אמצעים פיגורטיביים

אמצעים פיגורטיביים הם כלים רטוריים המשמשים להמחשת מושג או תיאור באמצעות יצירת תמונה מילולית המתאימה או מקבילה אליו. אמצעים אלו משמשים בספרות ובעיקר בשירה להמחשה של מושגים מופשטים או של תחושות אישיות שקשה לתארם באופן ישיר. המושג המקורי מכונה "הנושא הראשי" של האמצעי הפיגורטיבי, ואילו התמונה, הנמצאת בדרך-כלל בשדה סמנטי אחר, מכונה "הנושא המשני". יש המתייחסים לכלל האמצעים הפיגורטיביים כ"מטאפורה", או במונח "מטאפוריקה", אף כי המונח מתייחס למעשה רק לאחד האמצעים.

מיון האמצעים הפיגורטיביים

ניתן למיין את השימוש באמצעים פיגורטיביים על-פי שני מישורים בלתי-תלויים: אופן הקשר שנוצר בין השדות הסמנטיים מצד אחד, ו"תוכנו" של קשר זה, מצד שני.

על פי אופן יצירת הקשר, סוגים עיקריים של אמצעים פיגורטיביים הם:

• מטאפורה - העברה של הנושא הראשי לעולם הסמנטי של הנושא המשני, כך שנוצר בעצם איחוד בין המושג המקורי לבין התמונה המילולית.
• דימוי - השוואה בין הנושא הראשי למשני, היוצרת ביניהם קשר של דמיות, שוויון או "יותר מ..."
• מטונימיה - החלפה של נושא ראשי בנושא משני שאינו דומה לו אלא נמצא קרוב אליו במקום או בזמן.
• סינקדוכה - אמצעי הדומה למטונימיה; החלפה של חלק בשלם או של פרט בכלל ולהפך.
• מריזם - אמצעי הדומה לסינקדוכה; החלפה של כלל ברשימה של מרכיביו.

על פי תוכן הקשר , סוגים עיקריים של אמצעים פיגורטיביים הם:

• האנשה (פרסוניפיקציה) - מתן תכונות אנושיות לחפץ או מושג שאינו אנושי.
• חפצון (החפצה, ראיפיקציה) - מתן תכונות של חפץ לאדם או לבעל-חיים.
• הגזמה (היפרבולה) - שימוש בתיאור מוגזם בבירור על מנת ליצור ערך רטורי.
• סינסתזיה - ערבוב רשמים משני חושים שונים זה בזה.
• אנטונומזיה - שם פרטי שמציין מושג כללי, כגון "ביאליק" במקום "המשורר הלאומי" במשפט: שייקספיר הוא הביאליק האנגלי.

שני המיונים הם בלתי-תלויים, ויכולים לשמש כצירי שתי-וערב למיון אמצעים פיגורטיביים; כך למשל, תיתכן האנשה שהיא מטאפורה ('רגלי ההר'), האנשה שהיא דימוי ('העיר שקטה כמו תינוק'), והאנשה שהיא מטונימיה או סינקדוכה ('הבית הלבן חש שיש סיכוי לשלום'); וכך גם לגבי שאר האפשרויות.