אנה פרנק (מחזה) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
מ עדכון ערכים בעלי עיתונות יהודית היסטורית בפרמטרים חדשים (תג)
שורה 7: שורה 7:
בשנת [[1957]] הועלה המחזה בתיאטרון היהודי ב[[בוקרשט]] ואת אנה פרנק גילמה [[ליא קניג]].
בשנת [[1957]] הועלה המחזה בתיאטרון היהודי ב[[בוקרשט]] ואת אנה פרנק גילמה [[ליא קניג]].


בשנת [[1966]] הועלה המחזה ב[[ישראל]], ב[[תיאטרון צה"ל|תיאטרון הדרמטי של צה"ל]], בתרגומן של שולמית גבעולי ו[[עדנה שביט]] ובבימויו של [[פיטר פריי]].{{הערה|{{מעריב|[[טלילה בן-זכאי]]|בצד בידור קל בצה"ל - מחזה "כבד"|1966/11/15|01002}}{{ש}}{{מעריב|[[טלילה בן-זכאי]]|המברקים דרשו: הפסקת הצגתו של המחזה "יומנה של אנה פרנק"|1966/12/13|01002}}}}
בשנת [[1966]] הועלה המחזה ב[[ישראל]], ב[[תיאטרון צה"ל|תיאטרון הדרמטי של צה"ל]], בתרגומן של שולמית גבעולי ו[[עדנה שביט]] ובבימויו של [[פיטר פריי]].{{הערה|{{מעריב|[[טלילה בן-זכאי]]|בצד בידור קל בצה"ל - מחזה "כבד"|19661115|63}}{{ש}}{{מעריב|[[טלילה בן-זכאי]]|המברקים דרשו: הפסקת הצגתו של המחזה "יומנה של אנה פרנק"|19661213|109}}}}


==הערות שוליים==
==הערות שוליים==

גרסה מ־00:28, 12 בפברואר 2022

אנה פרנק הוא מחזה מאת מאיר לוין, שנכתב על פי יומנה של אנה פרנק, שנספתה בשואה.

באמצע שנות ה-50 קרא לוין את יומנה של אנה פרנק בצרפתית, ומיד הבין את חשיבותו. הוא הביא לתרגום הספר ולרכישתו על ידי בית הוצאה אמריקני גדול, דאג לביקורות משבחות, ועיבד את הספר למחזה. מלכתחילה הבין לוין כי הספר יכול להוות בסיס למחזה ולסרט קולנוע שיצליחו מבחינה מסחרית, אך חשוב מכך, יביאו את קולה של אנה פרנק, וקולו של הילד היהודי שנספה בשואה, אל ההמונים בארצות הברית ובעולם. לאחר שעמד במשא ומתן מתקדם עם מפיקים ובעלי הזכויות, הופקה לבסוף גרסה אחרת למחזה ולסרט, שכתבו פרנסס גודריץ' ואלברט האקט.

לוין נפגע מאוד מההתרחשות. בשני ספרים שכתב "הקנאי" (1964) ו""האובססיה" (1972) הוא טוען כי נפגע עקב התנגדותו הנחרצת לקומוניזם, שלא מצאה חן בעיני מפיקי הסרט והמחזה, כמו גם בשל היות המחזה "יהודי מדי".

בשנת 1957 הועלה המחזה בתיאטרון היהודי בבוקרשט ואת אנה פרנק גילמה ליא קניג.

בשנת 1966 הועלה המחזה בישראל, בתיאטרון הדרמטי של צה"ל, בתרגומן של שולמית גבעולי ועדנה שביט ובבימויו של פיטר פריי.[1]

הערות שוליים