מועדון ארוחת הבוקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מועדון ארוחת הבוקר
The Breakfast Club
Breakfastclub.PNG
כרזת הסרט
במאי ג'ון יוז
מפיק ג'ון יוז
נד טנון
תסריטאי ג'ון יוז
עורך דידי אלן
שחקנים ראשיים ג'אד נלסון
מולי רינגוולד
אמיליו אסטבז
אנטוני מייקל הול
אלי שידי
פול גאלסון
מוזיקה רובי בנסון
קרלה דה ויטו
קית' פורסי
ג'ק יוס
צלם תומאס דל רות
מפיץ סרטי יוניברסל
מדינה ארצות הברית
הקרנת בכורה 15 בפברואר 1985
ישראלישראל 5 ביולי 1985[1]
משך הקרנה 97 דקות
שפת הסרט אנגלית
תקציב 1,000,000‏$[2]
הכנסות 51,525,171‏$
הכנסות באתר מוג'ו breakfastclub
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מועדון ארוחת הבוקראנגלית: The Breakfast Club) הוא סרט דרמה-קומית ונעורים אמריקאי משנת 1985 בבימויו של ג'ון יוז. הסרט עוקב אחרי חמישה בני נוער, אשר כל אחד מהם מייצג צעיר סטריאוטיפי שונה בתיכון בארצות הברית של שנות ה-80, הנמצאים ביחד בריתוק ביום שבת, ה-24 במרץ 1984, בתיכון שרמייה שבאלינוי. במהלך הסרט מגלה כל אחד מהצעירים שחבריו עמוקים יותר מהסטריאוטיפים שלהם. הסרט נקרא בשם "מועדון ארוחת הבוקר" כיוון שכך השיב בנו של אחד מחבריו של יוז כשנשאל איך נקרא הריתוק ביום שבת בבית ספרו.

בני הנוער בסרט שוחקו על ידי אמיליו אסטבז (אנדרו קלארק, הספורטאי), אנטוני מייקל הול (בריאן ראלף ג'ונסון, החנון), ג'אד נלסון (ג'ון בנדר, המורד המסומם), מולי רינגוולד (קלייר סטנדי, המפונקת העשירה) ואלי שידי (אליסון רינולדס, המוזרה). פול גאלסון שיחק את ריצ'רד וארנון, המנהל והאחראי על התלמידים, וג'ון קפלוס שיחק את השרת, קרל יוז. מכל הצוות רק רינגוולד והול, היו באמת בני נוער בשעת צילום הסרט ונלסון היה באותה תקופה בן 25.

הופעתו של ג'אד נלסון הושפעה רבות משיטת המשחק הייחודית שלו לפיה הוא נשאר בדמות גם כשהמצלמה הייתה כבויה. הוא הואשם בכך שהציק למולי רינגוולד, על הסט, בשל התעקשותו להישאר בדמות. ההתנהגות זו, כמעט הביאה את יוז לידי פיטרו של נלסון. באופן אירוני, היה זה "יריבו" בסרט, אמיליו אסטבז, שקם להגנתו.

רינגוולד והול יצאו ביחד במשך זמן קצר לאחר סוף הקרנת הסרט.

חלק מהשחקנים (שיידי, רינגוולד, הול וגאלסון) הופיעו יחד בטקס הסרטים של MTV לשנת 2005 שם קיבל הסרט את פרס דלי הזהב עבור מצוינות.

שיר הנושא של הסרט הוא (Don't You (Forget About Me של סימפל מיינדס. הסישיר שהופיע בפסקול הסרט הפך לאחד השירים המצליחים של שנות השמונים.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שבת, ה-24 במרץ 1984, בשעה 7 בבוקר חמישה תלמידים מתייצבים בבית הספר התיכון שרמר, שבשרמר אילינוי, למרות שאינם זרים זה לזה, הנערים הגיעו מקבוצות חברתיות שונות ואינם מכירים זה את זה, וכן יש להם מעט במשותף: קלייר סטנדלי (מולי רינגוולד) , הנערה היפה והמפונקת, אלוף המדינה בהאבקות אנדרו קלארק (אמיליו אסטבז), תולעת הספרים בראין ג'ונסון (אנטוני מייקל הול), אליסון רינולדס המרוחקת חברתית (אלי שידי) וג'ון בנדר (ג'אד נלסון) המורד.

החמישה נפגשים בספריה שם המנהל ריצ'רד ורנון פוגש אותם, מורה להם לא לדבר, לישון, או לזוז מכסאם במשך 9 השעות הבאות. התלמידים מקבלים משימת חיבור, עליהם לתאר ב-1000 מילים, "מי אתה חושב שאתה?". ורנון עוזב את הילדים וחוזר רק לעתים לבדוק לשלומם. בנדר, שלו מערכת יחסים מלאת ריבים עם ורנון, מתעלם מהוראותיו, מתגרה באנדרו ובראין ומציק לקלייר. אליסון נשארת שקטה בהתחלה למעט התפרצויות אקראיות.

