קדמוניות היהודים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קדמוניות היהודים
Ἰουδαϊκὴ ἀρχαιολογία
Antiquities of the Jews - Hebrew.jpg
מידע כללי
מאת יוסף בן מתתיהו
שפת המקור יוונית
הוצאה
הוצאה מוסד ביאליק, מסדה
שנת הוצאה 1963-1944, 1978, 1985
הוצאה בעברית
תרגום אברהם שליט
סדרה
ספר קודם מלחמת היהודים
ספר הבא חיי יוסף
כתב-יד קלן, לטינית, המאה ה-12.

קדמוניות היהודיםיוונית: Ἰουδαϊκὴ ἀρχαιολογία) הוא ספרו השני[1] של ההיסטוריון היהודי-רומי יוסף בן מתתיהו, הידוע גם בכינויו יוספוס פלביוס. בספר זה, שנכתב בשלהי המאה הראשונה לספירה, סיכם יוסף את תולדות עם ישראל, מימי המקרא ועד ימי המרד הגדול ברומאים. הספר מהווה מקור חשוב להיסטוריה של עם ישראל (בעיקר לתקופה החשמונאית המאוחרת, התקופה ההרודיאנית ואילך), וכן מקור חשוב לתולדות ההלכה. כמו יתר כתבי בן-מתתיהו, הוא לא נכלל בספרות הרבנית. הספר תורגם לראשונה לעברית בשנת 1864.

הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קדמוניות היהודים" נכתב בשפה היוונית, וראה אור בסביבות שנת 94 לספירה. הספר כולל 20 פרקים (או כדברי יוסף - 'ספרים') והם מתארים את תולדות עם ישראל מתקופת המקרא ועד תחילת המרד הגדול בשנת 66. 10 הספרים הראשונים של הספר מקבילים למופיע במקרא עד לעלייתו של כורש, והשאר מתאר את תקופת בית שני עד לפרוץ המרד הגדול. עיבוד עברי קדום לספר זה הוא ספר יוסיפון שבטעות יוחס לסופר אחר.

יוסף הקדיש את החיבור לאדם פרטי, אפאפרודיטוס, שתמך בו בזמן כתיבתו. ייתכן והדבר מצביע על כך שיוסף לא יכול היה יותר להסתמך על תמיכתו של הקיסר, כפי שנעשה בזמן כתיבת חיבורו הראשון, "מלחמת היהודים".[2]

המניע לכתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף מספר כי כבר בעת כתיבת ספרו הראשון על מלחמת היהודים עם הרומאים, החליט שברצונו לספר גם על מוצא היהודים וקורותיהם בזמן הקדום, על משה וחוקיו ועל המלחמות שקדמו למלחמה עם הרומאים, אולם מכיוון שמדובר בהיקף גדול מדי, הפריד את מלחמה זו לחיבור נפרד, הראשון שלו. הוא מספר כי למרות הפיצול, תקפו אותו במשך הזמן "היסוס ופקפוק" לתרגם נושא רחב כל כך לשפה זרה לו, אולם מספר אנשים, משום היותם חובבי היסטוריה, עודדו אותו להמשיך בעבודתו, ובראשם אפאפרודיטוס, שהעניק לו תמיכה רבה והספר הוקדש לו. יוסף מספר על התלבטויות נוספות בכתיבת הספר: אם אבות היהודים התירו בכלל למסור את הפרטים הללו לזרים, ואם ישנם אנשים ידועים בין היוונים, שמעוניינים בכלל לדעת את ההיסטוריה של היהודים.[3]

קשה לקבוע בוודאות מה הניע את יוסף לעמול במשך שנים ולעלות על הכתב את תולדות עמו. אחת הטענות המקובלות במחקר היא שהספר נכתב למטרות אפולוגטיקה והגנה על היהדות וכדי להציג יהדות "ידידותית למשתמש" לקוראים היוונים והרומאים. הספר, כמו רבים מכתביו האחרים של יוסף, נועד אם כן לקהל הקוראים הנוכרי דובר היוונית, שחי בתחום האימפריה הרומית, ואשר לדעתו של יוסף לא הכיר את התנ"ך, שכן סיפורי המקרא "אינם ידועים ברבים משום עתיקותם".[4] כתיבת הספר הזה מעידה על ייעודו של יוסף ברומא כסנגור על היהודים ועל היהדות בעולם הלא-יהודי.[2]

