מהפכת מאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ציור של הקבילדו הפתוח ב-22 במאי 1810

מהפכת מאיספרדית: Revolución de Mayo) הייתה סדרת אירועים שהתרחשו מ-18 עד 25 במאי 1810, בבואנוס איירס, בירת מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה. קולוניה ספרדית זו כללה שטחים שהיום שייכים לארגנטינה, בוליביה, פרגוואי ואורוגוואי המודרניות. התוצאה הייתה הדחתו של בלטסר אידלגו דה סיסנרוס מהשלטון והקמת השלטון המקומי, החונטה הראשונה (Primera Junta). מהפכה זו הייתה המהפכה המוצלחת הראשונה בתהליך העצמאות הדרום אמריקאי[1].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהפכת מאי פרצה בעקבות מלחמת חצי האי של ספרד. בשנת 1808, המלך הספרדי פרדננדו השביעי נאלץ לוותר על המלוכה לטובת נפוליאון, שעצר אותו והעניק את הכתר לאחיו, ז'וזף בונפרטה.
הספרדים לא קיבלו את סמכותו של ז'וזף בונפרטה ונשארו נאמנים לפרננדו השביעי, וכדי לייצג את האינטרסים של הכתר ולמלא את מקום המלך בהיעדרו, הוקמה החונטה (המועצה) של סביליה.
בין יתר פעולותיה של החונטה הייתה החלפתו של סנטיאגו דה ליניארס, המשנה למלך (המושל) של מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה (שהיה ממוצא צרפתי) בסיסנרוס (קצין בצי הספרדי).
החונטה של סביליה הובילה התנגדות לממשלת הכובש הצרפתי של ספרד, אבל בסופו של דבר סדרה של תהפוכות הביאה לאובדן הספרדי של החצי הצפוני של המדינה. ב-1 בפברואר 1810, חיילים צרפתים כבשו את סביליה והשתלטו על רוב אנדלוסיה. החונטה העליונה נסוגה לקאדיס והתפזרה, ומועצת העוצרות של ספרד ואיי הודו המערבית החליפה אותה. חדשות על אירועים אלה הגיעו לבואנוס איירס ב-18 במאי על ידי ספינות בריטיות[2].
משהגיעו הידיעות על כיבושה של סביליה בידי הצרפתים והפסקת פעולתה של החונטה שם, נמצאה תואנה לתושבי בואנוס איירס להתנתק מספרד: החונטה שייצגה את המלך הפסיקה לפעול, וסיסנרוס שמונה על ידיה איבד את הלגיטימציה; וכעת הם יכלו להקים חונטה משלהם שתהיה כשרה לא פחות מכל חונטה אחרת שתקום בספרד, ושתהייה נאמנה (באופן פורמלי) למלך פרננדו השביעי הנתון במעצר.

מהלך המהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה למלך סיסנרוס ניסה לשמור על הסטטוס קוו הפוליטי, אלא שקבוצה של עורכי דין ואנשי צבא ארגנה ישיבה מיוחדת של נכבדי העיר ב-22 במאי כדי להחליט על עתידו של המשנה למלך. נציגים הכחישו הכרה של המועצה הזמנית בספרד והקימה חונטה שמטרתה למשול במקום סיסנרוס, שכן הממשלה שמינתה אותו לתפקיד המשנה למלך אינה קיימת עוד. כדי לשמור על תחושה של המשכיות, סיסנרוס מונה בתחילה לנשיא החונטה. עם זאת, מינוי זה גרם לתסיסה עממית, לכן הוא התפטר. ב-25 במאי הממשלה שהוקמה זה עתה, החונטה הראשונה, כללה רק נציגים מבואנוס איירס והזמינה ערים אחרות שהיו תחת השלטון של המושבה לשלוח נציגים להצטרף אליה. בעקבות האירועים הללו פרצה מלחמת אזרחים בין שאר האזורים ששייכים למושבה[3].

