מימן ציאנידי
ערך מחפש מקורות
| ||
ערך מחפש מקורות | |
שם סיסטמטי | Formonitrile |
---|---|
שמות נוספים |
Hydrocyanic acid Prussic acid |
כתיב כימי | CHN |
מסה מולרית | 27.03 גרם/מול |
מראה | נוזל כחול בהיר או גז שקוף |
מספר CAS | 74-90-8 |
צפיפות | 0.687 גרם/סמ"ק |
מצב צבירה | נוזל |
מסיסות | מסיס לחלוטין |
ממסים | אתנול |
טמפרטורת היתוך |
13.4- °C -259.75 K |
טמפרטורת רתיחה |
26 °C 299.15 K |
מקדם שבירה | 1.2675 |
חומציות | 9.2 pKa |
נקודת הבזק |
17.8- °C -255.35 K |
נקודת התלקחות |
538 °C 811.15 K |
NFPA 704 | |
מימן ציאנידי (ידוע בפשטות כציאניד) הוא תרכובת כימית של אטום מימן וקבוצת ציאנו שנוסחתה H−C≡N, והיא המפורסמת ביותר מבין הציאנידים. תמיסה של מימן ציאנידי במים מכונה חומצה פרוסית. המימן הציאנידי הוא נוזל נדיף מאוד, שנקודת הרתיחה שלו היא 26°C), ובה הוא הופך לגז. המימן הציאנידי הוא חומר רעיל ביותר וחסר צבע. ריחו חלש ומריר. אנשים מסוימים אינם מסוגלים להריחו כתוצאה מתכונה גנטית.
המימן הציאנידי הוא חומצה חלשה והוא מגיב כחומצה בהופכו ליון הציאניד ־CN בתמיסה מימית, תמיסה זו נקראת חומצה הידרוציאנית.
ייצור של מימן ציאנידי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייצור של מימן ציאנידי בכמויות גדולות נעשה באחד משני תהליכים כימיים.
בשני התהליכים נעשה שימוש בתגובת אמוניה ומתאן בטמפרטורה
של 1200°C על גבי זרז מסוג פלטינה. השוני ביניהם הוא, שהאחד מתרחש בנוכחות נמוכה של חמצן והשני בנוכחות גבוהה של חמצן.
ניסוח התהליכים הם:
- CH4 + NH3 → HCN + 3 H2
- CH4 + NH3 + 1.5 O2 → HCN + 3 H2O
פעולתו של מימן ציאנידי כרעל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מימן ציאנידי הוא חומר רעיל ביותר, וריכוז של 300 יחידות ממנו למיליון יחידות אוויר מספיק כדי להרוג אדם מבוגר תוך דקות. היון -C≡N שבציאניד נקשר ליון ברזל Fe+3 באנזים המשמש בכל תאי הגוף כזרז לתגובת החיזור של חלבון הציטוכרום C, אשר בקרום המיטוכונדריון. בכך משובשת פעולת המיטוכונדריון, והתא לא מבצע נשימה תאית. טיפול בהרעלת ציאניד כולל מתן אנטידוטים דוגמת ניטריטים הגורמים מטהמוגלובינמיה -מחמצנים חלק מהברזל שבהמוגלובין מ Fe+2 ל Fe+3 במצב זה יון אטום הברזל שבמט-המוגלובין קושר אליו את הציאניד ומשחרר את הציטוכרום. בנוסף משתמשים ב תיאוסולפט המגיב עם יון הציאניד באמצעות האנזים Rhodanese :
מימן ציאניד נמצא בכמויות מזעריות ברוב הפירות המכילים חרצן, כגון דובדבנים, מישמשים ושקדים. הגוף מסוגל לפרק ציאניד אם מגיע אליו בכמות קטנה.
גרסה מסחרית של מימן ציאנידי הספוח על מצע נקבובי נקראה "ציקלון בה". הנאצים עשו בה שימוש נרחב במחנות ההשמדה, ככלי להשמדת יהודים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- science/hydrocyanic-acid מימן ציאנידי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)