מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה
Virreinato del Río de la Plata
Flag of Spain (1785-1873 and 1875-1931).svgEscudo de Bogotá.svg
מלכות משנה של האימפריה הספרדית
מלכות משנה של האימפריה הספרדית
Virreinato-HE.png
מפת מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה.
מוטו לאומי
”Plus ultra”
ממשל
משטר מונרכיה
ראש הרשות המבצעת המשנה למלך בריו דה לה פלטה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה נפוצה ספרדית.
עיר בירה בואנוס איירס (1776 - 1810)
מונטווידאו (1811 - 1814)
רשות שופטת האודיינסיה המלכותית של בואנוס איירס עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת דרום אמריקה
היסטוריה
הקמה פירוק מלכות המשנה של פרו למלכויות משנה נפרדות.
תאריך 1776
פירוק נפילתה של מונטווידאו, מעוזם האחרון של המלוכנים באזור, בידי הכוחות המהפכנים.
תאריך 1814
ישות קודמת Flag of New Spain.svg מלכות המשנה של פרו
ישות יורשת Flag of Argentina (alternative).svg הפרובינציות המאוחדות של דרום אמריקה
Flag of Paraguay (1813).png פרגוואי
כלכלה
מטבע ריאל ספרדי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מלכות משנהאמריקה הספרדיתהרפורמות הבורבוניות1776מלכות המשנה של ספרד החדשהמלכות המשנה של גרנדה החדשהמלכות המשנה של פרומלכות המשנה של ריו דה לה פלטה
מלכויות המשנה באימפריה הספרדית באמריקה במאה ה-18.

מלכות המשנה של ריו דה לה פלטהספרדית: Virreinato del Río de la Plata) הייתה מלכות משנה באימפריה הספרדית בעולם החדש שהתקיימה בין השנים 1776 ו-1814 באזור בו נמצאות כיום ארגנטינה, אורוגוואי, פרגוואי ובוליביה. בירת מלכות המשנה הייתה בואנוס איירס, ובערוב ימיה שכנה במונטווידאו. שמה של מלכות המשנה נגזר מריו דה לה פלטה (מילולית: "נהר הכסף"), שהיה האזור המיושב ביותר במלכות המשנה והיווה את מרכזה הכלכלי, הפוליטי, המנהלי, התרבותי והדמוגרפי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות והקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1680 הוקמו מחוז קולוניה והעיר קולוניה דל סקרמנטו על ידי מנואל לובו, המושל הפורטוגזי של ריו דה ז'ניירו. העיר הוקמה לחופי אורוגוואי המודרנית והפכה לבירת המחוז החדש של מדינת ברזיל, אשר שאפה להתרחב מעבר לשטחים שהוקצו לה בחוזה טורדסיאס. ב-1681 נכבשה העיר על ידי הגנרל הספרדי חוסה גארו, אך הושבה לפורטוגל מספר חודשים לאחר מכן, כחלק מתנאיו של חוזה ליסבון. בשנים אלו, כחלק משיטת ארגון הסחר האימפריאלית בצי האינדיאס, המסחר שבין מלכות המשנה של פרו וספרד התנהל בעיקר דרך נמלה של לימה, דבר שמנע את התפתחותה של בואנוס איירס או ערים אחרות בחוף המזרחי של אמריקה הדרומית. כתוצאה מהגבלה זו, משך הזמן להעברת סחורות בין ספרד לעולם החדש התארך בחודשים, מה שהוביל לפריחתו של סחר בלתי חוקי, בעיקר דרך הנמלים של בואנוס איירס, מונטווידאו ואסונסיון.

בשנת 1776, במסגרת הרפורמות הבורבוניות, הורה קרלוס השלישי, מלך ספרד על הקמתה של מלכות משנה חדשה באמריקה הדרומית בשם מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה. מלכות המשנה נקרעה משטחה רחב הידיים של מלכות המשנה של פרו[1] וכללה את האודיינסיות ששכנו ממזרח להרי האנדים ובהן עבר נתיב הסחר שהתפתח סביב מכרות הכסף של פוטוסי. גם המושבה גינאה הספרדית היה נתונה לשלטונה המנהלי של מלכות המשנה החדשה.[2] ההחלטה על הקמת מלכות המשנה התקבלה על מנת להיטיב את השליטה הספרדית באזור לנוכח הנוכחות הפורטוגלית ואומות אירופאיות נוספות שהחלו לגלות עניין באזור והסחר הלא חוקי הער שהתנהל בו.[3] על אף שהאליטה בלימה התנגדה להחלטה הזו, היא יצאה אל הפועל באופן מיידי. בירת מלכות המשנה נקבעה בבואנוס איירס, ששכנה על גדתו המערבית של ריו דה לה פלטה. שלטונות הקפיטניה חנרל של צ'ילה ביקשו מהמלך שלא להיכלל במלכות המשנה החדשה; בקשתם אושרה, אך למורת רוחם, נקרעה מצ'ילה הפרובינציה של קוז'ו (Cuyo) ובירתה מנדוסה, שהיו ממזרח להרי האנדים.

