לדלג לתוכן

רמת אורדוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מדבר אורדוס)
רמת אורדוס
בסינית: 鄂尔多斯沙漠
בפין-יין: È'ěrduōsī Shāmò
מידע כללי
סוג מדבר, אזור אקולוגי עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים ומידות
שטח כ־90,650 קמ"ר
מיקום
קואורדינטות 39°N 108°E / 39°N 108°E / 39; 108
עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רמת אוֹרְדוֹס או גם מדבר אורדוססינית: 鄂尔多斯沙漠; בפין-יין: È'ěrduōsī Shāmò)[1] היא אזור מדברי וערבתי השוכן על רמה בדרום האזור האוטונומי של מונגוליה הפנימית של סין, ששטחו בערך 90,650 קמ"ר, ומרכזו סביב קו אורך 109° מזרח וקו רוחב 39° צפון. הרמה מחולקת לשני מדבריות: מדבר קוּבּוּצִ'י (库布其沙漠, בפין-יין:.Kùbùqí Shāmò) בצפון, המדבר השביעי בגודלו בסין, ומדבר מָאוֹ-ווּסוּ (毛乌素沙漠, בפין-יין: .Máowūsù Shāmò) בדרום, המדבר השמיני בגודלו בסין.

רמת אורדוס מוקפת כמעט כולה על ידי הלולאה הגדולה של הנהר הצהוב (חְוָאנְג חֶה) במערב, בצפון ובמזרח. רכסי הרים מפרידים בין האורדוס למדבר גובי מצפון וממזרח לנהר הצהוב. שרשרות ההרים המפרידות בין האורדוס למרכז גובי בצפון הלולאה הגדולה בנהר הצהוב הן קארא-נארין-אולה, השאיטנולה והרי יִין, המחוברים לקצה הדרומי של הרי שינגן. בדרום ובמזרח מפרידה החומה הגדולה של סין בין האורדוס לאדמות הלס הפוריות. האורדוס מתפרש על חלקה הדרומי של האזור האוטונומי של מונגוליה הפנימית, וכן על חלקים מהישות האוטונומית נינגשיה, והמחוזות שאאנשי וגאנסו.

רמת אורדוס מהווה אזור ביניים בין הרי הימלאיה הגבוהים לבין השפלות של מזרח סין. גובהה הממוצע 1,200 מטרים מעל פני הים, כאשר כלפי דרום מתנשאת הרמה לגובה של מעל ל-1,500 מטרים, ובמערב, לאורך הגדה הימנית של הנהר הצהוב, הרי ארבוס או ארביסו, המתנשאים כ-900 מטרים מעל לערבה, מקשרים בין הרי חֶאלָאן שָׁאן להרי יין. האזור משופע באגמים מלוחים ונחלי אכזב. חלקה הצפוני של הלולאה הגדולה של הנהר הצהוב מכוסה בחולות של הנהר קוזופצ'י, רצף של דיונות שגובהן בין 12 ל-15 מטרים. בחלק מהמקומות מתקרבות דיונות חול אלו אל הנהר הצהוב, ובמקומות אחרים מפרידה בינן לבין הנהר רצועה של חול מעורב בחרסית המסתיימת במצוק תלול 15 מטרים ולעיתים 30 מטרים מעל הנהר.

בהמשך חוצות דיונות החול את הנהר הצהוב אל גדתו השמאלית, שם הן חרוצות על ידי ערוצים של נהרות שחרבו. שלשלת הרי יין, המשתרעים מקו האורך 108° ועד 112° מזרח בצפון הלולאה הגדולה של הנהר הצהוב, מאופיינים בטבע ואקלים אלפיניים, והם שונים מרכסי הרים אחרים בדרום מזרח מונגוליה בכך שהם משופעים במים ובצמחייה. באחד מרכסי ההרים, המוני-אולה, שאורכו 113 קילומטרים ורוחבו קרוב ל-32 קילומטרים, מגיע גובהם ל-2,200 מטרים עד 2,600 מטרים כשמדרונותיהם תלולים וחרוצים בקניונים מבותרים ועמקים צרים.

