משפטי פראג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־17:48, 3 בדצמבר 2020

משפטי פראג (קרויים לעיתים על שמו של הנאשם הראשי משפט סלנסקי, בצ'כית: Proces se Slánským) היו סדרה של משפטי ראווה שנערכו בסוף 1952 בפראג בירת צ'כוסלובקיה, בהשראתו של סטלין, ונועדו לבצר את שלטונו במדינות הגוש הקומוניסטי.

ארבעה-עשר נאשמים הועמדו לדין במשפט העיקרי, בהם אחד-עשר יהודים. הבולט בנאשמים היא רודולף סלַנסקי, שהיה מזכיר המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה. המשפטים נפתחו ב־20 בנובמבר 1952, ונוהלו בידי הרשויות הצ'כוסלובקיות, בהוראת מוסקבה, באווירה אנטישמית ואנטי-ישראלית.

סלנסקי וחבריו הואשמו ב"קשר טרוצקיסטי־טיטוֹאיסטי־ציוני בשירות האימפריאליזם האמריקני". בהשפעת עינויים הודה סלנסקי כי היה סוכן ציוני וריגל לטובת המערב.

משפט סלנסקי הפך גם להתקפה אנטי ציונית ואנטי ישראלית בגלל המפנה במדיניות החוץ של ברית המועצות במזרח התיכון. תמיכת הגוש הסובייטי בתוכנית החלוקה ב-1947, באה כדי לאפשר את סילוק הבריטים מהאזור וחדירה מדינית סובייטית אליו. כאשר לאחר הקמתה התקרבה ישראל למערב ולארצות הברית, גרם הדבר לאכזבה בקרמלין. התמיכה בישראל עוררה את איבת הערבים לגוש הקומוניסטי, וכדי להתגבר על כך נוצר הצורך להפגין בפומבי את שינוי היחס לישראל, וזה נעשה בעזרת משפט ראווה עם גוון אנטי ציוני מובהק.

ב-27 בנובמבר 1952 נידונו למוות אחד-עשר מהנאשמים, בכללם סלנסקי וולדימיר קלמנטיס,^[1] וב־3 בדצמבר בוצע גזר הדין. שני ישראלים שהגיעו לפראג, מרדכי אורן ושמעון אורנשטיין, נאסרו והואשמו בריגול לטובת ישראל וארצות הברית. הם שימשו כעדים במשפט העיקרי ואחר כך נידונו במשפט נפרד. התביעה במשפט דיברה על "תוכנית אבריאל" שזמם כביכול הציר הקודם של ישראל בפראג, אהוד אבריאל, שנועדה לשעבד את צ'כוסלובקיה ל"אימפריאליזם האמריקני". באותו זמן הוכרז ציר ישראל בפראג, אריה קובובי, כאישיות בלתי רצויה. אורנשטיין נידון למאסר עולם, ומרדכי אורן לעשרים שנות מאסר; אורנשטיין שוחרר בשנת 1954, ואורן שוחרר בשנת 1956 ביחד עם שלושת נאשמי המשפט העיקרי שלא הוצאו להורג. בשנת 1963 זכו כל נאשמי פראג לטיהור שמם על ידי שלטונות צ'כוסלובקיה.

בישראל התייחס רוב הציבור מלכתחילה אל ההאשמות כאל עלילות שווא חסרות שחר. עם זאת, אנשי מק"י הביעו אמון בהאשמות שהועלו במשפט, ובקרב אנשי מפ"ם הייתה מבוכה, בעיקר לאור מעצרו של מרדכי אורן, מראשי הקיבוץ הארצי ומפ"ם. עמדת האגף השמאלי במפ"ם (בראשות משה סנה, יעקב ריפתין ואליעזר פרי) הייתה שההאשמות נכונות. אחרים טענו שההאשמות כלפי אורן נבעו מאי-הבנה שיש לתקן, והיו שגינו את המשפט אך ביקשו שלא לנצל אותו כדי להשמיץ את הקומוניזם.

משפטי פראג נחשבים כחלק ממסעו האנטישמי של סטלין נגד ה"קוסמופוליטיים חסרי השורשים" בשנים 1948–1953, והתרחש בין משפט הסופרים ואנשי הרוח היהודים למשפט הרופאים.

דרמטיזציה של משפטי פראג נעשתה בסרטו של הבמאי קוסטה גברס "ההודאה" (L'Aveu), בכיכובם של איב מונטאן וסימון סיניורה. הסרט התבסס על ספר בשם זה שנכתב על ידי ארתור לונדון, מניצולי המשפטים.