המאה ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכות המשנה החדשה נאלצה להתמודד עם שאיפות האימפריה הפורטוגזית לכיבוש שטחיה הסמוכים לברזיל. מלך ספרד קרלוס השלישי החליט לצאת לפעולה כנגד הפורטוגזים, בעודו מנצל את המצב הבינלאומי המיוחד שנוצר בעקבות מלחמת שבע השנים ומלחמת העצמאות של ארצות הברית; צרפת הייתה לבעלת בריתה של ספרד, בעוד הממלכה המאוחדת, שהייתה נתונה בהתמודדות עם חוסר השקט במושבותיה, החליטה להיוותר נייטרלית בסכסוכים שבין ספרד לפורטוגל. פדרו דה סבאיוס, המשנה למלך, כבש את קולוניה דל סקרמנטו ואת איי סנטה קתרינה לאחר שלושה ימי מצור, מה שהביא את הפורטוגזים לחתום על חוזה סן אידלפונסו הראשון. במסגרת ההסכם, הכירו הפורטוגזים בשליטתה של ספרד על אגן ריו דה לה פלטה והעבירו לה את השליטה באורוגוואי. בתמורה, הכירו הספרדים בשליטתה של פורטוגל בריו גראנדה דו סול. סבאיוס הוחלף בחואן חוסה דה ורטיס אי סלסדו,[3] עליו הוטלה המשימה לפתח את הייצור המקומי של פשתן וקנבוס, סחורות שהיו נחוצות לתעשיית הטקסטיל הספרדית המתפתחת.

בשנים הראשונות שלאחר הקמתה, בראשית שנות ה-80 של המאה ה-18, התמודדו שלטונות מלכות המשנה עם מרידות חברתיות-פוליטיות שזעזעו את אזור האלטיפלאנו כולו ובהן אלו של טופאק אמארו השני, תומאס קטארי וטופאק קטארי.

על מנת להקל את המסחר במלכות המשנה החדשה, התיר קרלוס השלישי לאוניות ספרדיות המאוישות במלחים ספרדים לסחור דרך הנמלים של בואנוס איירס ומונטווידאו ולא רק דרך לימה, כבעבר. מנמלים אלו יובאו לספרד מוצרים הפטורים ממס והוקמו בהן לשכות סחר של מדינות זרות ובתי דין למסחר. אולם, לא היה מדובר בסחר חופשי, אלא בגרסה מוקדמת ומצומצמת שלו. בעשור שבין 1778 ו-1788 היקף המסחר שבין ספרד למושבותיה באמריקה עלה ב-700%. משרדי מכס הוקמו בבואנוס איירס ב-1778 ובמונטווידאו ב-1789. אולם, המדיניות הספרדית עדיין הגבילה את הסחר דרך מלכות המשנה והעדיפה להעביר סחורות יקרות כמו כסף מפוטוסי דרך לימה.

שיטת החלוקה למחוזות שנקראה "קורחימיינטו" בוטלה במלכות המשנה ב-1782 והוחלפה בשיטה שכונתה "אינטנדסיאס". מטרת השיטה החדשה הייתה להגביר את הריכוזיות מלכות המשנה ולאפשר לה שלטון אפקטיבי יותר. האינטנדסייה הראשית הוקמה בבואנוס איירס וערים גדולות אחרות הפכו למרכזי אינטנדסיאס אזוריות. ב-1776, ספרד קיבלה מצרפת את השליטה על איי פוקלנד, והקימה בהם את מושבת העונשין פוארטו סולדד. ב-1767, לאחר שחיזקו את שליטתם באיי, הכפיפו אותם למרותה של מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה. סילוק מתיישבים בריטים מהאיים ב-1770 הובילו למשבר בין המדינות, אשר נפתר בהסכם שאפשר לבריטים לשוב אליהם. אולם, אף אחת מהמדינות לא ויתרה או אכפה את ריבונותה על האיים, מה שהוביל בעתיד לסכסוך על השליטה על האיים ולמלחמת פוקלנד.

