ואדמות.

בשנת 1492, אחרי מותו של אינוקנטיוס השמיני, התכנסה קונקלווה ובחרה ברודריגו לאפיפיור. שלושת המועמדים המובילים לראשות הכס הקדוש היו רודריגו, אסקניו ספורצה וג'וליאנו דלה רוברה (לימים האפיפיור יוליוס השני). למרות שאין הוכחה ודאית לסימוניה (סחר או קנייה של משרות קודש נוצריות), על פי השמועה בורג'ה, שכשל בבחירות הקודמות לאפיפיורות מול אינוקנטיוס, קנה בכספו הרב את תמיכתם של חשמנים שונים, ובכללם את זו של ספורצה, אותו שיחד על פי האגדה בארבעה פרדים עמוסי כסף^[3]. בורג'ה בחר את השם אלכסנדר השישי, לאור המחלוקת על מעמדו של אלכסנדר החמישי שנבחר על ידי מועצת פיזה.

מיד עם בחירתו ניגש לערוך רפורמות בקוריה ולחוקק חוק שאסר על מתן שוחד. אחר כך התפנה לצבירת עושר, רדיפת שמלות וקידום משפחתו. הוא מינה לחשמנים את בנו צ'זארה בן ה-18 ואת אלסאנדרו פַארְנֶזֶה, אחיה של אחת מפילגשיו, הצעיר עוד יותר. לבנו צ'זרה הוא נתן מדינה קטנה בצפון איטליה ואת התואר הארכיבישוף השני של ולנסיה. לבתו לוקרציה סידר שלושה בעלים בזה אחר זה, כאשר את נישואיה לראשון ביטל בתוקף סמכותו כאפיפיור, והורה לבנו צ'זארה לארגן את רצח השני. לוקרציה עצמה נשאה בתפקיד ממלאת מקומו של אביה כאשר זה היה עסוק בנסיעות.

אלכסנדר כרת ברית עם משפחת ספורצה כשהשיא את לוקרציה ברוב הדר לג'ובאני ספורצה, בנו הממזר של בן דודו של אסקניו ספורצה. בברית נישואין דומה חיזק את קשריו עם ממלכת אראגון ונפולי.

אלכסנדר נהג להיפטר מיריביו על ידי הזמנתם לסעודה מפוארת, שכללה מנות מורעלות. בסיום הארוחה הוא היה מודיע להם שהם הולכים למות, ומשנה את צוואתם כך שהוא יהיה יורשם היחיד.

ב-1493 פרסם סדרה של בולות שקבעו את הגבול בין הנחלות הספרדיות לפורטוגליות בעולם החדש. ב-1498 הורה על הוצאתו להורג של ג'ירולמו סבונרולה, הרפורמטור הדתי מפירנצה.

ב-1503 הוזמן עם בנו צ'זארה לארוחה אצל החשמן קורנטו. לאחר הארוחה חלו השניים. על פי הגרסה לאירוע המקובלת על רוב החוקרים, הם ניסו להרעיל את מארחם, אולם הם שתו בטעות מכוסות היין המורעל^[4]. צ'זרה הבן החלים כעבור מספר ימים, אבל אלכסנדר בן ה-72 לא התגבר על מחלתו ומת ב-18 באוגוסט.

מחקרים היסטוריים מהעת האחרונה בוחנים מחדש חלק מהעובדות השערורייתיות על חייו של אלכסנדר. לפי חלק מהטענות, רבים מהמקורות על חייו הם זכרונותיהם של אויביו, ולכן אין להסתמך עליהם כלשונם.

אלכסנדר השישי נתן לרבים מיהודי ספרד מקלט ברומא אחרי גירושם ב-1492. בתגובה לזעמם של מלכי ספרד, איזבלה הראשונה ופרדיננד השני, ענה האפיפיור שהוא רק ממלא את הבטחתו ארוכת השנים ליהודים^[^{דרוש מקור]}, וציין כי היהודים יכולים להמשיך בחייהם ללא התערבות הנוצרים, להמשיך בטקסיהם הדתיים, לצבור עושר, וליהנות מזכויות רבות. בשנת 1497 קיבל בצורה דומה את יהודי פורטוגל שברחו ממדינתם בעקבות הטבלתם הכפויה לנצרות.

בתרבות הפופולרית

רודריגו בורג'ה משמש בתור האנטגוניסט הראשי במשחק הווידאו Assassin's Creed II מסדרת משחקי Assassin's Creed, כחבר מסדר הטמפלרים שנרצח על ידי בנו צ'זארה בורג'ה במשחק ההמשך Assassin's Creed: Brotherhood.

