מילה מנחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מילה מנחהגרמנית: Leitwort) היא מילה או שורש לשוני שמופעיהם המרובים בטקסט עשויים לרמז על משמעות נוספת החבויה בטקסט.

שיטת "המילה המנחה" בחקר התנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסוף והסופר מרטין בובר, שסיגל את המושג מתורתם של אמיל ארמטינגר (Emil Ermatinger) ואוסקר ולצל (Oskar Walzel), היה הראשון שהשתמש במילים מנחות כדי לנתח טקסטים בתנ"ך.[1] בתרגומו של התנ"ך לגרמנית (יחד עם פרנץ רוזנצוייג) הקפיד בובר לשמור על חזרת המילים המנחות.

במאמרו "סגנון המלה-המַנחה בסיפורי התורה" כתב בובר:[2]

בשם 'מלה-מנחה' מציינים אנו מלה או שורש לשוני, החוזרים בתוך טקסט או רצף-טקסטים או מסכת-טקסטים חזרה רבת-משמעות: המתחקה על חזרות אלה - משמעות אחת של הטקסטים מתפענחת או מתבהרת לפניו או, מכל מקום, מתגלית לו ביתר שאת. חזרה זו, כאמור, אינה מחויבת דווקא להיות של אותה מלה ממש, אלא גם של שורש-המלה החוזר ונשנה; אדרבה, עצם השוני של המלים עשוי לעתים קרובות להגביר את כלל הפעולה הדינאמית של החזרה. 'דינאמית' אני קורא לה, כי בין צירופי-הגאים המתייחסים אהדדי בזה האופן נמשכת ועוברת כעין תנועה, כביכול. המשווה לנגד עיניו את כלל הטקסט כולו חש כיצד גלים מהלכים ביניהם רצוא-ושוב. החזרה המדוּדה התואמת את המיקצב הפנימי של הטקסט, ואם תמצא לומר, המפכּה ממנו, היא בכלל החזק שבאמצעים להודיע משמעות מבלי להביעה.

בובר טען שסגנון המילה המנחה הוא סגנון ספרותי מיוחד להבעת משמעות בסיפור המקראי. החוקר הרמן גונקל הצביע על החזרה על מילות מפתח כחלק מן השיטה של הסיפור התנ"כי, אך ייחס את הסגנון לדלות ולאיכות הפרימיטיבית של הסופר השמי העתיק ביחס לשיקולים אמנותיים.[3]

בדרך כלל, בניגוד לסגנון שלנו, הביטוי חוזר על עצמו עם חזרת הרעיון, ואותה המילה חוזרת על עצמה במשך הסיפור כחוט השני... בלי ספק שימוש זה נבע מדלות השפה. סופרי הסיפורים שבידנו בחרו בסגנון זה כי כך הם יכולים לשכנע אותנו באחדותו של הסיפור.

דוגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן דוגמה למילה ולשורש מנחים בפרשת ביכורים (ספר דברים, פרק כ"ו, פסוקים א'-י"א): המילה נתן (החוזרת 7 פעמים) והשורש בו"א (5 פעמים):

א "וְהָיָה כִי תָבוא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר ה' אֱלהֶיךָ נתֵן לְךָ..."
ב "וְלָקַחְתָ מֵרֵאשִית כָל פְרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלהֶיךָ נתֵן לָךְ..."
ג "... כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַע ה' לַאֲבתֵינו לָתֶת לָנו"
ו "וירֵעו אתָנו הַמִצְרִים וַיְעַנונו וַיִתְנו עָלֵינו עֲבֹדָה קָשָה"
ט "וַיְבִאֵנו אֶל הַמָקום הַזֶה וַיִתֶן לָנו אֶת הָאָרֶץ הַזאת"
י "וְעַתָה הִנה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִית פְרִי הָאֲדָמָה אֲשֶר נָתַתָה לִי"
יא "וְשָמַחְתָ בְכָל-הַטוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה'..."