מדבר קובוצ'י הוא חלק מהרמה.

דיאגרמת אקלים בעיר בָּאוֹטוֹאוּ בגובה 1044 מטרים. הטמפרטורות באדום וכמות הגשמים בכחול

האקלים באורדוס מאופיין על ידי חורפים קרים ויבשים וקיצים חמים ולחים. כמות הגשמים הממוצעת ברמת אורדוס נעה בין 200 מ"מ לשנה במערב ל-450 מ"מ במזרח, כשרוב הגשם יורד במהלך סופות רעמים מיוני עד ספטמבר. אם כי קיים שוני ניכר בין שנה לשנה ובצורת היא תופעה תכופה באזור. בינואר יורדות הטמפרטורות לממוצע שבין 13- ל-10°- ורוחות קרות עזות נושבות מהצפון ומהמערב.

על פי ההגדרה של הקרן העולמית לשימור חיות הבר הצמחייה של אזור האורדוס שייכת לביומה "שטחי דשא ושיחים הרריים" ("montane grasslands and shrublands"). בין דיונות החול בצפון צומחים שיחים כדוגמת Hedysarum scoparium (מהסוג משנצת בתת-המשפחה פרפרניים) או Calligonum arborescens (מהסוג שבטוט במשפחה ארכוביתיים) בקבוצות מפוזרות. צמחים עשבוניים מקומיים כוללים את Bromus inermis, Agropyron mongolicum, Agropyron cristatum, בן-אפר מצוי (Festuca arundinacea),‏ Elymus dahuricus, דבשה לבנה (Melilotus albus), דבשה רפואית (Melilotus officinalis), לוטוס מקרין (Lotus corniculatus),‏ Pugionium cornutum, Astragalus adsurgens, ו-Filifolium sibiricum.[2] רצועת החול והחרסית המפרידה בין דיונות החול מהנהר הצהוב במקומות מסוימים מנומרת בתלוליות קטנות (בגובה של עד 1.2 מטרים), רובם מכוסים במין של לענה (Artemisia campestris) ושיחים מהסוג Caragana, וכאן גם צומח אחד הצמחים האופייניים ביותר לאזור האורדוס, שוש סיני (Glycyrrhiza uralensis), צמח חשוב ברפואה הסינית. בגדה השמאלית של הנהר הצהוב, באזורים השטוחים שבין ערוצי הנחלים היבשים צומחים על התלוליות המרובות (שגובהן נע מ-9 ס"מ ל-1.8 מטרים) שיחי ימלוח תמים (Nitraria schoberi) וזוגן השיח. כלפי דרום, מצויה צמחייה דלילה של סבך שיחים. חורשות עצים משגשגות לאורך שולי הנהר.

בהרי יין מתחילים היערות בגבהים של 1,600 מטרים ופרחי בר מסוגים רבים גדלים בשפע בקיץ, אם כי הם נעדרים צבעים בולטים. שושלת הרים זו שבגבול האורדוס מצטיינת גם בשפע רב של בעלי חיים בייחוד עופות.

מיני עופות נדירים מקננים באגמים המלוחים של האורדוס, בהם מין נדיר של שחף (Larus relictus), שהאורדוס הוא בית לכרבע מהאוכלוסייה העולמית שלו.

מצבם הנוכחי של היונקים הגדולים באזור אינו ברור. בעבר שכנו באזור בעלי חיים כדוגמת גמל דו-דבשתי, נמר השלג, אייל פרז'וואלסקי וסוס פרז'וואלסקי. בשנת 2008 הובחנה נדידה של פראים לאזורים המאוכלסים פחות שבגבול עם מונגוליה.

