מאגר בית זית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאגר בית זית
מיקום מאגר בית זית
מאגר בית זית
מאגר בית זית

מאגר בית זית הוא אגם עונתי מלאכותי השוכן בתוואי נחל שורק סמוך למושב בית זית בהרי ירושלים, כק"מ דרומית למבשרת ציון. הסכר והמאגר נבנו בשנות החמישים לשם החדרת מי הגשמים הזורמים בנחל שורק אל אקוויפר ירקון תנינים, אך למעשה המאגר אינו ממלא תפקיד זה, והוא מהווה דוגמה כיצד מחקר הידרולוגי לקוי מביא להחלטות שגויות ולבזבוז כספי ציבור.

הסיבה לבניית המאגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום אוויר של המאגר בסוף חורף 2006
מראה במאגר
לאן מחלחלים מי מאגר בית זית?

על מנת להעשיר את מי אקוויפר ההר המערבי נבנה סמוך לבית זית סכר גדול בערוץ נחל שורק (הגדול בנחלי הרי ירושלים המערביים), במטרה לחסום את זרימת המים, ולגרום להם לחלחל אל האקוויפר.

כישלון הפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כמה חורפים יצר הסכר אגם מלאכותי גדול, ומימיו חלחלו כפי הצפוי, אלא שבדיקה שנערכה העלתה כי כמות המים הרבה שחלחלה לא השפיעה ואפילו במעט על מאזן אקוויפר ירקון תנינים. חומר מיוחד הוכנס למי המאגר, במטרה לעקוב אחר תוואי זרימתם, ולמרבה ההפתעה החומר הופיע במעיינות נחל פרת במדבר יהודה שממזרח לנחל שורק, באקוויפר ההר המזרחי ולא במערבי.

בבדיקה מעמיקה יותר התברר כי המחקר ההידרולוגי והגאומורפולוגי באזור בו נבנה המאגר נעשה באופן רשלני ולקוי, ובעקבות כך לא ראו החוקרים כי ישנו חוסר התאמה בין קו פרשת המים הטופוגרפי ובין קו פרשת המים ההידרולוגי גאולוגי (ראו שרטוט). כלומר שיא הקימוט אינו תואם לשיא הטופוגרפי, ולכן קו פרשת המים ההידרולוגי עובר ממערב לקו פרשת המים הטופוגרפי.

הסבר מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוסר התאמה בין קו רכס טופוגרפי ובין קו רכס גאולוגי יכול להיווצר מסיבות שונות. בהרי ירושלים נוצרה אי ההתאמה בעקבות שינויים גאולוגיים כבירים: עד היווצרות הבקע הסורי-אפריקני זרמו כל נחלי מערב עבר הירדן וארץ ישראל לים התיכון, ושחקו את הפסגות הגבוהות של כל שדרת ההר (הפנה-פליין האוליגוקני). במקביל לפתיחת בקע ים המלח והערבה חלה הטיה קלה של הצד המערבי מזרחה, כתוצאה מתהליכים אלו נחלים במזרח ארץ ישראל שזרמו לים התיכון עד היווצרות הבקע, שינו את כיוונם והחלו לזרום לים המלח, הנמוך יותר. במקביל, החלו נחלי עבר הירדן לזרום גם הם לים המלח.

פתיחת בקע ים המלח יצרה קו פרשת מים ארצי חדש בארץ ישראל המערבית, החוצה אותה לאורכה מהרי הגלבוע בצפון דרך בקעת באר שבע בדרום ועד לרכסי הר הנגב. באזור יהודה ושומרון מקו פרשת המים ישנן נטיות חדות מאד של הטופוגרפיה כלפי אגן הניקוז מרום גובהם באזור ירושלים (כ-800 מטרים מעל פני הים) ועד הישפכם לים המלח (כ-400 מטרים מתחת לפני הים) לאורך קילומטרים ספורים. הבדל טופוגרפי חריף זה, גורם להתחתרות מהירה של הקניונים בשכבות הסלע, ולהעמקתם זאת בניגוד למערב קו פרשת המים, שם הזרימה מתונה יותר על פני מרחב גדול בהרבה.

בנוסף מכיוון שכמות המשקעים בצד המערבי של הרכס גבוהה בהרבה (תופעת צל הגשם המזרחי) תהליכי הבלייה מואצים בהרבה כלפי מערב הרכס וגורמים לנסיגת קו פרשת המים מזרחה. שינויים אלו הביא ליצירת קו רכס הטופוגרפי מזרחית לקו הרכס הגאולוגי.

כיום, ישנם הטוענים כי הפרויקט כלל לא כשל, אלא להיפך, השיג את מטרתו (השנייה לפחות- העשרת מי התהום. ניתן לקרוא על כך בהרחבה בקישור).

החלטות לאחר מעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם היוודע הסיבה לכישלון הפרויקט, הוחלט בכל זאת שלא להרוס את הסכר, כדי שמאגר המים יהווה לכל הפחות אטרקציה תיירותית בימות החורף. אכן, לאחר שיטפון הופך המקום למוקד טיולים ופיקניקים, עקב היותו האגם (גם אם מלאכותי) היחיד במרחב הרי ירושלים כולו. עם זאת, בשנים האחרונות ישנו לחץ הולך וגובר להסיר את הסכר, המונע את זרימתו הטבעית של נחל שורק, ופוגע במערכת העדינה של הצמחייה ובעלי החיים החיים בו. הלחץ נשען בין היתר על מקרי טביעה במאגר בשל שוליו הבוציים[1], ועל סכנת הפצת מחלות ממימיו העכורים בתחילת הקיץ, בעיקר בשל נחילי יתושים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]