לקריאה נוספת

מאיר קוטיק, משפט פראג; הוצאת מלוא, 1985

קישורים חיצוניים

יהודה ליטני, מדוע נגזלה ממני הזכות לזעוק מעל דפי עיתוני?, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2007
חיים גורי, ארבע הערות, באתר הארץ, 11 בינואר 2008 - הסתייגות של גורי מפרטים אחדים במאמרו הנ"ל של ליטני
יחיעם ויץ, הלקח המר משקיעת השמאל הציוני, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2017

הערות שוליים

^ בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם, דבר, 28 בנובמבר 1952

[1] בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם, דבר, 28 בנובמבר 1952

[1]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''משפטי פראג''' (המשפטים קרויים לעיתים על שמו של הנאשם הראשי '''משפט סלנסקי''', ב[[צ'כית]]: Proces se Slánským)  היו סדרה של [[משפט ראווה|משפטי ראווה]] שנערכו בסוף [[1952]] ב[[פראג]] בירת [[צ'כוסלובקיה]], בהשראתו של [[יוסיף סטלין|סטלין]], ונועדו לבצר את שלטונו במדינות [[הגוש הקומוניסטי]].
+'''משפטי פראג''' (קרויים לעיתים על שמו של הנאשם הראשי '''משפט סלנסקי''', ב[[צ'כית]]: Proces se Slánským)  היו סדרה של [[משפט ראווה|משפטי ראווה]] שנערכו בסוף [[1952]] ב[[פראג]] בירת [[צ'כוסלובקיה]], בהשראתו של [[יוסיף סטלין|סטלין]], ונועדו לבצר את שלטונו במדינות [[הגוש הקומוניסטי]].
-ארבעה-עשר נאשמים הועמדו לדין במשפט העיקרי, בהם אחד-עשר [[יהודים]]. הבולט בנאשמים היא [[רודולף סלנסקי|רודולף סלַנסקי]], שהיה מזכיר [[המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה]]. המשפטים נפתחו ב־[[20 בנובמבר]] [[1952]] ונוהלו בידי הרשויות הצ'כוסלובקיות, בהוראת [[מוסקבה]], באווירה [[אנטישמיות|אנטישמית]] ואנטי-ישראלית.
+ארבעה-עשר נאשמים הועמדו לדין במשפט העיקרי, בהם אחד-עשר [[יהודים]]. הבולט בנאשמים היא [[רודולף סלנסקי|רודולף סלַנסקי]], שהיה מזכיר המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה. המשפטים נפתחו ב־[[20 בנובמבר]] [[1952]], ונוהלו בידי הרשויות הצ'כוסלובקיות, בהוראת [[מוסקבה]], באווירה [[אנטישמיות|אנטישמית]] ואנטי-ישראלית.
 סלנסקי וחבריו הואשמו ב"[[קנוניה|קשר]] [[טרוצקיזם|טרוצקיסטי]]־[[יוסיפ ברוז טיטו|טיטוֹאיסטי]]־[[ציונות|ציוני]] בשירות ה[[אימפריאליזם]] ה[[ארצות הברית|אמריקני]]". בהשפעת [[עינויים]] הודה סלנסקי כי היה סוכן ציוני ו[[ריגול|ריגל]] לטובת [[הגוש המערבי|המערב]].
-משפט סלנסקי הפך גם להתקפה אנטי ציונית ואנטי ישראלית בגלל המפנה במדיניות החוץ של [[ברית המועצות]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. התמיכה של הגוש הסובייטי ב[[תוכנית החלוקה]] ב-[[1947]] באה כדי לאפשר חדירה מדינית סובייטית לאזור וסילוק הבריטים. כאשר לאחר הקמתה התקרבה [[ישראל]] למערב ול[[ארצות הברית]] גרם הדבר לאכזבה ב[[קרמלין]]. התמיכה בישראל עוררה את איבת הערבים לגוש הקומוניסטי וכדי להתגבר על כך נוצר הצורך להפגין בפומבי את השינוי לגבי ישראל וזה נעשה בעזרת משפט ראווה עם גוון אנטי ציוני מובהק.
+משפט סלנסקי הפך גם להתקפה אנטי ציונית ואנטי ישראלית בגלל המפנה במדיניות החוץ של [[ברית המועצות]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. תמיכת הגוש הסובייטי ב[[תוכנית החלוקה]] ב-[[1947]], באה כדי לאפשר את סילוק הבריטים מהאזור וחדירה מדינית סובייטית אליו. כאשר לאחר הקמתה התקרבה [[ישראל]] למערב ול[[ארצות הברית]], גרם הדבר לאכזבה ב[[קרמלין]]. התמיכה בישראל עוררה את איבת הערבים לגוש הקומוניסטי, וכדי להתגבר על כך נוצר הצורך להפגין בפומבי את שינוי היחס לישראל, וזה נעשה בעזרת משפט ראווה עם גוון אנטי ציוני מובהק.
