מיוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.


מיוזה (Meiosis; בעברית: חלוקת הפחתה) היא תהליך של חלוקת גרעין התא המתרחש בעיקר בתהליך ההבשלה של תאי רבייה. טרם התהליך מוכפל פעם אחת החומר התורשתי ובזמן התהליך התא מתחלק פעמיים, ולכן תוצאת המיוזה היא ארבעה תאים הפלואידים, תאים שתכולת החומר התורשתי בהם היא מחצית מכמות החומר בתא סומטי רגיל.

המיוזה מתרחשת בתאים אאוציטים ותאים ספרמטוציטים, ההופכים עם הבשלתם לגמטות; מכאן ניתן לומר כי המיוזה מתרחשת רק באורגניזמים המקיימים רבייה זוויגית (מינית).

המיוזה היא התהליך הקודם להפריה - בגברים בלבד. ספרמטוציט שניוני מסיים את תהליך המיוזה באשך, בעוד שהאואוציט נעצר בפרופאסה 1, בזמן העוברות. האאוציט מתחיל את מיוזה 2 בזמן המחזור החודשי, אחת לחודש, אך נעצר במטפזה 2.. מיוזת האאוציט השניוני מסתיימת אך ורק לאחר ההפריה.

בניגוד למיוזה, התהליך בו מוכפל ומשועתק מספר הכרומוזומים, נקרא מיטוזה. גם לפני תהליך זה מוכפל החומר התורשתי ומתרחשת חלוקת תא יחידה, ולכן תוצאת המיטוזה היא שני תאים בעלי תכולת חומר תורשתי זהה לתא המקורי.

תהליך המיוזה של תא אואוציט שניוני לאחר הפריה עם תא זרע.

שלבי המיוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני תחילת המיוזה (ראו מחזור התא להרחבה), החומר התורשתי עובר מיטוזה.

המיוזה שונה בין שני המינים בתזמון החלוקה המיוטית השנייה. המיוזה הזכרית השנייה מתרחשת במהלך יצירת תאי זרע באשך בעוד שבנשים התהליך מתרחש במהלך ההפריה.

שני שלבים עיקריים:

מערכת זכרית:

  • ספרמטוציט ראשוני (לאחר מיטוזה) עובר תהליך הפחתה מ46 כרומוזומים לשני ספרמטוציטים שניונים, בעלי 23 זוגות כרומוזומים לכל אחד.
  • כל ספרמטוציט השניוני עובר תהליך הפחתה נוסף מ23 זוגות ל23 כרומוזומים, בתהליך חלוקה לשני

ספרמטידס. התוצאה היא ארבעה תאי ספרמטידס הפלואידים.

מערכת נקבית:

האואטוציט הראשוני מתחיל בחלוקת המיוזה כבר בשלב העוברות (בכל שחלה של תינוקת יש מאות אלפי זקיקים) אך נעצר בשלב הפרופזה 1. זאת אומרת, התא מתחיל את תהליך ההפחתה אך לא מסיים אותו. תהליך המיוזה ראשוני ממשיך בסמוך לתהליך הביוץ. בתהליך נוצר אאוטוציט שניוני וגם גוף פולארי ראשון. הם נבדלים זה מזה בכמות הציטופלסמה כאשר לראשון יש יותר. אאוטוציט שניוני עובר ביוץ, נכנס למיוזה שנייה במהלך הביוץ החודשי, אך לא מסיים את התהליך. תהליך מיוזה השני נעצר במטפאזה 2. תהליך המיוזה השני יסתיים רק במהלך (לאחר) הפריה עם תא זרע. המיוזה הנקבית מסתיימת בתא חיוני אחד בניגוד למיוזה הזכרית שמסתיימת בארבעה תאים חיונים.

מיוזה I[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני המיוזה הכרומוזומים שבגרעין מוכפלים. כל כרומוזום בנוי כעת משתי כרומטידות אחיות הקשורות זו לזו באזור הנקרא צנטרומר. לפני התחלת התהליך חשוב לציין את העובדה שבתא דיפלואידי (כתא הנבט לפני המיוזה) ישנם זוג כרומוזומים מכל סוג הנקרא זוג כרומוזומים הומולוגיים, אשר אחד מקורו באב, והשני באם. הם נושאים בשל כך, צורות לא בהכרח זהות לאותן התכונות.