בנוגע למילה המנחה "נתן" כתב בובר:[4]

בשלוש הפעמים הראשונות ובשלוש האחרונות מכוונת המילה למתנת אלוהים לישראל, ואילו בין אלה לאלה נמצא נת"ן מוזר, ודאי לא כדי להשלים את מספר השבע בלבד, אלא קודם כול כדי להמחיש ביותר את הרקע השלילי שמאחורי הנתינה האלוהית; המצרים הם ש'נתנו עלינו עבודה קשה'. מסוג זה היא ה'נתינה' ההיסטורית של עולם הגויים לישראל. נתינת אלוהים משחררת אותו ממנה.

בנוגע לפועל "הביא" כתב בובר:

ה'הבאה' הזאת של הביכורים וה'הבאה' ההיא אל הארץ ניתנות בתפילה עצמה בהקבלה מוטעמת (ט-י): "ויבִאֵנו אל המקום הזה... ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה...". המובע כאן הוא ההדדיות בין אלוהים לבני עמו. הובאתי על ידו אל ארץ פורייה זו, אומר האיכר, ועתה אני מביא לו מפרייה. דבר זה יש בו יותר מתודה בלבד. כל הארץ מסורה לעם מיד האלוהים; גם היבול שהאדם המובא (- לארץ) מוציא אותו מן האדמה, בא מברכת אלוהים ופעולותיו; אי אפשר ליתן לו משהו מזה; אבל אפשר להביא לו משהו, מבחר הראשית לסמל ולקידוש.

מילים מנחות בניתוח מודרני של סיפורים מקראיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנית המקרא נחמה לייבוביץ הרבתה לצטט מרעיונותיו של בובר בגיליונותיה על פרשת השבוע. הרב אלחנן סמט ממשיך בדרכם של בובר ולייבוביץ בנושא זה. גם בציבור הלא דתי, בשנים האחרונות, אורי (רוברט) אלטר ומאיר שטרנברג החיו את רעיונותיו של בובר והמשיכו אותם.

שמעון בר-אפרת מציין שלא כל מילה או שורש החוזרים בתוך טקסט יכולים להיחשב כמילה מנחה. יש לשים לב לשכיחותה של המילה החוזרת במקרא, למידת השכיחות של המילה החוזרת בתוך הטקסט או בתוך רצף הטקסטים, ולמידת הקרבה של המילים החוזרות זו לזו מבחינת מקומן בטקסט. ככל שהמילה החוזרת שכיחה יותר במקרא, היא חייבת להופיע בטקסט בצפיפות רבה יותר, וככל שהיא נדירה יותר, יכולות הופעותיה להיות דלילות יותר בטקסט.[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרטין בובר,דרכו של מקרא : עיונים בדפוסי-סגנון בתנ"ך, מוסד ביאליק, 1978.
  • Robert Alter, The Art of Biblical Narrative, ISBN 0-465-00427-X
  • Robert Alter, The Art of Biblical Poetry, ISBN 0-465-00431-8
  • M. Sternberg, The Poetics of Biblical Narrative: Ideological Literature and the Drama of Reading, Bloomington, Indianan University Press, 1985
  • Y. Amit, "The Multi-Purpose 'Leading Word' and the Problems of its usage", Prooftexts 9 (1989) 99-114.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לדיון במילה מנחה ראו פרנק פולק, הסיפור במקרא, מוסד ביאליק, 1994, עמ' 93-91 ולפי המפתח.
  2. ^ מתוך: מרטין בובר, דרכו של מקרא: עיונים בדפוסי-סגנון בתנ"ך, מוסד ביאליק, 1978, עמ' 284. המקור (בגרמנית) התפרסם בשנת 1936.
  3. ^ מתוך: H. Gunkel, Genesis, Macon Ga. Mercer University Press, 1997. המקור הגרמני פורסם בשנת 1910 (הוצאה שלישית).
  4. ^ "ביכורים" (בין עם לארצו עמ' 15-7; דרכו של מקרא עמ' 87-82).
  5. ^ שמעון בר-אפרת, העיצוב האמנותי של הסיפור במקרא, ספרית פועלים, תש"ם, עמ' 23.