על סיפורו הופקו בשנת 2011 סדרת הדרמה האמריקאית הבורג'ס וכן סדרת קו-פרודוקציה אירופאית שושלת בורג'יה וגם הופק סרט על משפחת בורג'יה.

לקריאה נוספת

ברברה ו. טוכמן, 1986. "האפיפיורים של הרנסאנס מעוררים את הפרישה הפרוטסטאנטית: 1470-1530", בתוך: מצעד האיוולת, הוצאת ספרית מעריב, עמ' 59–138.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר השישי בוויקישיתוף

המושחת הקדוש (אורכב 19.10.2013 בארכיון Wayback Machine) - אורי קציר על אלכסנדר השישי
אלכסנדר השישי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אלכסנדר השישי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

↑ ברברה טוכמן, 1986, מצעד האיוולת, ספרית מעריב, עמ' 86-87
↑ ראו מידע נוסף אצל טוכמן בעמ' 98 ו באתר פרוטסטנטי
↑ שם, עמ' 85
↑ מיכאל הרסגור, "שעה היסטורית", גלי צה"ל

הקודם: אינוקנטיוס השמיני	אפיפיור (רשימת האפיפיורים)	הבא: פיוס השלישי

[1] ברברה טוכמן, 1986, מצעד האיוולת, ספרית מעריב, עמ' 86-87

[2] ראו מידע נוסף אצל טוכמן בעמ' 98 ו באתר פרוטסטנטי

[3] שם, עמ' 85

[4] מיכאל הרסגור, "שעה היסטורית", גלי צה"ל

[1]

[2]

[3]

[4]