ניתוח הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף נעזר בתנ"ך בכתבו את הספר, ככל הנראה, בתרגום השבעים, כך לפי הדוגמאות הרבות שהביא המתרגם פרופ' אברהם שליט במבואו הארוך. עם זאת הוא לקח מהתנ"ך רק סיפורים בודדים "מפה ומשם" באופן סלקטיבי, תוך וויתור כמעט מלא על ספרי הנביאים ועל ספרי השירה והחכמה של המקרא. כן הרשה לעצמו "לגזור ולהדביק" כראות עיניו ציוויים אלוהיים וחוקים הלכתיים, ולהציג רק חלק מהם. מטרתו המובהקת של יוסף הייתה להציג טקסט תנ"כי "נקי וזך" ברוח אפולוגטית, שביקשה להציג את אבות האומה ואת תרבותה באור חיובי ככל הניתן, ולהצדיק את מעשי האבות, וזאת לעיתים גם על חשבון דיוק בפרטי ההיסטוריוגרפיה התנ"כית. כך למשל בתארו את סיפור ירידת אברהם ושרה למצרים, מוצג אברם כאיש אמת, שרק "העמיד פנים כאילו הוא אחיה" של שרי, לעומת התיאור התנ"כי, ממנו משתמע שאברם אף שיקר למלך מצרים וטען בפניו כי שרי אחותו. יוסף גם שילב בסיפרו פרשנות מרחיבה של התנ"ך, לפיה אברם מוצג כאיש משכיל, המלמד את המצרים את תורת החשבון ושאר חכמות, וכן כבעל יושר אינטלקטואלי, שמחמתו יצא נגד התרבות האלילית שהכיר, ומכוחו מוכן לקבל כל רעיון, אם יוכח כנכון. אברהם מוכרז על ידיו כראשון המונותיאיסטים, "שהעז להכריז שקיים אל אחד יוצר כל" – איש אמיץ ובעל חשיבה עמוקה.

יוסף הרשה לעצמו להשמיט סיפורים משמעותיים בתולדות עם ישראל המופיעים בתנ"ך, כמו מעשה העגל ושבירת הלוחות, מי מריבה וצרעת מרים, ואחרים. כן ביקש להציג בפני הקורא הזר חיבור מתוקן, הכתוב ברוח המקום והזמן, ולכן שיווה לו אופי הלניסטי-רומי מובהק, הכולל תיאור פסיכולוגי של הנפשות הפועלות (רגשותיהן, מחשבותיהן וכו'), או ציטוט נאומים חוצבי להבות מפי גיבורים, המושתתים על מיטב הרטוריקה הרומית. דבר זה בא לידי ביטוי, למשל, במילים ששם בפי יהודה בעמדו לפני יוסף, או בספרו מלחמת היהודים, שם ציטט כביכול את נאומו של אלעזר בן יאיר על המצדה.[5]

פרופ' אברהם שליט מניח כי יוספוס, שאולי לא סמך על שליטתו בשפה היוונית, נעזר ברטורים ובכותבים זרים, כדי להבטיח את קריאותו של הטקסט, ומכאן שזו הייתה חשובה בעיניו יותר מהעברת הפרטים המדויקים שאירעו בפועל. כן טוען שליט כי יוספוס "התאכזר ממש לצורה העברית של שמות המקרא, ושיווה להם צורה יוונית במידת האפשר והבלתי אפשר, והכניסם במיטת סדום של הנטייה היוונית בלי יוצא מן הכלל". מעשה זה מצביע אף הוא על חשיבות הצורה ועל "חיבוב" הטקסט על הקורא הנוכרי, על חשבון המסירה המדויקת. שינויים ודגשים אלה ואחרים מלמדים על עולמו התרבותי של יוספוס; על רצונו להגיש לקורא חומר קריא, מעמיק ו"זורם"; ועל שאיפתו לייקר את אבותיו ואת מקורותיו היהודיים בעיניו.

