הרוגי המלכות בברית המועצות (1952)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אירוע, עונש מוות  |
| מיקום |
לוביאנקה |
| משתתפים |
פרץ מרקיש, דוד ברגלסון, שלמה לאזאווסקי, בוריס שימליוביץ', לייב קוויטקו, דוד הופשטיין, איציק פפר, בנימין זוסקין |
| תקופה |
8 במאי 1952 – 18 ביולי 1952 (חודשיים ו־11 ימים) |
  | |
מימין לשמאל: המשורר פרץ מרקיש, הגנרל אהרון כץ, הפיזיולוגית לינה שטרן, בנציון גולדברג (עיתונאי אורח מארצות הברית), השחקן שלמה מיכאלס, המנתח בוריס שימליוביץ' והמשורר איציק פפר.
הרוגי המלכות[1] בברית המועצות היו שלושה-עשר יהודים בולטים ביהדות ברית המועצות, שהוצאו להורג בחשאי בכלא לוביאנקה שבמוסקבה, בכ"ב באב ה'תשי"ב, בלילה שבין 12 ו-13 באוגוסט 1952, בפקודתו של יוסיף סטלין, מנהיג ברית המועצות. ברוסית מכונה ליל הרצח ליל המשוררים שהוצאו להורג (Ночь казнённых поэтов).
תיאור המקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המוצאים להורג כללו אנשי רוח מובילים – סופרים ומשוררים שכתבו ביידיש, אמנים, מוזיקאים ושחקנים. יתר הקורבנות לא היו מנהיגי תרבות, אך כולם נקשרו בדרך זו או אחרת עם "הוועד היהודי האנטי-פשיסטי" – הארגון היהודי-סובייטי שהוקם באמצע מלחמת העולם השנייה במטרה לסייע לברית המועצות במלחמה נגד גרמניה הנאצית; חלק מן הנרצחים נמנו בזמנו עם בכירי הארגון. הוועד המשיך לפעול לאחר המלחמה, אך בשנת 1948, עם תחילת הרדיפות נגד אנשי התרבות היהודית, פוזר הוועד בטענה שהפך למרכז "תעמולה אנטי-סובייטית". שלמה מיכאלס, יושב ראש הוועד, נרצח על ידי אנשי המשטרה החשאית הסובייטית בתאונת דרכים מבוימת בשנת 1948, ארבע שנים לפני ההוצאה-להורג ההמונית. בשנת 1949 נעצרו חלק מחברי הוועד והואשמו באי נאמנות לשלטון, בניהול תעמולה אנטי-קומוניסטית ובקשירת קשר ליצירת רפובליקה יהודית בחצי האי קרים, בניסיון "לקרוע" את האזור הזה מברית המועצות (דבר שלא קרה). לאחר מות סטלין בשנת 1953, שוחררו חברי הוועד שנותרו בחיים והיו אסורים בבתי כלא.
שמם של חברי הוועד שנשפטו בשנים 1949–1952 טוהר במרץ 1956, לאחר שהשלטונות הזמינו את קרובי פרץ מרקיש ודוד הופשטיין והודיעו כי הסופרים נאסרו והומתו בשל "טעות משפטית"[2]. תהליך זה היה הדרגתי, כאשר בספטמבר 1955 התקבלו דיווחים כי מחזה של דוד ברגלסון הוצג בתיאטרון היהודי בוורשה, ללא הסבר על מה שעלה בגורל הסופר[3], ובאוקטובר של אותה השנה הודיעו עיתונאים סובייטים שביקרו בארצות הברית על מותם של דוד ברגלסון ופרץ מרקיש[4].
באותו לילה הוצאו להורג בנוסף גם עשרה "חבלני הנדסה" מקומפלקס תעשיית המתכת בסטאלינוֹ, יהודים כולם[5][6].
הקורבנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבין חמישה-עשר הנאשמים הוצאו להורג בליל ההרג ארבעה-עשר, שנים-עשר גברים ושתי נשים:
- יחזקאל דוברושין
- דוד ברגלסון (דוד בערגעלסאָן), סופר יידי
- דוד הופשטיין (דוד האָפֿשטיין), משורר יידי
- איליה וטנברג (איליאַ וואַטענבערג), עורך דין
- צ'ייקה וטנברג-אוסטרובסקיה (טשייקא וואטענבערג-אסטראווסקאיא), מתורגמנית (אשתו של איליה וטנברג)
- בנימין זוסקין, שחקן ובמאי יידי
- יוסף יוזפוביץ' (יוסף יוזעפאָוויטש), היסטוריון
- שלמה לוזובסקי (שלמה לאָזאָווסקי), ראש רשות שידורי רדיו בברית המועצות
- פרץ מרקיש (פּרץ מאַרקיש), משורר יידי ומנהיג תרבותי
- איציק פפר (איציק פֿעפֿער), משורר יידי, חבר לשעבר בארגון "הבונד"
- לייב קויטקו (לייב קוויטקאָ), משורר ילדים יידי
- בוריס שימליוביץ' (באָריס שימעלאָוויטש), רופא מנתח
- אמיליה תאומים (עמיליאַ טיאָמים), עורכת ברדיו
- לאון תלמי (לעאָן טאַלמי), עורך ומתרגם.
שני הנאשמים האחרים היו שלמה ברגמן, שנכנס לתרדמת במהלך משפטו ומת בכלאו בינואר 1953, וכן הניצולה היחידה מן הלילה ההוא – הביולוגית חברת האקדמיה הסובייטית למדעים לינה שטרן, שנידונה לגלות.
אחת לשנה, ב-12 באוגוסט, מתקבץ קומץ אנשים ב"גן תשי"ב" בירושלים, לחלוק כבוד לזכרם של "הרוגי המלכות". התקבצות דומה נערכת מדי שנה בברלין, בשם דומה (Night of the Murdered Poets), ובה מוקראים משיריהם של משוררי היידיש שנרצחו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוסף קערלער, 12טער אויגוסט 1952; הילע פון קינסטלער: לב סירקין, ירושלים: אייגנס, תשל"ח 1978. (ביידיש)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 60 שנה לרצח אנשי הרוח היהודים בברית-המועצות, באתר הספרייה הלאומית
- מידע על המוצאים להורג, תמונותיהם ומסמכים נוספים (ברוסית)
- ליאון קריסטול, חיפושים אחרי הסופרים היהודיים ברוסיה הסובייטית, מעריב, 16 במרץ 1956
- יהושע א. גלבוע, 12 באוגוסט: רצח הסופרים, מעריב, 4 באוגוסט 1972, המשך
- באָריס סאַנדלער, אויגוסט 12, 1952 — דער שוואַרצער טאָג אין דער געשיכטע פֿון דער ייִדישער קולטור, פארווערטס, 8 באוגוסט 2008 (ביידיש) ("12 באוגוסט 1952 - היום השחור בהיסטוריה של התרבות היהודית / תרבות היידיש") (כולל תמונות של חלק מן הנרצחים)
- יהודה גור-אריה, לילה בלי שחר, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2012
- הַמּוּסָךְ מוסף לספרות, הרוגי מלכות; מיצירותיהם של סופרי היידיש בברית המועצות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 17.08.2022
- הַמּוּסָךְ מוסף לספרות, הרוגי מלכות בין התחומים, בתהום הנשייה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 17.08.2022
- Shai Franklin, 50 Years After The Night of the Murdered Poets, The New York Jewish Times
- Letter from President Bush to National Conference on Soviet Jewry (NCSJ) 50th anniversary of the Night of the Murdered Poets, August 12, 2002
- Joshua Rubenstein, Stalin's Secret Pogrom: The Postwar Inquisition of the Jewish Anti-Fascist Committee - (introduction), New Republic, August 25, 1997
- Joseph Sherman, "Seven-fold Betrayal": The Murder of Soviet Yiddish, Midstream, July-August 2002
- Jonathan Tobin, Unknown History, Unheroic Martyrs, Jewish World Review, July 15, 2002
- Jeffery Veidlinger, Soviet Jewry as a Diaspora Nationality: The 'Black Years' Reconsidered, East European Jewish Affairs. Volume 33, 2000.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הצירוף "הרוגי מלכות" מופיע כאן בהשאלה מהמושג הרוגי מלכות, שמתייחס ליהודים שנהרגו בשל היותם יהודים או עקב שמירת מצוות.
- ^ הסופרים היהודים הוצאו להורג ב"טעות", חרות, 8 במרץ 1956
- ^ ל. לנמן, הבה נקווה ונאמין, הַבֹּקֶר, 16 בספטמבר 1955
- ^ עתונאים סובייטים על התרבות היהודית, הארץ, 21 באוקטובר 1955
- ^ Richard Pipes, Russia Under the Bolshevik Regime
- ^ Stéphane Courtois, The Black Book of Communism: Crimes, Terror, Repression, Harvard University Press, 1999, p. 248. ISBN 0-674-07608-7