267,945
עריכות
(את ההסבר של התמונה, עריכה) |
מ (בוט החלפות: \1ו\2) |
||
[[קתרין דה ראמבוייה]] הקימה את הסלון הספרותי הראשון בצרפת, מתוך מיאוס ברוח ההוללות של חצר המלוכה. היא הקפידה על חוקים נוקשים של "אבירות" בסלון שלה ועל גינוני חצר. הסלון, "[[אוטל דה ראמבוייה]]", פעל עד מותה ב-[[1659]].
ב[[גרמניה]] החלו להופיע סלונים ספרותיים ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]], וגם שם הקפידו הבורגנים על חיקוי גינוני חצר של בית המלוכה. בתקופה ה[[רומנטיקה|רומנטית]] המוקדמת בלטו סלונים כגון אלה של [[קרולינה שלינג]] ושל [[רחל ורנהגן]]. בתקופת ה[[בידרמאייר]] מילאו סלונים כאלה תפקיד חשוב בשיח האינטלקטואלי, שלא היה קיים בזירה הציבורית. כך, סביב [[פרנץ שוברט]]
המארחות בסלונים הספרותיים היו נשות חברה אשר סביבן התרכז חוג ספרותי ואינטלקטואלי. התגובות לנשים אלו לא היו תמיד אוהדות. [[מולייר]], למשל, לעג לגינוניהן. עם זאת, בחברות שבהן מרבית האפשרויות לרכוש השכלה היו חסומות בפני נשים, מילאו הסלונים תפקיד חשוב ביצירת זהות, הענקת השכלה והעצמה לנשים שהשתתפו בהם.
|