אצטרובל

אצטרובל אורן

אצטרובל אורן ירושלים (ישראל)

אצטרובל על ענף

אצטרובל הוא המשך של ענף היוצר מנבגים בחיק העלים. האצטרובל משמש כמערכת ההתרבות של הצמחים ממערכת המחטנאים. הוא מאפיין בולט יותר של המערכה מאשר העלים המחטיים, שאינם קיימים בכל המינים, ועל כן לעיתים מתרגמים את שם המערכה לאצטרובלניים.

מבנה האצטרובל של האורן מהווה דוגמה למציאת סדרת פיבונאצ'י בטבע - מספר הקשקשים הולך וגדל משורה לשורה על פי סדרה זו.

אצטרובל אשר צולם לאורך. ניתן להבחין בצבעיו המיוחדים.

סוגי אצטרובלים

האצטרובלים מתחלקים לשני זוויגים, השונים במראם זה מזה:

• האצטרובלים הבולטים הם החלק הנקבי, ומכילים את זרעי הצמחים (הנקראים צנוברים כאשר מדובר באצטרובל האורן).
• האצטרובלים הקטנים ולא מעוצים הם לרוב הזכריים, ומכילים את האבקנים.

האצטרובלים הנקביים שונים ממין למין, אך לכל המחטנאים אצטרובלים זכריים דומים: סביב ציר מרכזי מתפתחים קשקשים המחביאים שקי אבקה. בעת פתיחת הקשקשים האצטרובל ייצבע בגוון צהוב. האצטרובלים הנקביים גם בנויים סביב ציר מרכזי, לרוב בצורה גלילית או חרוטית, עם שחלות פוריות תחת הקשקשים. לאחר פתיחת הקשקשים והאבקה, מתפתחים תחת הקשקשים הזרעים.

קיימים מינים בהם האצטרובל הנקבי פתוח קשקשים (אורן, אשוח) ואחרים בהם האצטרובל סגור וקשקשיו מאוחים, והשחלות צמודות לקשקש (ברוש). יוצאי דופן הם סוגי משפחת הפודוקרפיים (Podocarpaceae), שאצטרובליהם דומים לענבות וצבעם אדום.

שימוש למאכל

בטורקיה ואזור הקווקז נהוג לבשל את האצטרובלים לצורך הכנת סוכר או ריבות.

צנובר

ערך מורחב – צנובר

צנובר הוא זרע אכיל של עץ האורן. באצטרובל, הצנובר מכוסה בקליפה קשה. החלק האכיל אינו פרי מבחינה בוטנית אלא זרע (לא אוכלים את הציפה). לצנוברים מקולפים חיי מדף ארוכים אם הם נשמרים בקירור וביובש. צנוברים בקליפתם (או צנוברים מקולפים בתנאי רטיבות) מתעפשים תוך שבועות ספורים. יש כ-20 מיני אורנים שזרעיהם גדולים דיים להצדיק איסוף למזון. שמם הירושלמי של הצנוברים הוא פיניונס (מספרדית: piñones). ניתן להפיק מצנוברים גם שמן המוערך בשל הארומה האגוזית-עדינה שלו ובשל סגולות רפואיות המיוחסות לו כמדכא תיאבון וכנוגד חמצון.

קישורים חיצוניים

• אבי סאייג, איך לגרום לאצטרובל להיפתח ולהיסגר?, במדור "ניסויי מדע בבית" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 13 מאי 2014