מיגל פרימו דה ריברה
לידה |
8 בינואר 1870 חרס דה לה פרונטרה, ממלכת ספרד | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
16 במרץ 1930 (בגיל 60) פריז, צרפת | ||||
שם לידה | Miguel Primo de Rivera y Orbaneja | ||||
מדינה | ספרד | ||||
מקום קבורה | Iglesia-convento de la Merced (25 במרץ 1947) | ||||
מפלגה | Spanish Patriotic Union | ||||
בן או בת זוג |
Casilda Sáenz de Heredia (1902–1908) Mercedes Castellanos (1928–1928) | ||||
| |||||
פרסים והוקרה | |||||
| |||||
חתימה | |||||
מיגל פרימו דה ריברה אי אורבאנחה (בספרדית: Miguel Primo de Rivera y Orbaneja; 8 בינואר 1870 - 16 במרץ 1930) היה שליט ספרד בין 1923 ל-1930.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרימו דה ריברה נולד ב-8 בינואר 1870 למשפחה אריסטוקרטית בחרס דה לה פרונטרה. הוא התגייס לצבא הספרדי והשתתף במלחמותיה של ספרד במרוקו, בקובה ובפיליפינים. מאוחר יותר החזיק במספר תפקידים בכירים בצבא.
בשנת 1923 פרסם את מניפסט ברצלונה ותפס את השלטון בספרד בהפיכה שנערכה בתמיכת הצבא, בעלי אחוזות וארגוני סוחרים. המלך אלפונסו ה-13 הכיר בשלטונו ומינה אותו באופן רשמי לראש הממשלה. עם עלייתו לשלטון השעה פרימו דה ריברה את החוקה, הכריז על ממשל צבאי, חיזק את הצנזורה והוציא את המפלגות מחוץ לחוק. לאחר מכן הקים את המפלגה החוקית היחידה, "האיחוד הספרדי הפטריוטי" (Unión Patriótica Española). פרימו דה ריברה ניסה לצמצם את האבטלה באמצעות השקעת כספים בעבודות ציבוריות, אך הדבר הביא לעלייה באינפלציה. בסופו של דבר איבד את תמיכת הציבור, ועזב את כיסאו בינואר 1930. חודשים ספורים אחר כך מת בפריז, ככל הנראה מסוכרת.
לפרימו דה ריברה היו 4 ילדים. אחד מהם, חוסה אנטוניו, הקים את המפלגה הפשיסטית "הפלנחה הספרדית", והוצא להורג ב-1936.
דה ריברה נודע באהדתו ליהדות וליהודים ובין השאר תרם מאות ספרים לספרייה הלאומית לכבוד ייסודה של האוניברסיטה העברית. בדצמבר 1924 הוא פרסם צו המתיר לכל אדם ממוצא ספרדי לקבל אזרחות ספרדית, ובכך איפשר ליהודים ספרדים רבים, להגר לספרד. בזכות צו זה ניצלו יהודים רבים, בעיקר מאזור הבלקן, מהשואה[1].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיגל פרימו דה ריברה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מיגל פרימו דה ריברה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חיים ביינארט, היישוב היהודי החדש בספרד רקע, מציאות והערכה, המכון ליהדות זמננו, תשכ"ט, עמוד 23