אלכסנדרה החשמונאית

אלכסנדרה החשמונאית (המאה ה-1 לפנה"ס) הייתה אצילה מבית חשמונאי, בתו של הכהן הגדול ומלך יהודה הורקנוס השני, אשתו של אלכסנדר השני ואמם של מרים החשמונאית ואריסטובולוס השלישי.

בשנת 40 לפנה"ס, כשקרוב משפחתה מתתיהו אנטיגונוס השני כבש את יהודה בעזרתם של הפרתים, נמלטה אלכסנדרה מיהודה יחד עם בני ביתו של הורדוס, שהיה מאורס לבתה מרים. לאחר כיבוש הארץ על ידי הורדוס בשנת 37 לפנה"ס חזרה אלכסנדרה ליהודה, וחתונת בתה באותה שנה עם הורדוס נתנה לה מקום בחצר המלוכה.

פעילותה העיקרית של אלכסנדרה הייתה ניסיונה לקדם את בנה אריסטובולוס, היורש החוקי של הממלכה. כשנודע לה שהורדוס מינה את חננאל הבבלי למשרת הכהן הגדול מתוך כוונה להרוס את כוחה הפוליטי של המשרה ולהכפיף אותה לשליטתו, ראתה בכך פגיעה בזכויותיו של בנה. אלכסנדרה ניצלה את ידידותה עם קלאופטרה השביעית מלכת מצרים כדי לארגן לאריסטובולוס ראיון עם מרקוס אנטוניוס, שליט המזרח מבין הטריאומווירט השני, שהיה אדונו של הורדוס.

אלכסנדרה ביקשה מקלאופטרה שתדרוש מאנטוניוס להכריח את הורדוס למנות את בנה בן ה-16 למשרת הכהונה הגדולה. אלכסנדרה גם קיבלה את הצעת ידידו של אנטוניוס ושלחה לאנטוניוס את דיוקנאותיהם של בנה ובתה, בהנחה שכשיראה אותם, ייענה לבקשותיה. הידיד, שהתפעל מיופיים של אריסטובולוס ומרים, ביקש "למשוך את אנטוניוס לתוך תענוגות" ואנטוניוס אכן הזמין אליו את הנער, אולם "נזהר מפני התרסותיה של קלאופטרה" ולכן נמנע מלהזמין גם את אחותו - אשתו של הורדוס. הורדוס חשש לשלוח את הנער לאנטוניוס וטען בפני מקורביו שאלכסנדרה פועלת בעזרת קלאופטרה שהמלוכה תילקח ממנו לטובת בנה. כדי למנוע זאת, נאלץ למנות אותו לכהן גדול. כאשר הודיע על כך לאלכסנדרה, הסבירה את מעשיה "בדמעות", מתוך התרגשות ושמחה אך גם מתוך פחד שיחשוד בה. היא טענה שהשתדלותה לטובת כהונתו הגדולה של בנה נבעה מתוך דאגה לכבודו ולא מתוך שאיפתה למלכות. היא הבטיחה להורדוס שתסור למרותו בכל עניין, וביקשה את סליחתו במידה ועשתה "מעשה נמהר מדי" בשל אהבתה למשפחתה ובשל "התקיפות הטבועה בה". נדמה היה שהריב הסתיים: אלכסנדרה והורדוס "הושיטו זה לזה יד ביתר חיבה מאשר לפני-כן והשלימו". אך למרות זאת, חשדותיו של הורדוס באלכסנדרה לא פסקו. הוא גזר עליה לשבת בארמונו תחת פיקוח על כל מעשיה. פיקוח זה הרגיז אותה וטיפח בה שנאה. היא שלחה מכתב לקלאופטרה, בו קבלה על מצבה "והתחננה אליה לבוא לעזרתה כפי יכולתה". קלאופטרה הציעה לה לברוח עם בנה אליה למצרים, ואלכסנדרה אכן ניסתה לברוח. היא הכינה שני ארונות, כביכול להוצאת מתים, בשבילה ובשביל בנה, וציוותה על עבדיה להוציא אותם בלילה. אז היו אמורים להגיע אל הים, אל ספינה שהיתה מוכנה להפליג למצרים. אולם תכניתה נחשפה, כאשר איסופוס, העבד שלה, דיבר על כך עם סאביון, אחד מידידיה, במחשבה שגם הוא יודע על התכנית. סאביון סיפר על כך להורדוס וזה תפס אותה בשעת מעשה, אלא שלא העז להעניש אותה, כי סבור היה שקלאופטרה, בגלל שנאתה אליו, לא תסכים לכך. תחת זאת, העמיד פנים שהוא סולח לה ולבנה.

הורדוס, שהבין כי יצירת קשרי ידידות בין אנטוניוס לבין היורש הלגיטימי של מלכות בית חשמונאי תהווה סכנה לשלטונו, היה נחוש בדעתו למנוע את הדבר. לפיכך, הדיח הורדוס את חננאל ומינה תחתיו את אריסטובולוס. אולם ניצחונה של אלכסנדרה לא האריך ימים. שנה אחת בלבד לאחר מינויו לכהן גדול, בשנת 36 לפנה"ס, נרצח אריסטובולוס השלישי בהוראת הורדוס. הוא הוטבע בבריכה בארמון ביריחו, שם אירחה אלכסנדרה את הורדוס ומשפחתה לסעודה. אלכסנדרה נתמלאה מחשבות אובדניות, אך גם רגשות נקם, ולכן כתבה לקלאופטרה על כך שהייתה זו מזימה של הורדוס. קלאופטרה, שעוד קודם "הייתה מצרה באסונותיה" של חברתה והשתדלה לספק את רצונה, "עשתה את העניין כולו לשלה" והחלה "להסית את אנטוניוס לנקום את רצח הנער". אנטוניוס זימן את הורדוס להתנצל על פשעו והורדוס, שפחד "מפני שנאתה של קלאופטרה, שלא פסקה מלהשתדל שאנטוניוס ינהג בו מנהג של אויב", נאלץ לציית.

מאוחר יותר, בשנת 28 לפנה"ס, נפל בחלקה של בתה מרים גורל זהה לזה של אחיה. אלכסנדרה, שלאחר רצח בנה ובתה הייתה מבודדת בחצר המלוכה, הושמה תחת מעצר בית, אולם בזמן שהורדוס חלה היא ניסתה להשתלט על ירושלים. ניסיון זה נכשל, וכעונש הורה הורדוס על הוצאתה להורג.