לדלג לתוכן

דימוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דימוי הוא אמצעי פיגורטיבי הבא לתאר מושג כלשהו באמצעות השוואה למושג משדה סמנטי (שדה משמעות) אחר/מקביל. ההשוואה מתבצעת על פי רוב באמצעות תכונה (אטריביוּט) או תכונות המשותפות לשניהם ומתווכות ביניהן תסמיכית. ככל אמצעי פיגורטיבי, הדימוי שכיח להמחשת רגשות ותחושות המבוססות על תפיסה אישית או מושגים מופשטים באמצעות תמונה ממשית. משתמשים בדימוי פעמים רבות כטכניקה באמנות השכנוע.

מאפייני הדימוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדימוי מאופיין בדרך-כלל על ידי מילה או מילית המתארת הקבלה ("כ", "כמו" - למשל "צדיק כתמר יפרח") או השוואה ("מ", "יותר מ" - למשל "אני ירוקה מעשב"), אך לעיתים מופיע בהשמטת מילים אלו כאשר הן מובנות מתוך התחביר, כך למשל בביטוי "יששכר - חמור גרם" (ספר בראשית).

הדימוי נבדל מהמטפורה בכך שהוא רק משווה או מדמה בין שני האלמנטים, אך אינו מאפשר מימוש של העברת המשמעות ביניהם. להמחשה: אם נאמר כי "דוד הוא ים" ניתן בשורה הבאה להמשיך ולומר ש"גליו של דוד מתנפצים אל חוף גופי". פעולה כזו לא תהיה אפשרית אם נשתמש בדימוי ונאמר "דוד הוא כמו ים". עם זאת, ישנם חוקרים המתנגדים לחלוקה זו, ורואים בדימוי סוג מסוים של מטפורה, המציינת במפורש שבין חלקיה יש קשר של דמיון.

בנוסף, דימוי יכול להיות השוואה באמצעות הדמיון, או באמצעות מילת הקישור "כמו", בין שתי תופעות או שתי עצמים על פי תכונה המשותפת לשניהם. דוגמאות: "יפה כלבנה" "הוי עז כנמר,קל כנשר, רץ כצבי, וגיבור כארי"

נוהגים להבדיל בין דימוי סגור, שבו מופיעה במפורש התכונה (או התכונות) אותם חולקים שני הגורמים המושווים (למשל "דויד מהיר כברק") ודימוי פתוח שבו לא מופיעה כל תכונה מפורשת, ומישור ההשוואה נותר לקורא. למשל, בדימוי "שפתותיך כמו שושנה", מוצגת השוואה בין השפתיים הנשיות לבין הפרח, אך לא מובהר האם ההשוואה נוגעת לצבע האדום, לריח, למרקם או לתכונה אחרת. במקרה זה, הדימוי הפתוח נוגע במספר חושים בו זמנית ומאפשר ליצור מספר השוואות בדימוי יחיד.

יצירת דימוי בעיצוב (Image Making)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החשיבות של יצירת דימויים מקוריים עלתה מאוד בשנים האחרונות עקב הנגישות לדימויים ברשת. איור מוכר כשיטה מקובלת להמחשת טקסט באופן חזותי. לעומת זאת יצירת דימוי בעולם העיצוב הוא המרחב של מעצב התקשורת החזותית להעברת מסר.

הבדל נוסף בין שני התחומים הוא שאיור מחויב בנוכחות של טקסט, לעומת דימוי בתקשורת חזותית היכול להכיל את המסר במלואו. העברת מסר באופן חזותי מאפשרת יצירת רבדים ותקשורת מורכבת עם הצופה כמו יצירת רגש, יצירת הקשר, יצירת חוויה והנעה לפעולה.

דוגמאות לדימויים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות:

בעיתונות:

הדימוי בכתיבה עיונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשר בין הדימוי ובין המשך הדיון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתיבה עיונית, שימוש בדימוי יכול להועיל בבניית הפתיחה למאמר או לפרק בספר עיון. משפט הפתיחה יכול להעביר את הקורא מעולמו שלו לעולם המאמר, וכך לגשר על הפער ביניהם. עם זאת, לא די בדימוי מבריק כדי לבנות גשר זה; יש גם ליצור קשר הדוק בין הדימוי ובין המשך הדיון.
לנקודה זו מתייחס חיים גנז במסגרת דברי ביקורת על כתיבתו של אהרן ברק בספר "שיקול דעת שיפוטי". בהתייחס לאחד הדימויים בהם השתמש ברק, כותב גנז:

הדימוי האחרון של ברק, זה של היצירה השיפוטית כספר הנכתב בהמשכים, שאול מדוורקין. כשדוורקין משתמש בדימוי זה, הוא מפתח את פרטיו על-פני עמודים רבים ואורג אותם אל סבך מורכב של טענות תאורטיות. ברק אינו מפתח את דימוייו. הוא לא מעשיר אותם בפרטים. הוא לא קושר אותם למערכת מורכבת יותר של המושג התאורטי שאותו הם אמורים להסביר[2].

זהירות בבחירת דימויים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקי דין נכתבים בדרך כלל תוך הקפדה על לשון נקייה, אך לא כך קרה בפסק דין שבו קבע השופט כי כלל לא היה מקום להגשת כתב אישום, והוסיף כי מדובר בבלון: "שכל מה שיש בו באותו בלון, זה מעט אוויר חם ותו לא. אוויר זה שמילא את הבלון והגביהו אל על לשמחת הצופים ולהשתאותם, השתחרר בסופו של דבר ויצא בנפיחה יגעה, שלא זו בלבד שלא נשמעה כלל לאוזניהם הכרויות של הצופים, אלא שלא הניבה אפילו במעט ריח רע לרפואה". בערעור על פסק דין זה ציינה השופטת י' שטופמן "אכן, אין הצדקה לכך שעולם הדימויים העשיר של בית משפט קמא יעסיק את ערכאת הערעור, שהרי, איש איש וסגנונו, איש איש ודימויו. יחד עם זאת, לא אוכל להימנע מלהעיר כי זכאים המתדיינים כולם, תובעים ונאשמים כאחד, גם אלה שטענותיהם נדחות על ידי בית משפט, כי בית המשפט ינהג בהם בכבוד ובנימוס, ומוטב היה לו לבית משפט קמא להימנע מאותה הערה בוטה ומיותרת לחלוטין"[3].

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ח"כ שלי יחימוביץ: נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" - מגינם הקבוע של החזקים והמושחתים; על המתלוננת במשפט רמון: "היא גיבורה בעל כורחה", באתר גלובס, 1 בפברואר 2007
  2. ^ "משפטים", כרך יח, 1988
  3. ^ עפ 70643/01 מדינת ישראל נ' אביגדור קהלני, ניתן ב-25.10.01