רשימת האפיפיורים
האלף ה-1
המאה ה-1	פטרוס (33–67) • לינוס (67–76) • אנקלטוס (76–88) • קלמנס הראשון (88–99) • אווריסטוס (99–105)
המאה ה-2	אלכסנדר הראשון (105–115) • סיקסטוס הראשון (115–125) • טלספורוס (125–136) • היגינוס (136–140) • פיוס הראשון (140–155) • אניקטוס (155–166) • סוטר (166–174) • אלאוטריוס (174–189) • ויקטור הראשון (189–199)
המאה ה-3	זפירינוס (199–217) • קליקסטוס הראשון (217–222) • אורבנוס הראשון (222–230) • פונטיאנוס (230–235) • אנטרוס (235–236) • פביאנוס (236–250) • קורנליוס (251–253) • לוקיוס הראשון (253–254) • סטפנוס הראשון (254–257) • סיקסטוס השני (257–258) • דיוניסיוס (259–268) • פליקס הראשון (269–274) • אאוטיכיאנוס (275–283) • קאיוס (283–296) • מרקלינוס (296–304)
המאה ה-4	מרקלוס הראשון (308–309) • אוסביוס • מילטיאדס (311–314) • סילבסטר הראשון (314–335) • מרקוס (336–336) • יוליוס הראשון (337–352) • ליבריוס (352–366) • דמסוס הראשון (366–384) • סיריקיוס (384–399) • אנסטסיוס הראשון (399–401)
המאה ה-5	אינוקנטיוס הראשון (401–417) • זוסימוס (417–418) • בוניפקיוס הראשון (418–422) • סלסטינוס הראשון (422–432) • סיקסטוס השלישי (432–440) • לאו הראשון (440–461) • הילריוס (461–468) • סימפליקיוס (468–483) • פליקס השלישי (483–492) • גלסיוס הראשון (492–496) • אנסטסיוס השני (496–498) • סימכוס (498–514)
המאה ה-6	הורמיסדס (514–523) • יוחנן הראשון (523–526) • פליקס הרביעי (526–530) • בוניפקיוס השני (530–532) • יוחנן השני (533–535) • אגאפטוס הראשון (535–536) • סילבריוס (536–537) • ויגיליוס (537–555) • פלגיוס הראשון (556–561) • יוחנן השלישי (561–574) • בנדיקטוס הראשון (575–579) • פלגיוס השני (579–590) • גרגוריוס הראשון (590–604)
המאה ה-7	סאביניאנוס (604–606) • בוניפקיוס השלישי (607–607) • בוניפקיוס הרביעי (608–615) • אדאודטוס הראשון (615–618) • בוניפקיוס החמישי (619–625) • הונוריוס הראשון (625–638) • סוורינוס (640–640) • יוחנן הרביעי (640–642) • תאודורוס הראשון (642–649) • מרטינוס הראשון (649–653) • אאוגניוס הראשון (654–657) • ויטאליאן (657–672) • אדאודטוס השני (672–676) • דונוס (676–678) • אגתו (678–681) • לאו השני (682–683) • בנדיקטוס השני (684–685) • יוחנן החמישי (685–686) • קונון (686–687) • סרגיוס הראשון (687–701)
המאה ה-8	יוחנן השישי (701–705) • יוחנן השביעי (705–707) • סיסיניוס (708–708) • קונסטנטינוס (708–715) • גרגוריוס השני (715–731) • גרגוריוס השלישי (731–741) • זכריה (741–752) • סטפנוס (752) • סטפנוס השני (752–757) • פאולוס הראשון (757–767) • סטפנוס השלישי (768–772) • אדריאנוס הראשון (772–795) • לאו השלישי (795–816)
המאה ה-9	סטפנוס הרביעי (816–817) • פסקליס הראשון (817–824) • אאוגניוס השני (824–827) • ולנטינוס (827–827) • גרגוריוס הרביעי (827–844) • סרגיוס השני (844–847) • לאו הרביעי (847–855) • יוהנה (853–855) • בנדיקטוס השלישי (855–858) • ניקולאוס הראשון (858–867) • אדריאנוס השני (867–872) • יוחנן השמיני (872–882) • מרינוס הראשון (882–884) • אדריאנוס השלישי (884–885) • סטפנוס החמישי (885–891) • פורמוסוס (891–896) • בוניפקיוס השישי (896–896) • סטפנוס השישי (896–897) • רומנוס (897–897) • תאודורוס השני (897) • יוחנן התשיעי (898–900)
המאה ה-10	בנדיקטוס הרביעי (900–903) • לאו החמישי (903–904) • סרגיוס השלישי (904–911) • אנסטסיוס השלישי (911–913) • לנדו (913–914) • יוחנן העשירי (914–928) • לאו השישי (928–929) • סטפנוס השביעי (929–931) • יוחנן האחד עשר (931–935) • לאו השביעי (936–939) • סטפנוס השמיני (939–942) • מרינוס השני (942–946) • אגפטוס השני (946–955) • יוחנן השנים עשר (955–963) • לאו השמיני (אנטי-אפיפיור, 963–964) • יוחנן השנים עשר (964) • בנדיקטוס החמישי (964–964) • לאו השמיני (964–965) • יוחנן השלושה עשר (965–972) • בנדיקטוס השישי (973–974) • בנדיקטוס השביעי (974–983) • יוחנן הארבעה עשר (983–984) • יוחנן החמישה עשר (985–996) • גרגוריוס החמישי (996–999) • סילבסטר השני (999–1003)
האלף ה-2