החמישה מעבירים את הזמן בדיבור, ריבים ואף עישון קנאביס שבנדר שמר בארונו. בהדרגה החמישייה נפתחת אחד לשני ומתחילים לסודותיהם נחשפים, אליסון היא שקרנית פטולוגית, אנדרו לא מסוגל לחשוב בשביל עצמו, ג'ון עובר התעללות בידי אביו, בראין ניסה להתאבד בעברו וקלייר היא בתולה שנמצאת תחת לצח מתמיד של חברותיה. לנערים גם מערכת יחסים סבוכה עם הוריהם המודגמת בסצנה בה התלמידים מגיעים לבית הספר. הוריה של קלייר משתמשים בה ככלי בריבים הדחופים ביניהם. בסצנת הפתיחה היא מדברת עם אביה שלא מתרגש מהעונש שקיבלה או מהמעשה שבגינו נענשה, קלייר גם נדהמת שלא הצליח להוציא אותה מהריתוק ושהיא נאלצת להענש. אביו של אנדרו רודה בו להגיע להשגים טובים יותר ונוזף בו לעתים קרובות, בסצנת הפתיחה אביו נוזף בו על כך שנתפס וכי התנהגות כזאת תמנע ממנו מלגה. ג'ון ואמו נחשפים להתעללות פיזית ומילולית מצד אביו, ג'ון צועד לבית הספר באגרסיביות לבדו. בראין נמצא תחת לחץ תמידי של הוריו, שמתגאים בו בכל הזדמנות, להצליח. בסצנת הפתיחה בראין מגיע עם אמו ואחותו שנוזפות בו שלא יאחר. הוריה של אליסון מתעלמים ממנה עקב בעיותיהם האישיות, בסצנת, הפתיחה אליסון היא היחידה שלא משמיעים את השיחה בינה לבין הורהּ, היא יוצאת מהמושב האחורי ונגשת למושב הקדמי אך הרכב נוסע לפני שאליסון הספיקה להגיע.

למרות ההבדלים בין הנערים והמיקום החברתי השונה ביניהם, בין החמישה נוצרת חברות, ואף זוגיות בין החמישה. קלייר לוקחת על עצמה לגרום לאליסון להבין כמה היא יפה, ועושה לה שינוי תדמית. השינוי אצל אליסון מושך את אנדרו. קלייר שרוצה לשנות את תדמית "הבתולה החסודה" שדבוקה לה, מנשקת את ג'ון בארון, ועושה לו גם סימן מציצה. למרות שהם חושבים שהיחסים ביניהם יגמרו בסוף הריתוק, הדרך שבה הם מביטים זה בזה משתנה.

הריתוק עומד להסתיים ולבקשת התלמידים בראין כותב חיבור שורנון יקרא לאחר שילכו. התלמידים נפרדים מחוץ לבית הספר, אנדרו ואליסון מתנשקים ואליסון לוקחת ממנו את תג האליפות, קלייר נותנת לג'ון את אחד מעגיליה אותו הוא עונד. ורנון קורא את החיבור (בדיבובו של בראין). בחיבורו בראין מציין איך ורנון שפט את החמישה לפני שנכנסו לריתוק, לפי ההגדרה הפשוטה ביותר: מוח חכם, אתלט, מוזרה, עבריין ונסיכה. בראין חותם את החיבור תחת "מועדון ארוחת הבוקר". הסרט מסתיים בג'ון מרים אגרוף לאות ניצחון בדרכו הביתה.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'אד נלסון - ג'ון בנדר

מולי רינגוולד - קלייר סטנדי

אמיליו אסטבז - אנדרו קלארק

אנטוני מייקל הול -בראין ראלף ג'ונסון

אלי שידי - אליסון ריינולדס

פאול גאלסון - ריצ'רד ורנון

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים טוענים כי סוף הסרט, בו אליסון (המוזרה) מוותרת על חלק מתכונותיה, והופכת לנערה רגילה (איפור, חולצה ורודה) היה מאכזב[דרוש מקור]. עם זאת, היא לא איבדה לגמרי את נטיותיה הקליפטומניות ובסוף הסרט היא לוקחת את סמל הקבוצה של אנדרו (הספורטאי) כסימן של חיבה.

כיוון שיש במועדון ארוחת הבוקר חמש דמויות, אחת מהדמויות נאלצה להישאר לבד בשעה שהארבע האחרות הופכו לזוגות. מספר צופים מצאו אכזבה בכך שדווקא בריאן (החנון) נשאר לבד, ובכך חיזק את המוסכמה שאנשים חכמים לא יקבלו תשומת לב של המין השני באותה מידה בה יקבלו אותה אנשים אתלטים או מורדים. יוז טען בתגובה שבריאן, למרות כישוריו האקדמיים לא היה מפותח מספיק מבחינה רגשית בשביל להיות במערכת יחסים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]