דובדבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןדובדבן
Italienische Süßkirschen.JPG
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ורדנאים
משפחה: ורדיים
סוג: פרונוס
תת־סוג: דובדבן
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Prunus subg. Cerasus
גריי, 1856
פריחת הדובדבן בוושינגטון

דובדבן (שם מדעי: Prunus subgenera Cerasus) הוא תת-סוג של פרונוס, סוג הכולל בין השאר את השקד, את האפרסק ואת המשמש. עונת קטיף הדובדבנים מתחילה בסוף מאי-תחילת יוני ונמשכת כחודשיים.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצא הדובדבן הוא דרום מערב אסיה ודרום מזרח אירופה. הפרי נכנס לתודעת המקומיים הארץ ישראליים רק בתקופה הצלבנית (1099–1260). העץ גדל בר באזורים ממוזגים וקרים והתפתחות פרותיו תלויה במנות קור.

פרשנים כדוגמת רש"י, זיהו בטעות את הדובדבן והגודגדן שהכירו מסביבתם, וקישרום עם הדבדבניות המופיעות במשנה ("והדבדניות אף על פי שמנטפין, אין בהם משום הכשר משקה." מסכת עבודה זרה, פרק ב', משנה ז'), והגודגדניות בתלמוד ("מהן גודגדניות וכפניות ופגי תמרה שלשה." מסכת ברכות, דף נ"ז, עמוד ב') . הדבדבניות המוזכרות במשנה, הן ענבים אדומים שלאחר הבשלת יתר מטפטף מהם מיץ, והגודגדניות המוזכרות בתלמוד, שהן תלתן אלכסנדרוני (אנ') המשמש כיום בחקלאות למספוא ומרעה, אך בעת העתיקה נאכל אף על ידי בני אדם[1].

הדובדבן כפרי מאכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני מינים של דובדבן ידועים במיוחד בשל פריים הטוב למאכל אדם: דובדבן מתוק (גודגדן, Prunus avium), ודובדבן חמוץ (Prunus cerasus). מינים אלה הם עצים גדולים וחסונים, העשויים להתנשא לגובה 18 מטר, אך בגידולים מסחריים מגבילים את גובה העץ ל-4 מטר. קיימים עוד כמה עשרות מינים בתת-הסוג דובדבן, חלקם בעלי פרי אכיל, כגון הדובדבן היפני (Prunus serrulata).

עצי הפרי נפוצים באסיה, באירופה ובאמריקה הצפונית, כאשר בראש רשימת הארצות המגדלות פרי זה באופן מסחרי נמצאות איראן, טורקיה וארצות הברית.

לשני המינים הידועים מספר זנים, אך שניהם זקוקים לאקלים קר של בערך 1,000 שעות קור, ושניהם מואבקים על ידי דבורים. עץ הדובדבן זקוק לעץ דובדבן סמוך על מנת להניב פרי.

פירות הדובדבן מהווים מאכל נפוץ. נהוג גם לאכלם כתוספת לעוגות, סלטי פירות ועוד. דובדבנים נמכרים לעיתים קרובות כשהם מגולענים ובתוך סירופ מתוק. בנוסף, נהוג להכין מדובדנים ריבות, מיצים וליקרים כגון שרי הרינג.

הודות לצבעו האדום העז של הפרי משתמשים בו רבות לקישוט מאכלים. מקובל לשים דובדבן על הקצפת המעטרת עוגות, מילקשייקים וכדומה, ומכאן הביטוי "הדובדבן שבקצפת", שפירושו: החלק הטוב ביותר.

גרעין הדובדבן משמש להכנת תבלין שנקרא "מחלב" (בערבית: محلب). יש הנוהגים לטחון את המחלב לתיבול של מאכלים מזרחיים או לבצק.

הדובדבן בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל גדלים בר שני מינים של דובדבן: דובדבן שרוע (Cerasus prostrata), שהוא שיח הגדל בחרמון והוכרז ערך טבע מוגן בישראל,[2] ודובדבן קטן פרי (Cerasus microcarpa).

באזורים הגבוהים של הארץ כגון רמת הגולן והגליל העליון וכן בגוש עציון, דרום הר חברון ומצפה רמון, קיימים מטעים מסחריים של עצי דובדבן.

עצי דובדבן ברמת הגולן

הדובדבן בתרבות ובאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצי דובדבן יפניים

בתרבות היפנית, מכונים עץ הדובדבן בכלל, ופריחתו בפרט, סאקורה, מונח שלו השפעה רבה על התרבות והאמנות היפנית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם אופיר שמש, צמחים, מאכלים ודפוסי אכילה בספרות הברכות 1492–2000, אריאל: אוניברסיטת אריאל בשומרון, 2014, עמ' 205, ISBN 978-965-91944-7-6 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
  2. ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), ה'תשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־17 בדצמבר 2019), בספר החוקים הפתוח