פסלון ברונזה של אדם, אורדוס בין המאה השלישית למאה הראשונה לפנה"ס. המוזיאון הבריטי

האדם ישב את האורדוס עוד בתקופה הפלאוליתית העליונה. בסָאלָאווּסוּ נתגלה שלד אדם המכונה "אדם אורדוס" המתוארך בין 50,00 ל-35,000 שנים לפני זמננו. מתקופה זו נמצאו להבי אבן שאורכם מגיע ל-15 ס"מ. בג'וּקָאיגוֹאוּ שבאורדוס נתגלה אתר קבורה גדול המתוארך בין השנים 2200 לפנה"ס ל-1700 לפנה"ס (סוף תקופת האבן החדשה, תחילת תקופת הברונזה).

על פי האגדה היה האורדוס מקורם של העמים הטורקים. נוודים מגדלי סוסים שכנו באזור במשך מאות רבות של שנים. החל במאה השישית לפנה"ס השתלטו על האזור שבטי השיונגנו. במהלך מרד דונגאן של 1869 התרוקן האזור מתושבים.

האזור היה מדברי במהלך בסוף עידן הקרח (לפני 13,000 עד 10,000 שנים). במהלך שינוי האקלים בהולוקן (לפני 9,000 עד 6,000 שנים) דחקו גשמי המונסון, שהגיעו אז אל רמות הלס של צפון סין, את המדבר בחזרה עד הנהר הצהוב. בתקופה המודרנית גרם המחסור בגשמים לחזרה לתנאי מדבר. עם זאת, הנזק הכבד ביותר לסביבה נגרם על ידי הפעילות במסגרת התנועות הפוליטיות שיסד מאו דזה-דונג: הזינוק הגדול קדימה ומהפכת התרבות, שבמהלכן הושמדה הצמחייה בקו הדק המפריד בין מדבריות קוּבּוּצִ'י ומָאוֹווּסוּ. הלחץ שגרם האכלוס הגובר והגידול שחל באוכלוסיית הצאן הזיקה עוד יותר לסביבה עד לנקודת אל-חזור, וכתוצאה מכך התחברו שני המדבריות בסופו של דבר בשנות ה-90 של המאה ה-20 ונוצר מדבר רציף, "מדבר אורדוס".

אוכלוסייה וכלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי נתוני 1989 התגוררו ברמת אורדוס כ-1.2 מיליון איש, שמתוכם 88% היו סינים (כלומר בני הקבוצה האתנית של ההאן) ורק 12% מונגולים. 83% מהאוכלוסייה התגוררה באזורים הכפריים ו-17% בערים.[3]

הקרקע של רמת אורדוס היא תערובת של חרסית וחול, ועקב כך, ניתן להשתמש בה לחקלאות. איכות הקרקע נפגעה בשל התהליכים הפוליטיים שתוארו בפסקה הקודמת שבהם 20% מאזורי המרעה הפכו לאדמה חקלאית. עיקר השטח החקלאי מרוכז סביב נאות המדבר, ושאר השטח משמש למרעה כבשים ועזים. אבל רעיה מופרזת של עזים גרמה לנזק בלתי הפיך לצמחייה ויחד עם הגידול באוכלוסייה האנושית, הגידול בכמות הצאן והשינויים הטבעיים בכמות הגשמים הובילו לסחף גדל של הקרקע הבלתי מיוצבת וקרקעות הלס ולמדבור. יש באזור מרבצים גדולים של סודה לכביסה אותם כורים באופן אינטנסיבי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ השמות הקדומים של האורדוס היו חֶה-טאוּ – מאוחר יותר חֶה-נָאן, כלומר "דרומית לנהר"
  2. ^ Kang Mu-Yi et al. (2003). "Ecological Regionalization of Suitable Trees, Shrubs and Herbages for Vegetation Restoration in the Farming-Pastoral Zone of Northern China". Acta Botanica Sinica 2003, 45 (10): 1157-1165.
  3. ^ Hong Jiang, Peiyuan Zhang, Du Zheng, and Fenghui Wang, The Ordos Plateau of China