מאי 18–24[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואנוס איירס הייתה כמרקחה לאור החדשות שהגיעו מספרד. המשנה למלך סיסנרוס התחנן לרגיעה, אבל ב-18 במאי, קבוצה של אזרחים הגיעה אליו בדרישה להקים מועצה בעיר. סיסנרוס ניסה להתחמק, אבל מנהיגי העיר לא אפשרו לו להתעלם. ב-20 במאי, סיסנרוס נפגש עם ראשי כוחות הצבא הספרדיים ששלטו על בואנוס איירס: הם אמרו שהם לא יתמכו בו ועודדו אותו להמשיך עם המועצה העירונית. המפגש נערך לראשונה ב-22 במאי וב-24 במאי, נוצרה חונטה זמנית שכללה את סיסנרוס, מנהיג הקריאולי חואן חוסה קסטלי והמפקד קורנליו סאבדרה.

מאי 25[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזרחים בבואנוס איירס לא רצו שסיסנרוס ייקח כל חלק בממשלה החדשה, לכן החונטה שנוצרה רק לפני יום התפרקה. חונטה נוספת נוצרה, הפעם עם סאבדרה כנשיא, ד"ר מריאנו מורנו וד"ר חואן חוסה פאסו כמזכירים, וחברי הוועדה היו ד"ר מנואל אלברטי, מיגל דה אסקואנגה, ד"ר מנואל בלגראנו, ד"ר חואן חוסה קסטלי, דומינגו מתאו וחואן לראה, שרובם היו קריאולים ופטריוטים. החונטה הכריזה על עצמה כשליטת בואנוס איירס עד למועד שבו ספרד תחזור לתפקד. החונטה התקיימה עד דצמבר, 1810, עד שהיא הוחלפה על ידי חונטה אחרת, החונטה הגדולה (Junta Grande) שייצגה את כל הפרובינציות.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהפכת מאי הייתה הגורם הישיר לפרוץ מלחמת העצמאות של ארגנטינה, למרות שלא הוצאה הצהרת עצמאות רשמית והחונטה הראשונה המשיכה למשול בשם המלך המודח, פרדננדו השביעי.

החונטה המשיכה להפיץ את הרעיונות המהפכניים שלה באלטו פרו (כעת בוליביה). מ-1810 עד 1816, הממשלה הייתה מעורבת במערכות צבאיות שונות, עת שהיא מנסה לשחרר ערים אחרות מהשלטון הספרדי. בעקבות הכישלונות של מספר רב של מסעות כאלו, החונטה הוחלפה בטריומווירט הראשון, אשר השתלט על סלטה וטוקומאן. ב-1812 קם הטריאומוויראט ובשנת 1814 קמה ממשלה אוטוקרטית.

כאשר המלך פרדיננד חזר לשלטון בספרד ודרש להשיב את הסדר והשלטון הספרדי על כנם, לא נותרה למנהיגי ארגנטינה (שנקראה אז "הפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה") אלא לצאת בגלוי נגדו ונציגים מרוב הפרובינציות נפגשו ב"קונגרס טוקומן", שם הוכרזה באופן רשמי עצמאות ארגנטינית ב-9 ביולי 1816.

כאשר נפוצו שמועות על הכרזה זו ברחבי דרום אמריקה, אירועים דומים התרחשו בערים אחרות, לכן אירוע זה נחשב גם כנקודת ההתחלה במאבק לעצמאות דרום אמריקה.

עם זאת, רק ב-25 במאי 1819 אושרה באופן רשמי החוקה הראשונה על ידי קונגרס טוקומן.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-25 במאי הוא חג לאומי בארגנטינה, המכונה יום הממשלה הלאומית הראשונה (First National Government). חג ציבורי זה מוגדר בחוק 21.329 ותמיד נחגג ב-25 במאי, לא משנה באיזה יום של השבוע[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מהפכת מאי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ?What is may revolution, MAY REVOLUTION
  2. ^ Amie Tsang, Bicentenary: The May Revulotion, The Argentina Independent, ‏24.05.2010 (ארכיון)
  3. ^ Argentinian Independence, Don Quijote
  4. ^ May Revolution, britannica