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-19, בואנוס איירס החלה להפוך לעצמאית יותר וכלכלתה ותשתיותיה החלו מתבססות בפני עצמן, ללא צורך בתמיכה הכלכלית והניהול של הממשל המרכזי במדריד. מלחמות ופלישות חוזרות של בריטניה הובילו להתדרדרות במצב הכללי במלכות המשנה, בעיקר בשל הפגיעה הבריטית במסחר הימי שיצא מנמליה. בתקופה זו, תושבי האודיינסיה של פרו עילית החלו להתמרמר כנגד ההעדפה של מרכזי השלטון בבואנוס איירס בפיתוח והגנה על אזור ריו דה לה פלטה, על אף שהמחוזות הצפוניים היו אלו שסיפקו את רוב ההכנסות למלכות המשנה (בעיקר ממכרות הכסף בפוטוסי); בשלבים שונים, 75% מההכנסות של מלכות המשנה הגיעו מהאודיינסיה. גם תושבי האודיינסיה של אלטו פלאטה (אזור פרגוואי של ימינו) החלו מתנגדים לשלטון המרכזי בבואנוס איירס, בעיקר בשל המונופול שלו על הייצוא.

המלחמות הנפוליאוניות באירופה העסיקו את הממשל המרכזי בספרד, ובהיעדרו קמו חונטות מהפכניות של קריאולים ומסטיסים במספר ערים ובעיקר בלה פאס וצ'וקיסקה, ובכך היוו את התקדים לשלטון עצמי. לאחר ההפסד של ספרד בקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה, נפוליאון הכתיר את אחיו ז'וזף בונפרטה כמלך ספרד. ב-1805 הצי הספרדי הושמד על ידי בריטניה בקרב טרפלגר ועל כן, הודיעה הממשלה הספרדית למלכות המשנה של ריו דה לה פלטה שלא תוכל להגן עליה במקרה של פלישה בריטית. ב-27 ביוני 1806, פלשו לבואנוס איירס 1,500 חיילים בריטים בפיקודו של קולונל ויליאם בריספורד. המשנה למלך, רפאל דה סוברמונטה, נמלט מהעיר אל קורדובה. הכוח הבריטי הובס על ידי מיליציות מקומיות מבואנוס איירס ומונטווידאו, על אף אזלת ידם של חיל המצב הספרדי והממשל. בפברואר 1807 הגיע כוח בריטי נוסף שמנה 8,000 חיילים, אשר הצליח לכבוש את מונטווידאו לאחר קרב קשה. במאי הגיע לעיר לוטננט גנרל ג'ון וייטלוק, אשר פיקד על המתקפה על בואנוס איירס ב-5 ביולי. לאחר שאיבד יותר מחצי מחייליו, וייטלוק חתם על הסכם הפסקת אש ושב לבריטניה.

בשנת 1810 התחוללה מהפכת מאי בה הודח המשנה למלך סיסנרוס (Cisneros) בידי המהפכנים בבואנוס איירס. למהפכה הובילו גורמים רבים וביניהם: עצמאותו הכלכלית של האזור, כישלונה של ספרד בניהול והגנה של מלכות המשנה, הצלחותיהן של המיליציות המקומיות והעובדה שגברו על כוח בינלאומי כמו בריטניה. מלכות המשנה החלה להיקרע בין הכוחות השונים: ארגנטינה הפכה עצמאית בפועל ב-1810, פרגוואי הכריזה על עצמאותה ב-1811, אזור האנדים היה תחת שליטת המלוכנים ממלכות המשנה של פרו ובסופו של דבר אוחד אליה, ובשאר השטח קמו כוחות מהפכניים. מושל מונטווידאו, פרנסיסקו חביאר דה אליו, נתמנה בידי ההקורטס של קדיס למשנה למלך החדש, והכריז על בואנוס איירס כעיר מורדת. הוא היה נתון למצור של שנתיים ששמו עליו המהפכנים במונטווידאו, ועם נפילת העיר ומנוסתו לספרד, חדלה מלכות המשנה מלהתקיים.[1]

ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שמלכות המשנה של ריו דה לה פלטה נחשבה למושבה ספרדית, חלק מהאימפריה הספרדית, בפועל היא הייתה לרכושו הפרטי של מלך ספרד. שיטת שלטון זו אפשרה גם לספרד עצמה וגם למושבותיה לקיים מערכות חוקים ותקנות שלא מושפעת מאלו של המושבות האחרות.