פרופאזה I (שלב 1)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרופאזה מתפרק הציטוסקלטון (שלד התא) ליחידות המבנה שלו ומסתדר מחדש במבנה הכישור אשר תפקידו להניע את הכרומוזומים במהלך התהליך. סיבי הכישור מסתדרים מתוך שני קטבים הנמצאים בשני צידיו המנוגדים של התא. הכרומוזומים ההומולוגים מסתדרים זה לצד זה במבנה צמוד ומעובה, הנקרא טטראדה. מבנה זה נועד לשם תהליך השחלוף, זהו תהליך בו מתחלפים קטעי כרומוזומים באקראי בין הכרומוזומים ההומולוגיים, התהליך מתבצע במצב תקין אך ורק בין שתי כרומטידות הנמצאות בכרומוזומים שונים ולא בין הכרומטידות האחיות. השחלוף מגביר את השונות של הצאצאים אשר מניבות המיוזה וההפריה. לאחר השחלוף נפרדים זה מזה הכרומוזומים ההומולוגים. לקראת סוף הפרופאזה ממברנת הגרעין מתחילה להתפרק לבועיות קטנות.

שלב הפרופאזה במיוזה הראשונה נחלק לחמישה תתי שלבים:

  • לפטוטין – החומר הגנטי מתחיל להידחס לצורת מקלונים בגרעין, אולם בגלל הצפיפות עדיין לא ניתן להבחין בין הכרומטידות האחיות הנמצאות על אותו הכרומוזום.
  • זיגוטין - הכרומוזומים ההומולוגים מתקרבים אחד לשני, ניתן לראות זוגות של כרומוזומים הומולוגים בגרעין התא.
  • פכיטין – כרומטידות שאינן אחיות, אולם נמצאות על כרומוזומים הומולוגיים, מבצעות שחלוף אקראי בין קטעים הומולוגיים, באזורים בהם נוצרת כיאזמטה. גם בכרומוזומי מין מתבצע שחלוף, בקטעים המעטים החופפים ביניהם.
  • דיפלוטין - כרומוזומים הומולוגים מתרחקים מעט זה מזה. ומתרחשת התרה חלקית של דחיסת הכרומוזומים, באופן שיוכל להתרחש שעתוק באתרים מסוימים ב-DNA. הכרומוזומים ההמולוגים נותרים בקשר עדיין על ידי הכיאזמטה, במקום בו התרחש שחלוף. הכיאזמטה נותרת על הכרומוזומים עד פירוקה באנפאזה של המיוזה הראשונה.
  • דיאקינזיס – זהו השלב הראשון במיוזה שבו ניתן לראות במיקרוסקופ את ארבע הכרומטידות המרכיבות את הטטראדה, ניתן גם לראות בבירור את אתרי הכיאזמטה. השלב הזה גם מוביל לתחילת הפרומטפאזה: ממבראנת הגרעין מתחילה להתפרק לוסיקולות וציר המיוזה מתחיל להיווצר.

פרומטפאזה I (שלב 2)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממברנת הגרעין מתפרקת. הכרומוזומים קטנים ודחוסים ומרחפים ברחבי התא. הכרומוזומים מתחילים לנוע לכיוון מרכז התא ולהסתדר בשורה. מיקרוטובולים הנמצאים משני צידי התא שולחים סיבים הנקראים סיבי הכישור שמתחברים לצנטרומר ומושכים מכל צד חצי מהכרומוזום.

מטפאזה I (שלב 3)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלב זה הוא מהווה נקודת בקרה של תהליך המיוזה. במידה ויש תקלה, התהליך יפסק ויחזור לאחור לתקן את עצמו. סיבי הכישור שנוצרו בפרופאזה נקשרים עתה לכרומוזומים באזור הצנטרומר, ומציבים אותם במישור המשווה, כשכל כרומוזום הומולוג פונה לקוטב אחר של הכישור באקראי, זאת אומרת שאין תלות בין כרומוזום למשנהו בדבר החלוקה במטפאזה.

אנפאזה I (שלב 4)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב זה הכישור מניע את הכרומוזומים אל עבר הקטבים. כל כרומוזום נע לקוטב אליו פנה קודם לכן. יש לשים לב לכך שהכרומוזומים עדיין נמצאים במצב המוכפל שלהם.