-ב-27 בנובמבר 1952 נידונו ל[[עונש מוות|מוות]] אחד-עשר מהנאשמים, בכללם סלנסקי ו[[ולדימיר קלמנטיס]],{{הערה|{{דבר||בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם|1952/11/28|00100}}}} וב־[[3 בדצמבר]] בוצע גזר הדין. שני [[ישראלי]]ם שהגיעו לפראג, [[מרדכי אורן]] ושמעון אורנשטיין, נאסרו והואשמו ב[[ריגול]] לטובת ישראל וארצות הברית. הם שמשו כעדים במשפט העיקרי ואחר כך נידונו במשפט נפרד. התביעה במשפט דיברה על "תוכנית אבריאל" שזמם כביכול ה[[צירות|ציר]] הקודם של ישראל בפראג, [[אהוד אבריאל]], שנועדה לשעבד את צ'כוסלובקיה לאימפריאליזם האמריקני. באותו זמן, ציר ישראל בפראג, [[אריה קובובי]], הוכרז כ[[אישיות בלתי רצויה]]. אורנשטיין נדון ל[[מאסר עולם]], ו[[מרדכי אורן]] נידון לעשרים שנות מאסר; אורנשטיין שוחרר בשנת [[1954]], ואורן שוחרר בשנת [[1956]] ביחד עם שלושת נאשמי המשפט העיקרי שלא הוצאו להורג. בשנת [[1963]] זכו כל נאשמי פראג ל[[רהביליטציה|טיהור שמם]] על ידי שלטונות צ'כוסלובקיה.
+ב-27 בנובמבר 1952 [[עונש מוות|נידונו למוות]] אחד-עשר מהנאשמים, בכללם סלנסקי ו[[ולדימיר קלמנטיס]],{{הערה|{{דבר||בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם|1952/11/28|00100}}}} וב־[[3 בדצמבר]] בוצע גזר הדין. שני [[ישראלי]]ם שהגיעו לפראג, [[מרדכי אורן]] ושמעון אורנשטיין, נאסרו והואשמו ב[[ריגול]] לטובת ישראל וארצות הברית. הם שימשו כעדים במשפט העיקרי ואחר כך נידונו במשפט נפרד. התביעה במשפט דיברה על "תוכנית אבריאל" שזמם כביכול ה[[צירות|ציר]] הקודם של ישראל בפראג, [[אהוד אבריאל]], שנועדה לשעבד את צ'כוסלובקיה ל"אימפריאליזם האמריקני". באותו זמן הוכרז ציר ישראל בפראג, [[אריה קובובי]], כ[[אישיות בלתי רצויה]]. אורנשטיין נידון ל[[מאסר עולם]], ו[[מרדכי אורן]] לעשרים שנות מאסר; אורנשטיין שוחרר בשנת [[1954]], ואורן שוחרר בשנת [[1956]] ביחד עם שלושת נאשמי המשפט העיקרי שלא הוצאו להורג. בשנת [[1963]] זכו כל נאשמי פראג ל[[רהביליטציה|טיהור שמם]] על ידי שלטונות צ'כוסלובקיה.
 ב[[ישראל]] התייחס רוב הציבור מלכתחילה אל ההאשמות כאל עלילות שווא חסרות שחר. עם זאת, אנשי [[מק"י]] הביעו אמון בהאשמות שהועלו במשפט, ובקרב אנשי [[מפ"ם]] הייתה מבוכה, בעיקר לאור מעצרו של [[מרדכי אורן]], מראשי [[הקיבוץ הארצי]] ו[[מפ"ם]]. עמדת האגף השמאלי במפ"ם (בראשות [[משה סנה]], [[יעקב ריפתין]] ו[[אליעזר פרי (חבר הכנסת)|אליעזר פרי]]) הייתה שההאשמות נכונות. אחרים טענו שההאשמות כלפי אורן נבעו מאי-הבנה שיש לתקן, והיו שגינו את המשפט אך ביקשו שלא לנצל אותו כדי להשמיץ את ה[[קומוניזם]].
-משפטי פראג נחשבים כחלק ממסעו האנטישמי של סטלין כנגד ה"[[קוסמופוליטיות|קוסמופוליטיים]] חסרי השורשים" בשנים [[1948]]–[[1953]], והתרחש בין [[הרוגי המלכות בברית המועצות (1952)|משפט הסופרים ואנשי הרוח היהודים]] ל[[משפט הרופאים]].
+משפטי פראג נחשבים כחלק ממסעו האנטישמי של סטלין נגד ה"[[קוסמופוליטיות|קוסמופוליטיים]] חסרי השורשים" בשנים [[1948]]–[[1953]], והתרחש בין [[הרוגי המלכות בברית המועצות (1952)|משפט הסופרים ואנשי הרוח היהודים]] ל[[משפט הרופאים]].
+דרמטיזציה של משפטי פראג נעשתה בסרטו של ה[[במאי קולנוע|במאי]] [[קוסטה גברס]] "[[ההודאה]]" (''L'Aveu''), בכיכובם של [[איב מונטאן]] ו[[סימון סיניורה]]. הסרט התבסס על ספר בשם זה שנכתב על ידי [[ארתור לונדון]], מניצולי המשפטים.
-דרמטיזציה של משפטי פראג נעשתה בסרטו של ה[[במאי קולנוע|במאי]] [[קוסטה גברס]] "[[ההודאה]]" (''L'Aveu''), בכיכובם של [[איב מונטאן]] ו[[סימון סיניורה]]. הסרט התבסס על ספר באותו שם שנכתב על ידי [[ארתור לונדון]], מניצולי המשפטים.
 ==לקריאה נוספת==
 * '''[[מאיר קוטיק]], משפט פראג'''; הוצאת מלוא, 1985