לדעת שליט, כמודל ל"קדמוניות היהודים" שימש בין היתר חיבורו של דיוניסיוס מהליקרנסוס, "קדמוניות הרומאים".[6]

ב"קדמוניות היהודים" נמצא האוסף הגדול ביותר של תעודות בספרות היהודית העתיקה.[7]

כתבי היד ומהדורות דפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר השתמר בידי הנוצרים בשפתו המקורית ותורגם עוד בתקופה קדומה לשפות רבות. כתב היד הקדום ביותר הוא בשפת המקור, יוונית, מהמאה ה-11 (חותם ספרייתי Ambrosianus 370 F 128) הנמצא בספריית אמברוסיאנה שבעיר מילנו באיטליה.[8]

הספר תורגם ללטינית כבר בסוף העת העתיקה. תרגום זה מיוחס להירונימוס או בן זמנו טירנוס רופינוס, והספר בתרגום זה היה נפוץ מאוד באירופה הנוצרית בימי הביניים.[8]

ספר יוסיפון הכתוב עברית מאיטליה במאה ה-11, מבוסס על קדמוניות היהודים ועל מלחמות היהודים - אלא שהוא יוחס בטעות ליוסף בן גוריון. ספר יוסיפון זכה לתפוצה נרחבת, ואף נדפס לראשונה בשנת 1476 (ה'של"ו למניינינו) עוד לפני קדמוניות היהודים.[8]

הדפוס הראשון ביוונית יצא לאור בשנת 1544, ומהדורות נוספות ביוונית יצאו החל משנת 1611 ולכל אורך מאה השנים הבאות בקולון ולייפציג שבגרמניה, אוקספורד באנגליה וליידן בהולנד. מאה שנים קודם כבר החלו לתרגם את הספרים לצרפתית, גרמנית, ספרדית, וכאמור ללטינית. בשנת 1602 תומאס לודז' תרגם את הספר לאנגלית, במהדורה בת 800 עמודים ויותר. הספר תורגם לרוסית לראשונה בשנת 1781.[8][9] תרגומו של ויליאם ויסטון משנת 1737 הוא הנפוץ באנגלית, וקיימות מהדורות דפוס לאורך כל השנים עד ימינו אנו. כמו כן קיימים תרגומים חדשים לאנגלית (הנפוצה בהם בהוצאת Loeb Classical Library) וכן מהדורות מדעיות הכוללות השוואת הכתובים מהמקרא ובין כתבי היד, ואף מהדורה מקוונת, חלקם במסגרת הדפסת הברית החדשה.[10][11]

הספר בתרגומיו לעברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף בן מתתיהו, יוספוס פלויוס, קדמוניות היהודים; מתרגמים מיונית, עם מבוא והערות מאת אלכסנדר שור. ירושלים : ר. מס, ת"ש 1939-תש"ו
  • יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים (תרגם מהמקור היווני אברהם שליט וצירף מבוא, הערות, באורים, מפות ותמונות), א-ב, ג, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ד 1944-תשכ"ג 1963. מהדורה חדשה: מוסד ביאליק, תשמ"ה 1985

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קדמוניות היהודים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הספר נזכר בשני ספריו האחרים: חיי יוסף, פרק 76: "הנה נתתי בידך את כל ספרי קדמוניות"; נגד אפיון, מאמר שני, פרק יב: "כל זה ידוע לכל קוראי ספרי על דבר הקדמוניות".
  2. ^ 1 2 תרגום ליזה אולמן למלחמת היהודים ברומאים, מבוא מאת יונתן פרייס, עמ' 25.
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר ראשון, הקדמה, פרק ב, סעיפים 9-5.
  4. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 14, פרק א, פסקה א, סעיף 2.
  5. ^ אברהם שליט, מבוא ל„קדמוניות היהודים”, עמ' LXI-LX ו-LXIII
  6. ^ אברהם שליט, מבוא ל„קדמוניות היהודים”, עמ' XXVI-XXI.
  7. ^ מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, התעודות בספרות היהודית של תקופת הבית השני, עמ' 372.
  8. ^ 1 2 3 4 הד הלחש: לאמינותו של עדות יוסף בן מתתיהו על יוחנן המטביל, מאמרה של קלייר ק' רוטשילד עמוד 273. בתוך הספר מחילה, המרה והטבלה: סוף התקופה העתיקה, יהדות ונצרות קדומים, עורכים דוד הלהולם, תור ווג ואחרים. הוצאת וולטר דה גרויטר, שנת 2011, ברלין ובוסטון. מסת"ב 978-3-11-024751-0 (באנגלית)
  9. ^ מהדורה זו של המתרגם הרוסי מנוילוב ספגה ביקורת רבה על שגיאות הבנה ותרגום, החל בכך שהתרגום נעשה במקורו מאחת המהדורות הצרפתיות.
  10. ^ הברית החדשה המבוארת - ט.י. קלונץ ואחרים, מסת"ב 978-0-9778737-1-5
  11. ^ המהדורה המקוונת בתוכנת אקורדנס, מאת ריק בנט, 30 בנובמבר 2011