טלופאזה I (שלב 5)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב הטלופאזה הכרומוזומים מגיעים לקטבי הכישור. הכישור מתפרק חזרה ליחידות המבנה שלו. התא כולו מתחלק לשני תאים הפלואידים, כשבכל תא נותר רק כרומוזום אחד מכל זוג הומולוגי, אך כרומוזום זה מצוי במצבו המוכפל - לכל כרומוזום שתי כרומטידות אחיות.

מיוזה II[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני המיוזה השנייה לא מוכפלים הכרומוזומים. למרות זאת מוכפל מרכז הקוטב שאליו הגיעו הכרומוזומים לשני קטבים, כשאחד מהם מתחיל לנוע לעבר צידו השני של התא.

מטפאזה II (שלב 6)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במטפאזה מוצבים הכרומוזומים בין קטבי הכישור כך שכל כרומטידה פונה לעבר אחד משני הקטבים.

אנפאזה II (שלב 7)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנפאזה תנועות הכישור מנתקות את הקשר שבין שתי הכרומטידות האחיות. כעת כל כרומטידה נחשבת כרומוזום בפני עצמו. הכישור מניע את הכרומוזומים לעבר הקוטב אליו פנו במטפאזה.

טלופאזה II (שלב 8)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטלופאזה מגיעים לבסוף הכרומוזומים לקטבים. הכישור מתפרק ומרכיב מחדש את שלד התאים. הבועיות שאליהן התפרקה ממברנת הגרעין שבים לעטוף את הכרומוזומים. כעת ישנם ארבעה תאים הפלואידים - בכל אחד מהם מחצית מכמות המידע התורשתי אשר היה בתא הנבט הראשון. לאחר הטלופאזה מתחלקות על פי רוב גם ציטופלסמות התאים והתאים עוברים תהליך נוסף המביא ליצירת גמטות בשלות - תאי המין.

מיוזה ומגוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך המיוזה הוא אחד התהליכים המרכזיים להגברת השונות בין יצורים המתרבים ברבייה זוויגית.

שחלוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירוע הראשון מתרחש בפרופאזה I והוא השחלוף. בתהליך זה מוחלפים בין כרומוזומים הומולוגים קטעי DNA. בכל כרומוזום הומולוגי ייתכנו גרסאות שונות לאותו גן הנקראות אללים. כאשר מתרחש השחלוף נוצרים צירופי אללים שונים מבתא ההורה. כך הצאצא הנוצר בתהליך ההפריה, המקבל כרומוזום הומולוגי אחד מהאב וכרומוזום הומולוגי שני מהאם, יהיה בעל צירופי גנים שונים מאשר אצל הוריו. ראו גם: תאחיזה.

היערכות הכרומוזומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירוע השני מתרחש במטפאזה I. בעת המטפאזה, הכרומוזומים ההומולוגיים מסתדרים במישור המשווה, אך הם לא עושים זאת תחת מבנה קבוע. זאת אומרת שכרומוזומים הומולוגיים יכולים להסתדר כך שכל הכרומוזומים מהאב ינועו לגמטה אחת וכל הכרומוזומים מהאם ינועו לאחרת, אך הדבר לא סביר כלל. למעשה, אם נחשב כמה צירופי כרומוזומים ייתכנו באדם נקבל 8,388,608 צירופי כרומוזומים שונים. אם כך הצאצא שיתקבל בהפריה לאו דווקא יקבל צירוף כרומוזומים מסוים, מה שבהחלט יגביר את השונות בין צאצאים, גם כשהם אחים.

שיבוש במיוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצוע לא תקין של חלוקת ההפחתה מתקשר לבעיות כרומוזומליות שונות, כגון עודף וחסר בכרומוזומים אצל הצאצא. הדבר קורה למשל כאשר אחד מסיבי הכישור לא נקשר לכרומוזום נכון או לא נקשר בכלל, וגורם בכך משיכה של כרומוזום לקוטב לא נכון ובכך לתא לא נכון. כך קורה שבגמטה אחת (או יותר) ישנם כרומוזומים עודפים, ובאחר - חסרים. הדבר מתבטא במספר תסמונות: תסמונת קליינפלטר, תסמונת טרנר, תסמונת דאון ועוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]