חלוקה טריטוריאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכות המשנה חולקה בצורה הבאה:[3]

המשנה למלך של ריו דה לה פלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלך ספרד מינה משנה למלך שינהל את מלכות המשנה בשמו. תחילה, כהונתם לא הייתה קצובה בזמן ויכלה להימשך לכל החיים; מאוחר יותר נקצבה כהונתם ל-3 עד 5 שנים.[3] בשל המרחק בין ספרד לדרום אמריקה, ומאחר שדרך התקשורת היחידה באותם ימים הייתה דרך הים, היה פער זמן משמעותי בין ההכרזה על משנה למלך ועד תחילת כהונתו בפועל. הדבר נכון לשאר התקשורת שבין ספרד למושבותיה באמריקה הדרומית, ולכן למלכות המשנה ולמשנה למלך היה חופש פעולה משמעותי. להלן רשימת המשנים למלך:[4]

דיוקן שם תקופת כהונה תאריך מינוי מלך בזמן הכהונה הערות
Pedro de Cevallos.jpg
פדרו אנטוניו דה סבאיוס 15 באוקטובר 1777 - 26 ביוני 1778 1 באוגוסט 1776 קרלוס השלישי, מלך ספרד
Juan José de Vértiz y Salcedo.jpg
חואן חוזה דה ורטיס אי סלסדו 26 ביוני 1778 - 7 במרץ 1784 27 באוקטובר 1777 התפטר
Virrey Loreto.jpg
ניקולס דל קמפו 7 במרץ 1784 - 4 בדצמבר 1789 13 באוגוסט 1783 קרלוס השלישי, מלך ספרד, קרלוס הרביעי, מלך ספרד
Nicolás Antonio de Arredondo.png
ניקולס אנטוניו דה ארדונדו 4 בדצמבר 1789 - 16 במרץ 1795 21 במרץ 1789 קרלוס הרביעי, מלך ספרד התפטר
Pedro Melo de Portugal.jpg
פדרו מלו דה פורטוגל 16 במרץ 1795 - 15 באפריל 1797 5 בפברואר 1794 מת במהלך כהונתו
ממשלה זמנית 15 באפריל 1797 - 2 במאי 1797 ממשלה זמנית בזמן ההמתנה למינוי והגעת המשנה למלך החדש
Antonio Olaguer Feliú.png
אנטוניו אולגר פליו 2 במאי 1797 - 14 במאי 1799 בתקופת שלטונו נאלץ להתמודד עם פלישות ונוכחות של כוחות בריטים ופורטוגזים באזור ריו דה לה פלטה. כמו כן, נאלץ להתמודד עם רעיונות מהפכניים שהתפתחו במלכות המשנה בהשראת המהפכה הצרפתית שהתחוללה באותה התקופה. הוא פתח לראשונה את נמל בואנוס איירס לספינות מסחר זרות על מנת להמריץ את הפעילות הכלכלית במלכות המשנה
Avilés1.jpg
גבריאל דה אבילס 14 במאי 1799 - 20 במאי 1801 25 באוקטובר 1797
Joaquin del Pino.jpg
חואקין דל פינו אי רוסאס 20 במאי 1801 - 11 באפריל 1804 14 ביולי 1800 מת במהלך כהונתו
Rafael de Sobremonte.jpg
רפאל דה סוברמונטה 11 באפריל 1804 - 10 בפברואר 1807 10 בנובמבר 1804 במהלך הפלישה הבריטית לריו דה לה פלטה נכבשו בואנוס איירס ומונטווידאו לפרקי זמן שונים. הקבילדו אילץ את סוברמונטה לעבור למונטווידאו והוא העביר את סמכויותיו הצבאיות לסנטיאגו דה ליניארס. סמכויותיו נשללו לחלוטין במשפט צבאי.
Santiago de Liniers.jpg
סנטיאגו דה ליניארס 10 בפברואר 1807 - 30 ביוני 1809 קרלוס הרביעי, מלך ספרד, פרננדו השביעי, מלך ספרד, חוסה הראשון, מלך ספרד משנה למלך זמני, שכהונתו אושרה על ידי קרלוס הרביעי, מלך ספרד. הוחלף על ידי החונטה של סביליה
Baltasar Hidalgo de Cisneros.jpg
בלתאסאר הידלגו דה סיסנרוס 30 ביוני 1809 - 25 במאי 1810 11 בפברואר 1809 חוסה הראשון, מלך ספרד מונה על ידי החונטה של סביליה. הודח במהלך מהפכת מאי והוחלף על ידי החונטה הראשונה
General Francisco Javier de Elío (Museo del Prado).jpg
פרנסיסקו חביאר דה אליו 25 במאי 1810 - ינואר 1812 31 באוגוסט 1810 הכריז על עצמו כמשנה למלך לאחר מהפכת מאי, וכהונתו אושרה על ידי הקורטס של קדיס, שגם הכריזה על מונטווידאו כבירת מלכות המשנה החדשה ועל בואנוס איירס כעיר מורדת

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]