המאה ה-11	יוחנן השבעה עשר (1003–1003) • יוחנן השמונה עשר (1003–1009) • סרגיוס הרביעי (1009–1012) • בנדיקטוס השמיני (1012–1024) • יוחנן התשעה עשר (1024–1032) • בנדיקטוס התשיעי (1032–1044) • סילבסטר השלישי (1045–1045) • בנדיקטוס התשיעי (1045–1045) • גרגוריוס השישי (1045–1046) • קלמנס השני (1046–1047) • בנדיקטוס התשיעי (1047–1048) • דמסוס השני (1048–1048) • לאו התשיעי (1049–1054) • ויקטור השני (1055–1057) • סטפנוס התשיעי (1057–1058) • ניקולאוס השני (1059–1061) • אלכסנדר השני (1061–1073) • גרגוריוס השביעי (1073–1085) • ויקטור השלישי (1086–1087) • אורבנוס השני (1088–1099) • פסקליס השני (1099–1118)
המאה ה-12	גלסיוס השני (1118–1119) • קליקסטוס השני (1119–1124) • הונוריוס השני (1124–1130) • אינוקנטיוס השני (1130–1143) • סלסטינוס השני (1143–1144) • לוקיוס השני (1144–1145) • אאוגניוס השלישי (1145–1153) • אנסטסיוס הרביעי (1153–1154) • אדריאנוס הרביעי (1154–1159) • אלכסנדר השלישי (1159–1181) • לוקיוס השלישי (1181–1185) • אורבנוס השלישי (1185–1187) • גרגוריוס השמיני (1187–1187) • קלמנס השלישי (1187–1191) • סלסטינוס השלישי (1191–1198) • אינוקנטיוס השלישי (1198–1216)
המאה ה-13	הונוריוס השלישי (1216–1227) • גרגוריוס התשיעי (1227–1241) • סלסטינוס הרביעי (1241–1241) • אינוקנטיוס הרביעי (1243–1254) • אלכסנדר הרביעי (1254–1261) • אורבנוס הרביעי (1261–1264) • קלמנס הרביעי (1265–1268) • גרגוריוס העשירי (1271–1276) • אינוקנטיוס החמישי (1276–1276) • אדריאנוס החמישי (1276–1276) • יוחנן העשרים ואחד (1276–1277) • ניקולאוס השלישי (1277–1280) • מרטינוס הרביעי (1281–1285) • הונוריוס הרביעי (1285–1287) • ניקולאוס הרביעי (1288–1292) • סלסטינוס החמישי (1294–1294) • בוניפקיוס השמיני (1294–1303)
המאה ה-14	בנדיקטוס האחד עשר (1303–1304) • קלמנס החמישי (1305–1314) • יוחנן העשרים ושניים (1316–1334) • בנדיקטוס השנים עשר (1334–1342) • קלמנס השישי (1342–1352) • אינוקנטיוס השישי (1352–1362) • אורבנוס החמישי (1362–1370) • גרגוריוס האחד עשר (1370–1378) • אורבנוס השישי (1378–1389) • בוניפקיוס התשיעי (1389–1404)
המאה ה-15	אינוקנטיוס השביעי (1404–1406) • גרגוריוס השנים עשר (1406–1415) • מרטינוס החמישי (1417–1431) • אאוגניוס הרביעי (1431–1447) • ניקולאוס החמישי (1447–1455) • קליקסטוס השלישי (1455–1458) • פיוס השני (1458–1464) • פאולוס השני (1464–1471) • סיקסטוס הרביעי (1471–1484) • אינוקנטיוס השמיני (1484–1492) • אלכסנדר השישי (1492–1503)
המאה ה-16	פיוס השלישי (1503–1503) • יוליוס השני (1503–1513) • לאו העשירי (1513–1521) • אדריאנוס השישי (1522–1523) • קלמנס השביעי (1523–1534) • פאולוס השלישי (1534–1549) • יוליוס השלישי (1550–1555) • מרקלוס השני (1555–1555) • פאולוס הרביעי (1555–1559) • פיוס הרביעי (1559–1565) • פיוס החמישי (1566–1572) • גרגוריוס השלושה עשר (1572–1585) • סיקסטוס החמישי (1585–1590) • אורבנוס השביעי (1590–1590) • גרגוריוס הארבעה עשר (1590–1591) • אינוקנטיוס התשיעי (1591–1591) • קלמנס השמיני (1592–1605)
המאה ה-17	לאו האחד עשר (1605–1605) • פאולוס החמישי (1605–1621) • גרגוריוס החמישה עשר (1621–1623) • אורבנוס השמיני (1623–1644) • אינוקנטיוס העשירי (1644–1655) • אלכסנדר השביעי (1655–1667) • קלמנס התשיעי (1667–1669) • קלמנס העשירי (1670–1676) • אינוקנטיוס האחד עשר (1676–1689) • אלכסנדר השמיני (1689–1691) • אינוקנטיוס השנים עשר (1691–1700)
המאה ה-18	קלמנס האחד עשר (1700–1721) • אינוקנטיוס השלושה עשר (1721–1724) • בנדיקטוס השלושה עשר (1724–1730) • קלמנס השנים עשר (1730–1740) • בנדיקטוס הארבעה עשר (1740–1758) • קלמנס השלושה עשר (1758–1769) • קלמנס הארבעה עשר (1769–1774) • פיוס השישי (1775–1799)
המאה ה-19	פיוס השביעי (1800–1823) • לאו השנים עשר (1823–1829) • פיוס השמיני (1829–1830) • גרגוריוס השישה עשר (1831–1846) • פיוס התשיעי (1846–1878) • לאו השלושה עשר (1878–1903)
המאה ה-20	פיוס העשירי (1903–1914) • בנדיקטוס החמישה עשר (1914–1922) • פיוס האחד עשר (1922–1939) • פיוס השנים עשר (1939–1958) • יוחנן העשרים ושלושה (1958–1963) • פאולוס השישי (1963–1978) • יוחנן פאולוס הראשון (1978–1978) • יוחנן פאולוס השני (1978–2005)
האלף ה-3
המאה ה-21	בנדיקטוס השישה עשר (2005–2013) • פרנציסקוס (2013–2025) • לאו הארבעה עשר (2025–מכהן)