לדלג לתוכן

מחמל"י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחמל"י
שלד לווייתן מצוי ששיקמה והרכיבה העמותה ומוצג באוניברסיטת חיפה
שלד לווייתן מצוי ששיקמה והרכיבה העמותה ומוצג באוניברסיטת חיפה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברים 12 (נכון ל־2024) עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא דני כרם
יושב ראש רותם תעסה
מנכ"ל עוז גופמן
תקופת הפעילות 1994–הווה (כ־32 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
immrac.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מחמל"י – מרכז חקר, מידע וסיוע ליונקים ימיים בישראל היא עמותה המוקדשת לשימור אוכלוסיות היונקים הימיים והסביבה הימית לחופי ישראל באמצעות מחקר, חינוך, העלאת מודעות ציבורית וקידום חקיקה.

עמותת מחמל"י נוסדה בשנת 1994 בשם יד ליונק הימי, ונרשמה כעמותה בתחילת 1995. היא שינתה את שמה לשם הנוכחי בשנת 2000.

ב-1994, העמותה קיבלה חסות תחת המכון ללימודי הים ע"ש ליאון רקנאטי בחיפה. ב-1997 בית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה הכריזה על מחמל"י כעל פרויקט מחקר רשמי של האוניברסיטה, שבמסגרתו מוקמת מעבדה לשימור שלדים של יונקים ימיים.

ב-2007 קברה העמותה גופה של גור לווייתן מצוי באורך של 14 מטר שהגיע אל נמל קצא"א באשקלון. שנה לאחר מכן, הוציאה העמותה את השלד, שיקמה ושחזרה אותו, והוא מוצג בבניין הרב תכליתי באוניברסיטת חיפה.[1][2]

ב-2016 הקימה מחמל"י את מרכז הדולפין והים באשדוד, בו נמצא אוסף שלדי היונקים הימיים שאספה. המרכז מתופעל על ידי עמותת דלפיס.

ב-2023, החלה העמותה בשיתוף אקווריום ישראל בפרויקט לחילוץ שלד נוסף של לוויתן מצוי שנסחף אל חוף ניצנים בשנת 2019. השלד הוצא מהחול, עבר שיקום ושחזור והוא מוצג באקווריום.[3][4]

ב-2025, נפתחה במוזיאון הימי הלאומי בחיפה תערוכת שלדי לווייתנאים בשיתוף פעולה של העמותה, של המכון ללימודי הים ע"ש ליאון רקנאטי ושל המוזיאון. תערוכה זו היא התערוכה המקיפה ביותר שנערכה בישראל שהוקדשה ליונקים ימיים. היא כללה שלדים, גולגולות ועצמות של 11 מיני יונקים שונים, בניהם: נקבת כלב ים נזירי מצוי, זיפיוס חלול-חרטום, סטנלה מפוספסת, עבשן קטלני, ראשתן, גרמפוס אפור ועוד.[5][6][7]

פעילויות מחמל"י כוללות:

  • מחקר
    • עדכון רשימות מיני הלווייתנאים באזור האגן המזרחי של הים התיכון.
    • עריכת סקרים ללמידת אורח החיים של הדולפינן המצוי – המין המקומי הנפוץ ביותר.[8]
    • ביצוע נתיחות שלאחר המוות של גופות לווייתנאים על מנת להסיק מסקנות נילוות.
  • מוקד דיווחים – איוש רשת לאומית לדיווחים בזמן אמת של יונקים ימיים במצוקה, צפים או כאלה שהוחפו.[9]
  • הסברה וחינוך – ראיונות לתקשורת, הרצאות ציבוריות, דוכני מידע ומרכזי פעילויות בתערוכות וימים "ירוקים", כמו גם תוכניות חינוכיות בקרב הגילאים השונים מגני ילדים למוסדות אקדמאיים.
  • חקיקהשדלנות לחקיקה המיועדת לשימור הסביבה הימית בכלל והיונקים הימיים בפרט.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]